מאמר תורני גדרי נאמנות דבידו

גדרי נאמנות דבידו​

לאור המאמר הנפלא של הרב @בן ליש שליט"א כאן חשבתי להרחיב קצת בביאור פלוגתת רש"י ותוס' ובפלוגתת המהרי"ק

גיטין ב: ע"א נאמן באיסורין, וכתב רש"י (ד"ה ע"א) שהרי האמינה תורה כאו"א מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב, [ואגב נביא מה שידוע בשם הגרי"ז לפרש בכוונת רש"י דאינו סברא בעלמא אלא מקרא דדרכיה דרכי נעם דבכחה לשנות איסורין דאו' כמבו' ביבמות (פז:)], והקשו עליו התוס' דלא היה לו להזכיר תרומה ושחיטה דהלא אינם משום דע"א נאמן באיסורין דהא איתחזק בהם איסורא אלא משום דבידו הם, וידוע תי' האחרונים (עי' ביה"ל ח"ב סי' ל"ז אות ג') דס"ל לרש"י דבידו אינו סיבה לנאמנות בעצם אלא דהוא רק מבטל האיתחזק דע"י דבידו לשנות האיסור ל"ש לומר דאינו נאמן כי איתחזק איסורא ומה"ת דהשתנה ומה שנאמן ע" כ הוא משום דע"א נאמן באיסורין היכא דלא איתחזק, וזה דלא כשי' הרא"ש בפסקיו בפרק הניזקין (סי' ח') דבידו הוא נאמנות בעצם משום דהרי הוא כבעלים עיי"ש.

[ויש להוסיף דבר נאה דהנה המדקדק בלשון הביה"ל שם יראה שכתב הטעם שהבידו בשחיטה מבטל האיתחזק הוא משום דהיה בידו לשחוט כראוי ולעשות שלא יחול איסור נבילה כלל ולא סתם כי בידו לבטל האיסור [ותרומה ששם אינו בידו לעשות שלא יחול האיסור כלל באמת לא הזכירו הביה"ל, וג ם בלשון התוס' שהביא שם לא נזכר כלל וצ"ל דדבר שעכשיו בידו בודאי מהני גם אם כבר חל האיסור דהרי יכול עכשיו לשנותו ,אבל דבר שעכשיו אינו בידו ורק אפשר לדון מצב שפעם יכל לשנותו בזה מהני רק אם היה בידו שלא יחול האיסור כלל ודוק], ולפ"ז אפש"ל באופן נפלא ביאור פלוגתת רש"י ותוס' דאזלו לשיטתייהו בפלוגתתם במס' ביצה אמאי חשיבא בהמה בחזקת איסור כשיש ספק אם נתנבלה, דרש"י ס"ל דהוא משום דמחיים היתה אסורה משום אבר מן החי ומחזיקין מאיסור לאיסור [לאיסור נבילה] והתוס 'שם ס"ל דגם מחיים אסורה באיסור של אינו זבוח עיי"ש, וא"כ לשיטת רש"י חל האיסור בשעת מיתה וא"כ היה בידו לעשות שלא יחול האיסור כלל וע"כ מועיל לבטל האיתחזק, אבל התוס' אפש"ל דלא חלקו על רש"י בעיקר היסוד דבידו יכול לבטל האיתחזק אלא דס"ל דכבר מחיים חל האיסור דאינו זבוח וכיון דאינו בידו עכשיו ולא בידו שלא יחול האיסור כלל ל"ש בזה שהבידו יבטל איתחזק וכנ"ל וע"כ דהוא נאמנות חדש [אמנם כ"ז הוא רק אם לא הקשו התוס' מתרומה וכמו שהעתיק הביה"ל, אבל להתוס' שלפנינו ליכא למימר הכי]].

ושיטת התוס' דילפי' הא דע"א נאמן באיסורין מנדה דכתיב בה וספרה לה לעצמה, והקשו דא"כ אפי' איתחזק איסורא ותי' דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה וגם בידה לטבול, והקשה המהרש"א דא"כ היכא דלא איתחזק ואינו בידו מנלן דנאמן, וכתב לפרש בדברי התוס' דבנדה איכא ב' חלקים א' שצריכה ז' נקיים והב' שצריכה לטבול, וכלפי הז' נקיים דודאי אינו בידה שלא לראות ע"ז כתבו התוס' דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה, וכלפי הטבילה דהוי איתחזק [שהוחזקה טמאה] כתבו דחשיב בידה והרי הם ב' מקורות להיכא דלא איתחזק ולהיכא דאיתחזק והוא בידו .

אמנם המהרי"ק (שרש ע"ב) כתב בביאור דבריהם מכח קושייתו שם בסתירת דברי התוס', דכוונתם לומר באמת דנדה חשיב איתחזק ובידו, והא דנאמן אפי' באינו בידו כשלא איתחזק היינו משום דס"ל להתוס' דבידו מהני רק משום דמבטל דאיתחזק אבל אינו נאמנות בפנ"ע, וא"כ כשם שכשאיתחזק ובידו נאמן ה"נ בלא איתחזק ובאינו בידו עיי"ש, והוא כמו שכתבו האחרונים בשיטת רש"י כנ"ל, וכבר הקשה עליו בש"ש (ש"ו פ"ו) דא"כ מה הקשו התוס' על רש"י דלא היה לו להזכיר שחיטה ותרומה משום דאיתחזק הוא ורק נאמן משום דבידו הוא והלא לפי דברי המהרי"ק בשי' התוס' עצמם שפיר חזי' מהכא דאף באינו בידו כשלא איתחזק נאמן, ועוד ילה"ק דלפ"ז דברי הרא"ש [שכתב כאן בתוספותיו כהתוס'] סותרים לדבריו בפרק הניזקין שהובאו לעיל, אמנם בתוהרא"ש כאן מבואר להדיא כהמהרי"ק דאחר שכתב המקור מנדה הקשה דא"כ ניקור הגיד והחלב דאינו בידו מה"ת דנאמן ותי' דמ"מ לא אתחזק איסורא בגיד זה ולדברי המהרש"א לק"מ קושייתו כיון דבנדה איכא מקור לזה ג"כ כנ"ל וע"כ דס"ל כהמהרי"ק וע"כ הקשה מנלן באינו בידו וזהו גופא תירוצו דבמקום דאינו איתחזק לא בעי' בידו וכנ"ל, וא"כ קשה מיניה וביה שהוא ג"כ הקשה על רש"י כהתוס'.

אמנם המעיין היטב בדברי המהרי"ק עד סופם יראה דלכאו' לק"מ דעיי"ש בסוף דברי המהרי"ק שהקשה על דבריו מהא דלקמן (נד:) דמבואר דשייך נאמנות דבידו גם לאסור וחזי' דהוא נאמנות בפנ"ע [דהיה פשוט לו דל"ש לומר דהבידו מבטל החזקת היתר ואכמ"ל בסברא זו], ותי' דשאני גבי ממון כיון שבידו הוא הוי כשלו ואדם נאמן על שלו, הרי מבואר להדיא בדבריו דג"כ ס"ל דחשיב כבעלים והרי הוא נאמנות בפנ"ע, אלא דס"ל דכ"ז הוא דוקא בחפץ ממוני ששם שייך לומר דהרי הוא כשלו, אבל נדה שאינו חפץ ממוני ס"ל דל"ש לומר דחשיב כבעלים ע"ז ולכן שם לא מהני אלא משום דמבטל האיתחזק וכנ"ל, וא"ש דברי התוס' והרא"ש דגבי תרומה ושחיטה כיון שהוא חפץ ממוני שייך לומר דנאמן מטעם בעלים ואין כאן מקור לנאמנות דע"א באינו בידו [דהרי מוכח מהא דהניזקין דבידו עושהו כבעלים כמ"ש המהרי"ק] ודוק.​