האם מותר לקלל רודף?

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ונשיא בעמך לא תאור (כב כז)

כתיב בספר שמואל (א כו ח), ויאמר אבישי אל דוד סגר אלהים היום את אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו, ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח ה׳ ונקה, ויאמר דוד חי ה׳ כי אם ה׳ יגפנו או יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה, חלילה לי מה׳ משלוח ידי במשיח ה׳, ע״כ.
והקשה בספר תורת המצוה [בחידושים על הנביאים שם], איך היה מותר לדוד המלך לומר על שאול "חי ה׳ כי אם ה׳ יגפנו", הרי זהו קללה בשם, וכתיב "ונשיא בעמך לא תאור".

ויש לומר דהנה בסנהדרין פה. איתא, דמי שיוצא ליהרג המקללו פטור, משום דכתיב "ונשיא בעמך לא תאור", במקוים שבעמך. א״כ כיון דבאותו הזמן היה מותר לדוד להרוג את שאול משום ששאול היה רודף אותו, [ואע״ג דלא רצה להורגו, היינו משום שאין לשלוח יד במשיח ה׳, אבל מעיקר הדין היה רשאי להרגו], ממילא לא הוי מקוים שבעמך, ואין בו חיוב על קללה.
ואין לומר דרק מי שנגמר דינו למיתה בבי״ד לא חשיב מקוים שבעמך, ולא רודף שחייב מיתה רק בשעת רדיפתו.
דבתוספתא מכות פ״ב ה״ב שנינו, מצאו גואל הדם לרוצח בתוך תחום עיר מקלטו, הרי הוא ככל אדם וחייב על מכתו ועל קללתו וכו׳, הרי דאם מצאו מחוץ לתחום, כיון שמותר לגואל הדם להורגו, הרי הוא פטור על מכתו ועל קללתו, אע״ג דאינו חייב אלא בזמן שהוא מחוץ לעיר המקלט, ומ״מ לא מיקרי מקוים שבעמך, וכל שכן ברודף אחר חבירו להורגו.

אמנם באמת נראה דכל הקושיא מעיקרא ליתא, דאין כאן שום קללה, דהרי לא אמר שבהכרח יגפנו ה׳, אלא "כי אם ה׳ יגפנו או יומו יבוא ומת", ולא בא אלא לאפוקי שדוד לא יהרגנו בעצמו, ואין כאן שום לשון קללה, וק״ל.
​

•​

ובהא דכתיב "או יומו יבוא", יש לפרש דהנה בחגיגה דף ה. כתיב דמי שמת קודם זמנו, לוקחים את שנותיו ומוסיפים אותם לצורבא מדרבנן דמעבר במיליה.
וזהו שאמר דוד דכיון דשאול רודף אחריו להרגו ואינו מעביר במיליה, ממילא אם יומו יבוא ימות, ולא יוסיפו על שנותיו.​

 

[הצעיר שבחבורה]

וזהו שאמר דוד דכיון דשאול רודף אחריו להרגו ואינו מעביר במיליה, ממילא אם יומו יבוא ימות, ולא יוסיפו על שנותיו.

אבן עזרא שמות כג כו

והנה ידענו, כי לכל איש זמן קצוב וזמן ידוע שיכול לחיות כפי רוב החום והליחה התולדית, לא אש זרה וליחה נכריה, כי הוא הפך התולדות. והדבק בשם יחזק החום והליחה בכח הנשמה. ואז יחיה האדם יותר מהזמן הקצוב. וכן כתוב: יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה (משלי י, כז), וכתוב: בחצי ימיו יעזבנו (ירמי' יז, יא), וכתוב: כי אם ה' יגפנו או יומו יבא (ש"א כו, י). והנה המת במלחמה או במגפה לא מת ביומו בזמן הקצוב, כפי תולדת החום והליחה, כי מחוץ באו לו מקרים. והנה, השם שדבק בו, יצילנו מכולם.​

 

[הצעיר שבחבורה]

אמנם באמת נראה דכל הקושיא מעיקרא ליתא, דאין כאן שום קללה, דהרי לא אמר שבהכרח יגפנו ה׳, אלא "כי אם ה׳ יגפנו או יומו יבוא ומת", ולא בא אלא לאפוקי שדוד לא יהרגנו בעצמו, ואין כאן שום לשון קללה, וק״ל.

וקצת משמע דהוי קללה מהא דאיתא
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור יז

אמר ר' יהודה מהו מלפניך משפטי יצא, בשעה שמנה דוד את ישראל היה כעס לפני הקדוש ברוך הוא, [ואמר לו אני אמרתי אשר לא ימד ולא יספר, ואתה השלכת עליהם מנין], ושלח אליו גד החוזה, ואמר שלש [אנכי] נוטל עליך, ולמה שלש, אלא כשם שגזרת על שאול אדונך שלש גזירות, כך אני נוטל עליך שלש, שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה , סאה סאה, ומה הן שלש גזירות, כי אם ה' יגפנו, או יומו יבא ומת, או במלחמה ירד ונספה.​