סדרת מאמרים הכנה לליל הסדר | ח"ג | השפעות מצוות ליל הסדר | סיפור יצ"מ וד' כוסות

סיפור יצ"מ​

מצוות הסיפור התייחדה במה שנאמר בה "כל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח" ולא מצינו בשום מצווה חיובית, שאף אחר שכבר קיים המצווה עדין הריבוי במצווה משובח.

וז"ל הרמב"ם בספר המצוות מצווה קנז, "שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר מניסן בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר. וכל מי שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם ומה שעשו לנו המצרים מעול וחמס ואיך לקח השם נקמתנו מהם ולהודות לו יתעלה על כל טוב שגמלנו יהיה יותר טוב כמו שאמרו וכל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.

והביאור בזה הוא פשוט, שהרי היא תכלית הגאולה והסיבה שלמענה יצאנו ממצרים, ובאו כל המכות, וכמו שכתוב למען תספר באוזני בנך את התעללתי במצרים וכו'.

וכמו שמבואר בדברי רמב"ן הידועים בסוף פרשת בא:

"וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו.

ולפיכך אמרו (אבות פ"ב מ"א) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאד, שבכל שעה אדם מודה בהן לאלהיו וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו"

ונמצא דככל שאנו מרבים לספר ביציאת מצרים, ומודים ומהללים את בוראנו ע"כ, (וכמש"כ הרמב"ם) הרי אנו מצדיקים ומקיימים את כוונת הגאולה, וממילא גם מעמיקים לעצמנו את הגאולה, וע"כ כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.

בד' כוסות​

מצוות ד' כוסות לכאו' לא נמצאת כמוה בשאר מצוות, דאף שמברכים על הכוס אין המצווה היא בכוס, אלא יש דין קידוש על כוס, וברכהמ"ז על כוס, המצווה היא הקידוש הדרך לעשותה הוא על כוס, אולם בד' כוסות נראה דיש כאן ענין של שתית ד' כוסות ורק סידרו אותם על הסדר, דאיכא פלוגתא אי הסדר מעכב בהם או לא, משמע שהמצווה היא לשתות ד' כוסות, וצ"ב ענינו.

ועוד דחלק מהד' כוסות של פסח, לא מיוחד דווקא לפסח, דהא הקידוש וברכהמ"ז תמיד מצריכות כוס, וא"כ נמצא עושה מצוות חבילות חבילות.

ובכלל צ"ב, מהו הענין בכל המצוות, כקידוש, והבדלה, וברהמ"ז, ואירוסים, ונשואין, ומילה, להחזיק כוס של יין ביד ואח"כ לשתותו.

ונראה, דהביטוי של הכוס, דיין הוא שייך לפנימיות האדם, "נכנס יין יצא סוד" וא"כ כשאדם מכריז הברכה, ומחזיק בידיו הכוס, הרי כאילו הדברים שאומר חלים על היין, וכשאדם שותה את היין מבטא שלוקח את כל מה שאומר, ומכניס את זה לפנימותו, ומתאחד עם הדברים שאמר[1].

וא"כ א"ש שהקידוש וברכהמ"ז הם חלק מהד' כוסות, דמלבד מה דהיו"ט מצריך קידוש, הקידוש הוא חלק ממהגדה, שבו אנו מכריזים ומצהרים אשר בחר בנו מכל עם, ורוממנו מכל לשון, וקידשנו במצוותיו, שהוא עיקר הגאולה שנעשתה במצרים, וכשאנו שותים היין אנו מחדרים זה לעצמנו, וכן בהגדה שאנו אומרים את ההגדה על הכוס, ואח"כ אנו שותים הכוס אנו מחדירים לתוכנו את כל ההגדה, וכן בברכהמ"ז שבו אנו אומרים ועל שהוצאתנו מבית עבדים[2], וכן כוס ד' על הלל שהוא הודאה על כל חסדיו של הקב"ה מיציאת מצרים.

ומקובל בחז"ל, [ב"ר פרשה פ"ח], שהד' כוסות הוא כנגד ד' לשונות של גאולה, והוא כנגד ד' כוסות של תרעלה שעתיד הקב"ה להשקות את האומות, שע"י כל חלק מההגדה שאנו אומרים ומחדרים לתוכינוע"י שתית הכוס יין, אנו עצמנו מתעלים ונגאלים, ועי"ז הקב"ה מביא את הגאולה השלמה, ומשקה את או"ה כוס של תרעלה, עד דכשאנו מוזגים כוס רבעי אנו מתעוררים ומבקשים שפוך חמתך על הגויים.

---

[1] ואולי עפי"ז יש לבאר המנהג להטיף מהכוס כשאומר המכות, דמבטא שהמכות שאמר לא יחולו בכוס אלא מוציאם החוצה, ואח"כ ששותה הכוס לא יחדרו בו המכות.
[2] ולא אומרים הוצאת את אבותינו מבית עבדים, כמו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה, משום שארץ חמדה נתנה לאבותינו ועתה אנו בגלות, אולם הוצאתנו מבית עבדים, אותנו, שכל שנה הקב"ה מוציאינו מבית עבדים, וכמשנ"ת].