הכרת הטוב בדומם? - מידות הנפש מושפעות ונפעלות על ידי הרגש, ולא רק על ידי השכל.

[אור חדש]

אמור אל אהרן (פרק ז' פסוק יט, ופרק ח' פסוק יב)
כמבואר ברש"י, הטעם שלא היכה משה עצמו את היאור אלא אהרן, הוא משום שהיאור הגן על משה מהמצרים. וכן הטעם שלא הכה משה את העפר, הוא משום שהעפר היטיב למשה בכך שקבר שם את המצרי שהרג.
מקשה על כך הרב דסלר (במכתב מאליהו חלק ג' עמ' 100-101), הרי העפר והיאור אינם פועלים כלל, ולא נכון לומר ש"עשו למשה טובה". וכמו כן קשה, וכי הכאתם של העפר והיאור מכאיבה להם או מביישת אותם? הרי הם אינם מרגישים דבר.

ויתרה מכך שואל הרב דסלר, הרי אדרבה, הכאת היאור והעפר רק מרוממת אותם ועושה אותם כלים לרצון ה' להוצאת ישראל ממצרים, ואם כן אין כאן "ביזוי" כלשהו שלהם, שמחמתו צריך משה להימנע מהכאתם.
[ובלשון הרב דסלר: "גם דברים אלה דורשים הסבר. מנקודת ראות השכל, איזו פעולת הטבה עשו למשה? הן הדומם אינו פועל כלל, והאדם הוא המנצל את סגולותיו לשימושו… גם לא ייתכן ביזוי הדומם, כי אינו מרגיש בזה. וביותר צריך להבין כאן: הרי ההכאה שמסבבת את הנס של שינוי טבע היאור והעפר, הופכת אותם לכלים לקדוש שמו יתברך, אם כן איזה ביזיון יש בהכאת משה, אם על ידי שמושם לעבודת ה' מתעלים הם מאד (כמבואר במסילת ישרים פרק א')"?].

עונה על כך הרב דסלר ביסוד חשוב: הידיעה של האדם כי העפר או היאור הם דוממים, שאינם מרגישים וכו', היא ידיעה של השכל, אך מידות נפשו של האדם מושפעות לא רק מהשכל, אלא גם מהרגש הנוצר על ידי פעולותיו. אדם שמבצע פעולת הכאה כלפי דבר שהיטיב עמו, בשכלו הוא אמנם יודע היטב שהדומם אינו סובל וכו', אך עדיין נפשו מושפעת באופן ישיר מעצם השליליות שבפעולת ההכאה כלפי המיטיב (ובמלים אחרות, השפעת הפעולות על הנפש היא השפעה ישירה, שאינה בתיווכם של חוקי ההיגיון הצרוף).
[ובלשונו: "יסוד גדול ומקיף בכוחות הנפש של האדם מתגלה לנו בזה: כל מידות הנפש מושפעות ונפעלות על ידי הרגש, ולא רק על ידי השכל. לכן, אם אין אנו מכירים טובה לדומם שנהנינו ממנו, וכל שכן אם אנחנו מבזים אותו, נפגע הרגש, שאינו מגיב רק בהתאם לחוקי ההיגיון. הרגש של בעל מעלת החסד, שרוצה אך לתת ולהנות אחרים, אסיר תודה הוא לכל אשר הפיק ממנו הנאה, בכל צורה שהיא ואפילו לדומם. והכלל הוא: פגיעה ברגש משפיעה באופן ישיר על המידות, וממילא נפגמת מידת הכרת הטוב".

וממשיך הרב דסלר: "אף שהשכל צופה למרחקים, כחכם הרואה את הנולד, ודן על הכאת היאור לפי התכלית המסובבת על ידי זה שהיא קידוש ה', לא כן הרגש, הניזון מהמתרחש בהווה ומושפע ממה שהעיניים רואות בחוש, מעשה ההכאה גרידא. נמצא, שעל ידי הפגיעה ברגש על ידי מעשה ההכאה, הייתה עלולה להיפגם במשהו מידת הכרת הטוב של משה רבינו. והרי מידה זו היא כלי חשוב לעבודת ה', לכן צריך האדם לעשות כל השתדלות לרכוש מידה זו בשלמות"].