סדרת מאמרים - הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ה | ליל הסדר (ב) | פורום אוצר התורה סדרת מאמרים - הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ה | ליל הסדר (ב) | פורום אוצר התורה

סדרת מאמרים הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ה | ליל הסדר (ב)

למעבר לחלק א'
למעבר לחלק ב'
למעבר לחלק ג'
למעבר לחלק ד'
הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ה' ~ ליל הסדר (ב)

מפי הגאון
רבי משה שטרנבוך שליט"א
שנת ה'תשע"ח
בתוספת מקצת הערות ממני הקטן​



לז] לאחר הקידוש נוטלים הגברים [ויש נוהגים שרק בעה"ב] את ידיהם, ונוטל הכרפס ומברך עליו בורא פרי האדמה, ויכוון לפטור בברכה גם את המרור. ולדעת השו"ע אוכלים פחות מכזית ואינו מיסב, ולדעת הגר"א אוכלים דווקא כזית ומיסב, ויש אומרים שמברך בלחש בורא נפשות, והמברכים בורא נפשות לוקחים אח״כ לפני הסעודה פחות מכזית מהמרור ויברכו עליו בורא פרי האדמה קודם הסעודה – לפטור עצמם מברכת בורא פרי האדמה על המרור בשעת הסעודה, וכל אחד כפי מנהגו ינהג.

רבים נוהגים ליקח תפוחי אדמה לכרפס, אמנם הב״ח והפמ״ג כתבו שצריך אכילת ירק שמעורר תאוות האכילה, ואילו תפוח אדמה מבושל משביע ואינו מעורר תאוה[א], ולכן אנו נוהגים לקחת צנון שמשתמשים בו לטבל ולהטעים את המאכל, וכן נהג ה"דברי חיים" מצאנז, אבל רבים נוהגים בתפוחי אדמה[ב].



לח] בשעה שאומר ההגדה צריך להיות המצה הפרוסה גלויה לפניו, ש'לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך', ויש נוהגים להניח כמה מצות בשולחן לצאת דעת הגאון מבריסק זצ"ל שלכתחילה יש לצאת במצה שענו עליו דברים הרבה, וא"כ צריך להניח מספיק מצות שיוכלו אח״כ כל המסובים לצאת בכזית מצה שהיה על השולחן בשעת ההגדה.



לט] יש ליזהר בליל פסח לומר סדר הגדה בקול לפרסומי ניסא, ואם לא משמיע לאזניו לא מקיים המצוה כלל[ג], וראוי להזהיר ע"ז במיוחד אצל נשים שחייבות בסיפור ויש שאומרות הגדה בחיתוך שפתים בלי להשמיע לאזנם.



מ] נראה שאם רק קורין ההגדה בלא להסביר ולפרש, ביטלו חלק ממצות סיפור יצ״מ, שמצות סיפור יצ"מ אינו רק קריאה גרידא כאמירת הלל, רק ענינו הוא לפרש הדברים עד שיקלטו הדברים היטב, ומצווה מן המובחר שכל אחד מהמסובין יאמר איזה הוספה בסיפור יציאת מצרים ויקיים המצווה בעצמו והגדת, ולא רק שישמע את הסיפור ממי שמסדר את הסדר[ד].



מא] כתב החיד"א וז"ל: "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, פירוש, לא סגי במחשבה ובליבו שיקבע בליבו כאילו הוא יצא ממצרים ושמח בליבו, אלא צריך להראות בהתלהבות הגוף שיכירו וידעו כל היושבים בביתו מתנועת שמחתו וגופו שהוא עושה לשם שמים" עכ"ל, ומבואר בדבריו שאמירת ההגדה בשמחה ובהתלהבות ובתנועות הגוף הוא חלק מקיום מצוות סיפור יציאת מצרים, שעי"ז יכירו כל היושבים בביתו מתנועות גופו את שמחתו כאילו יצא עתה ממצרים, והטעם כדי שיישאר רושם חזק מליל הסדר אצל בני ביתו לכל השנה.



מב] שאלת מה נשתנה בליל פסח היא חיובא מן הדין ומעיקר חובת הגדה בליל פסח. ויוצא בשאלה מבנו רק כשמבין עכ"פ שורש התשובה – שהיינו עבדים ויצאנו לחירות, הא פחות מזה שאינו מבין כלל, אף שמחנכין אותו לשאול אין מקיימין בו מצות הגדה בשאלה ותשובה, ובמשנה מבואר שאם אין לו בן, אשתו שואלת[ה].



מג] אם נמצא אצל הסבא, יכבד את הסבא לנהל את הסדר, ואין האב צריך למנות את הסבא לשלוחו אלא מקיים המצווה בעצם הדבר שדואג להביא את בניו לפני הסבא לשמוע מהם סיפור יציאת מצרים, [דהמצווה איננה במעשה הסיפור אלא במה שדואג שבנו יידע סיפור יציאת מצרים], אמנם מ״מ ראוי לאב להשתתף בעיקר המצווה, והבנים והבנות ישאלו אותו מה נשתנה, והאב עצמו ישאל את הסבא, [ויש נוהגין שלאחר שכל אחד שואל באופן פרטי חוזרים כולם ושואלים יחד מה נשתנה, ומפרשים שעכשיו שואלים שאלת מה נשתנה לאבא שבשמים], והאב יסביר בעצמו לבניו את עיקרי הדברים – וכמו "עבדים היינו"[ו].



מד] אומרים עבדים היינו, וירחיב ביסודות האמונה ויסביר לבניו ובנותיו שהלילה הזה ניתן לנו להשריש בקרבנו האמונה שהקב״ה מנהיג את העולם כולו וממשיכים את סדר ההגדה, ויאמרו בהתלהבות ובשמחה וגומר ההגדה כולה כאילו יצא עתה משיעבוד מצרים, ושותה כוס שני כולו או לכל הפחות רובו בהסיבה דווקא.
​

[א] דרשו סימן תעג הערה 31:
אכן על תפוחי אדמה מבושלים שאוכלים אותם ככרפס, דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה פסח פ"ט דבר הלכה אות נז) שיש לדון בזה, כיון שענין הכרפס הוא לפתוח בירק כדרך בני חורין כדי לעורר בזה את תאוות האכילה, ותפוחי אדמה מבושלים הריהם משביעים במקצת, ובודאי שאינם מעוררים את התיאבון.


[ב] דרשו סימן תעג הערה 30:
וירק זה, כתב המחצה״ש (ס״ק ד) שהוא הנקרא בלשוננו 'צעלליר', ובשו״ת חתם סופר (או״ח סי׳ קלב) כתב שהוא הנקרא 'צעליר' ושכן נתברר למורו רבי נתן אדלר, והמג״א (ס״ק ד) כתב שנהגו לקחת ירק הנקרא פטרוזיל״ן, וכן כתב החיי אדם (כלל קל ס״ה), והנהגת החפץ חיים (מאיר עיני ישראל ח״א עמ׳ 63) היתה לקחת תפוחי אדמה, והערוך השלחן (ס״י) כתב שנוהגים לקחת בצל או צנון או תפוחי אדמה. והרבה נהגו (לוח ארץ ישראל, הלכות פסח) לקחת ירק הנקרא בערבית 'כרפס' עם עוד ירק שברכתו 'האדמה'. והגרש״ז אויערבך (הליכות שלמה פסח פ״ט סכ״ח) נהג לקחת ירק המלפפון, שכן חשש מתולעים בסלרי (הגדה של פסח על פי פסקיו הע׳ 436).


[ג] דרשו סימן תעג הערה 72:
וגם באופן שמספר לעצמו, כתב הכף החיים (ס״ק קכז) שיאמרנה בקול רם, ומ״מ המספר מבלי שהשמיע לאוזנו, דעת הגרי״ש אלישיב (הגדה של פסח על פי פסקיו עמ׳ 24) שיצא ידי חובה.


[ד] דרשו סימן תעג הערה 79:
ואופן סיפור יציאת מצרים, ביאר הגר"נ קרליץ (חוט שני פסח פי״ז ס״ק יז) שצריך להיות באופן שיבינו וירגישו ויתפעלו ממה שעשה ה׳ לנו במצרים, ולהודות לה׳ על כל זה, וכל שאר הפלפולים הדרשות והקושיות אין ענינם לסיפור יציאת מצרים, ואין מקומם בזמן זה של קריאת ההגדה.


[ה] דרשו סימן תעג הערה 78:
והבן ששואל 'מה נשתנה', כתב החיי אדם (כלל קל הסדר בקצרה ס״ו) שישאל התינוק, ואם אין שם תינוק ישאל בנו, והוסיף הקצוש״ע (סי׳ קיט ס״ד), שאם אין תינוק שיכול לשאול, שישאל בנו האחר או בתו או חברו או אשתו. והערוך השלחן (סכ״א) כתב שבתו קודמת לאשתו.

ואופן אמירת 'מה נשתנה', כתב המהרי״ל (מנהגים סדר ההגדה אות כה) שיאמר אותו בניגון יפה כדי לשבח לאדון הכל.


[ו] דרשו סימן תעג הערה 72:
והמתארח אצל אביו או חמיו, דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה פסח פ"ט סל"א) שאין צריך לספר לבניו בעצמו, אלא די בכך שאחד מהמסובים מספר לכולם, ומשום שמצות 'והגדת לבנך' היא שהאב חייב שבנו ישמע בלילה הזה סיפור יציאת מצרים, ולא שהוא עצמו חייב לספר לו, ואף אינו צריך למנות את המספר לשליח שיספר עבורו. אכן, דעת הגר״נ קרליץ (שם) שאף האב צריך לספר לבניו שלו, ולא יסתפק בזה שאביו מספר להם.​
 
נערך לאחרונה:
לחץ כדי להרחיב...
עליך להתחבר או להירשם כדי להגיב כאן.
חזור
חלק עליון