האם איסור עשיית תבנית מנורה הוא דוקא עם נרות?

[גרינפלד]

'שער העזרה' סימן רלד (לבעל ה'מגדלות מרקחים'):
יש לעיין בהאיסור לעשות תבנית מנורת בית המקדש, כמבואר במנחות כח:, האם האיסור הוא דוקא בעשיית המנורה עם נרותיה או אף בלא נרותיה.
והנה בשו״ת שאילת שלום (לרבי שלום טויבש, נכדו ותלמידו של בעל קרני ראם על המהרש״א) ח״א סי׳ י׳ כתב בפשיטות שמותר לעשות מנורה בלא נרות, שהם מעכבים את צורת המנורה [א].
ולכאורה יש לדון שתלוי במחלוקת במנחות פח: האם הנרות היו קבועים במנורה, או שלא היו קבועים, ואם לא היו קבועים י״ל שהם כלי בפני עצמו, וממילא העושה מנורה בלא נרות עובר באיסור מצר המנורה עצמה.
ובאמת כן לשון הכתוב, שבכל מקום מונה את המנורה ואת נרותיה בפני עצמם, עי׳ שמות ל״ז כ״ג "ואת מנורת המאור ואת כליה ואת נרותיה", וכעי״ז שם ל״ט ל״ו, ובמדבר ל׳ ט׳. ומשמע שהנרות הם כלי בפני עצמו. ולהנ״ל נפק״מ לענין איסור עשיית תבנית הכלים.
ויתכן שגם למ״ד שקביעי נרות הם כלי בפ״ע כמבואר בלשון הכתוב הנ״ל, אלא דילפינן במנחות שם מדכתיב "ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה", לרבות נרותיה. וא״כ אדרבה משמע שהנרות הם כלים אחרים אלא שנתרבו לבוא מן הככר ולהיות ממקשה אחת, ולכן היו קבועים, כמבואר בגמ׳ שם דילפינן לה מדכתיב מקשה וס״ל דקאי גם על נרותיה, אבל בעצמותם הם כלי בפני עצמו ונפק״מ לאיסור עשיית תבנית וכנ״ל.
ועי׳ דבר אברהם ח״ג אות ט״ז שכתב שגם למ״ד קביעי נרות, מ״מ כל זה במנורה שבאה זהב שצריכה להיות מקשה, אבל בבאה משאר מיני מתכות שאי״צ מקשה, הנרות אינם צריכים להיות קבועים, שהרי כל הדין שקביעי נרות ילפינן לה מדכתיב מקשה. ולפי״ז מבואר כנ״ל שגם למ״ד קביעי נרות הם בעצמותם כלי בפ״ע, כדחזינן כשבאים משאר מיני מתכות, ורק מדין מקשה צריכים להיות מחוברים.​

---

[א] והגרח״מ שטיינברג שליט״א העיר מדברי החכם צבי סי׳ ס׳ שמותר לעשות מנורה של שבעה קנים שעל גבה שמונה נרות. ולכאורה יש לדחות שגם אם נאמר דבלא נרות עובר, מ"מ כשיש ח׳ נרות אינו עובר, דהנרות שהם כדין אינם מקלקלות עכ״פ את צורת המנורה, כיון שגם במקדש היו נרות, אבל הנר היתר הוא מקלקל את צורת המנורה כיון שהוא לא היה במקדש וצ״ע בזה. (אמנם לשון החכ״צ שם הוא דכיון שהנרות מעכבות לכן שינוי בצורת הנרות ג"כ מעכבת, ומבואר מדבריו דלולי שהנרות היו מעכבות לא היה פוסל שינוי בנרות, והטעם שהשינוי פוסל הוא כיון שהנרות מעכבות, ולפי״ז משמע דבלא נרות כלל פשיטא שאינו עובר).​

 

[גרינפלד]

'אוצר פלאות התורה משפטים':

ב'שלחן ערוך' (יו"ד סי קמא ס״ח) נפסק להלכה שאסור לעשות מנורה בת שבעה קנים, שלא תדמה לתבנית מנורת המקדש. וכתבו הפוסקים [ראה פתחי תשובה (ס״ק יד) בשם הבכור שור] שהאיסור הוא גם כשהקנים עומדים בעיגול [היינו שהקנים מסובבים בעגולה את העמוד האמצעי של המנורה], כנהוג בנרות שבת ויו״ט. אך מבואר שם בשלחן ערוך ובמפרשים, שזה דוקא במנורה של ברזל או כל סוג מתכת שכשרה במקדש, אבל בשל עץ וזכוכית שפסולה במקדש ליכא בזה איסור.
חידוש נפלא הראה לי ידידי עוז הרה״ג רבי דוד יונה רוזנבוים שליט״א בשו״ת 'אבן יקרה' (ח״א סי נט), שדן בשאלת מתפללי הקלויז שבפרעמישלאן שעשו מנורה חדשה בת שבעה קנים ולאחר מכן נודע להם על האיסור שבדבר, ואינם רוצים לחתוך שני קנים ממנה שלא להפסיד יופיה והדרה, ושאלו איזה תקנה יש לעשות למנורה יפה זו.
לאחר דין ודברים כתב להם, שאם יעשו למנורה זו איזה פגם, שפגם כזה היה מעכב הדלקת המנורה שבמקדש, תהיה המנורה מותרת, וכיון דשבעה קני מנורה מעכבין זה את זה כדאיתא במסכת מנחות (כח.), ולכן אם יסתום המסגר שתי פיות שלא יוכלו להדליק שם אין ספק שהמנורה מותרת כיון שלא נשארו אלא חמש נרות, וכן כתב בשו״ת 'להורות נתן' (ח״ג סי מח).
כעין היתר זה כתב הגאון החכם צבי בספרו (סי׳ ס) להתיר להשתמש במנורה בת שבע קנים, באופן שמדליקים עליה שמונה נרות או יותר.
אולם הגאון רבי יוסף שאול נאטאנזאהן זצ״ל בשו״ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח״ג סי עא) חלק על דברי החכם צבי הנ״ל וביאר שהעיקר תלוי בקנים ולא בנרות, ואם יש במנורה שבעה קנים אזי המנורה אסורה אף אם מדליק שם יותר משבעה נרות. ולכאורה לפי דבריו, הרי הוא חולק גם על מה שהתיר באבן יקרה הנ״ל, שכיון שיש במנורה שבעה קנים אסורה בכל אופן, אף אם יסתום בה כמה פיות ושוב לא יוכל להדליק בה שבעה נרות. ויש לעיין בזה.
ובמנורה בת שבעה קנים שאין לה רגל והיא תלויה מהתקרה, דנו האחרונים אם מנורה כזו דומה להמנורה שהיתה במקדש, יש אוסרים [ראה אגרות סופרים בשם רעק״א] ויש מתירים [עיין שו״ת הגאון רבי חיים רפפורט (יו"ד סימן כה) והביאו רבינו זי״ע בדרכי תשובה וירד סימן קמא ס"ח)].​