מאמר תורני המקור לתענית אסתר:

חילקתי לשני חלקים, חלק א', עיקרי הדיון התורני בעניין, חלק ב' התייחסות מבחינה היסטורית,

חלק א:

נחלקו הראשונים במקור לתענית אסתר ודעותיהם התחלקו לשלושה,

• דעת הראב"ד וסייעתו, מדכתיב במגילת אסתר (ט-לא) "לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם" וכוונתם דדברי הצומות וזעקתם הינו צום תענית אסתר.
• דעת ר"ת וסייעתו, מדברי הגמ' במס' מגילה (ב' ע"א) "י"ג זמן קהילה לכל הוא" וביאר רבינו תם (מובא ברא"ש) "זמן קהילה לכל היא, שהכל מתאספין לתענית אסתר ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים"
• דעת רש"י וסייעתו (ס' הפרדס סי' ר"ד ובמחזור ויטרי רמ"ה) "תענית זה אינו מד"ת ולא מדברי סופרים אלא מנהג בעלמא נהגו העם" , כלומר זהו מנהג מחודש.

קושי בדעת הראב"ד ור"ת:

במגילת תענית מובא "בתלת עשר ביה (באדר) יום ניקנור. ניקנור פולמרכוס של מלכי יון היה, והיה מניף ידו כנגד ירושלים וכנגד בית המקדש, ומחרף ומגדף: 'מתי תיפול בידי ואהרסנה'. וכשתקפה יד בית חשמונאי ירדו לתוך חילותיו וחתכו את ראשו וקצצו את איבריו ותלאום כנגד בית המקדש. אמרו: פה שדיבר בגאיות ויד שהניפה כנגד בית המקדש – נקמות יעשה בהן. יום שעשו כן עשאוהו יום טוב" ומובן מהגמ' (מס' תענית דף י"ח ע"ב) דיום זה אסור לצום בו. וא"כ אייך חל באותו היום צום תענית אסתר?

והנה ע"ז תי' הראשונים דבטלה מגילת תענית (כמו"ש במס' ר"ה דף י"ח ע"ב) אך הנה תי' זה יועיל לדעת ר"ת שמקורו לתענית היא מהגמ' ואיכא למימר דתענית זו תוקנה אחר שבטלה מגילת תענית, אבל לראב"ד שמקורו מן הכתוב הקושייה הפוכה האיך יכלה הגמ' לתקן ביום זה יו"ט שבפס' כתיב דהוי צום?[1][2]

ומצאתי שהקרבן נתנאל תי' (מגילה א) דבמגילת תענית יש לגרוס "דלא למיספד ביה" פי' שיום ניקנור אסור בהספד אבל בתענית מותר[3]



קושיה נוספת לדעת ר"ת:

בריש מס' מגילה מובן דמגילה נקראת אף בי"א י"ב י"ג ובגמ' דנו שם מנא ליה דאפשר לקרוא בימים אלו, והביאו פס' שממנו מרבים שני ימים והם י"א וי"ב, ועל יום י"ג תי' די"ג זמן קהילה לכל ואין צורך לרבות מפס'.

והנה היא זמן קהילה לכל היינו תענית אסתר, נמצא דאף י"א לא צריך לריבויי כיון דהאופן היחיד שאפשר לקרוא בי"א הוא אם י"א יהיה בחמישי וא"כ תענית אסתר תוקדם לחמישי כידוע וא"כ אי"צ לרבותו מפס' דהא הוי זמן קהילה לכל?

ולתרץ קושיה זו יש לדחוק דמעיקרא צמו אף בע"ש דהיינו בי"ב אלא שתיקנו אח"כ להקדים לי"א (ויתכן שאפשר להוכיח זאת במחזור ויטרי שמעיקרא צמו רק בי"ג ואם י"ג חל בשבת הקדימו לי"ב אלא שאח"כ הקדימו לחמישי שהוא י"א).



חלק ב:

המקור הקדום ביותר לתענית אסתר:

המקור הכי קדום לצום הוא משאילתות דר' אחא גאון (פרשת ויקהל סוף שאילתא ס"ז)"אבל תענית בין כרכים בין כפרים בין עיירות כולן מתענין בשלשה עשר באדר דאמר שמואל בר רב יצחק שלשה עשר זמן קהילה לכל היא שנאמר ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ביום שלשה עשר לחדש אדר מאי קהילה יום תענית ומאי יום כניסה שמתכנסים בו ויושבין בתענית ומבקשים רחמים"[4]

גודל המבוכה:

הנה ע"פ המבואר בדברי ר' אחא נמצא דתענית אסתר מקורה מהגמ' ותמוה עד מאוד שלא נזכרה כלל בדברי הגמ' מלבד הכא.

וכעת, אי נימא שתענית זו נתחדשה בזמן הגאונים (וכדברי רש"י), אייך ר' אחא לא ידע מזה, והא זמן הנהגתו היה כמאה חמישים שנה אחר חתימת התלמוד, ונראה שהיה לו לדעת ממנהג מחודש שכזה.

אך מנגד אי תימא דתענית זו נתחדשה אחר ביטול מגילת תענית, (כדעת ר"ת) איכא סיבות רבות שהגמ' נצרכת להתייחס לזה

• מס' מגילה (דף ה ע"א) דנו שם על תעניות ויו"ט שמקדימים ומאחרים והיה מקום להביא את תענית אסתר שמקדימים אם י"ג באדר חל בשבת.[5]
• מס' ר"ה (דף י"ח ע"ב) דנה אי בטלה מגילת תענית או לא, היה מקום להוכיח דעת אמוראים ע"י ידיעה אם צמו בי"ג או לא שהא זהו יום ניקנור,[6]
• מס' מגילה (דף י"ג ע"ב) דנים שם גבי דיני ימי יו"ט דמגילת תענית ואם מותרים בצום והספד, ואף אמורא לא מצא להוכיח שמותר בצום משום תענית אסתר.

וכעת על דברים אלו אפשר לפלפל בתשובות מגוונות, אך ידועה מימרת בריסק שבמקום שיש ג קושיות עדיף תשו' אחת על כל השלושה,

ולכן נראה לי שחסר הרבה רקע כדי לדעת מי ומתי תוקנה התענית כדי שנדע מדוע לא הוזכרה כלל בספרות התורנית הקדומה.

---

[1] וראיתי שיש שרוצים לטעון דבמסכת סופרים מובא שנהגו לצום ג' תעניות אחר הפורים זכר לתענית אסתר, ורצו לומר דבאמת מקרא דדברי הצומות ילפינן ג' תעניות אלו אלא שבטלו משום טרחא דציבורא ותיקן במקומה תענית אחת לפני הפורים.

ויתכן שדבריו תואמים את מה שהביא הר"ן (על הרי"ף תענית ז ע"ב מדפי הרי"ף).
[2] ויעויין עוד בחלק ב' מדוע תשו' זו אינה מספקת דייה.
[3] ועיין בר"ן על הרי"ף תענית ז ע"א שהביא שהראב"ד עצמו תי' מעיין זה ונ"ל דתי' שייך רק ע"פ גרסת הקרבן נתנאל.
[4] יש שהפנו למדרש תנחומא (בראשית ג)

"ותשובת שאלה זו ממתיבתא שאלו הא דתנן מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר לא פחות ולא יותר, וא"ר יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה הואיל ומסתמא בקיאין הן אין קורין אותה אלא בזמנה והלכה כת"ק או הלכה כרבי יהודה, השיבו בין לרבי יהודה בין לת"ק מגילה אינה נקראת אלא בזמנה הכי קאמר ת"ק כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין אותה בחמשה עשר כפרים ועירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה, והא דתנן מגלה נקראת בי"א בי"ב בי"ג וכו' ליושב בתענית שכבר פי' בסוף המשנה אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה, ומאי יום הכניסה יום הקהל', דאמר מר שלשה עשר יום קהלה לכל היא דכתיב ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלשה עשר יום בו וגו' נקהלו היהודים בעריהם וגו' נקהלו וגזרו תענית בשלשה עשר באדר אבל ארבעה עשר יו"ט הוא דכתיב ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה, ובשושן הבירה לא נחו אלא בחמשה עשר לפיכך שושן וכל המוקפין קורין בט"ו ועושין יום טוב זה ששנינו מגילה נקראת וכו', ליושב בתענית שאסור לישב בתענית בשבת שאם חל י"ד להיות באחד בשבת אסור להתענות בשבת ובערב שבת נמי אסור מפני טורח שבת אלא מקדימין ומתענין בחמישי שהוא אחד עשר באדר ואם חל ארבעה עשר בשבת אסור להתענות בע"ש מפני טורח שבת שעיקר תענית סליחות ורחמים הוא, ואתי לאימנועי מכבוד שבת, וכבוד שבת עדיף מאלף תעניות, דכבוד שבת דאורייתא ותענית דרבנן ואתי כבוד שבת דאורייתא ודחי תענית דרבנן, אלא מקדימין ומתענין בחמישי בשבת שהוא י"ב, ואם חל י"ד בע"ש מתענין בחמישי שהוא שלשה עשר וכן פי' במשנה כיצד חל להיות בשני כפרים ועירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר, חל להיות בשבת או באחד בשבת כפרים מקדימים ליום הכניסה וכו', אבל ט' באב שחל להיות בשבת מאחרין לאחר שבת מפנ' שהוא פורעניות לכך מאחרין ולא מקדימין ומהני שמעתתא ילפינן דלא יתבינן בתענית בע"ש בעינוי הרשות לא צבור ולא יחיד כלל וכן הלכתא:"

אך עיין מהר"ץ חיות מגילה ב'. שכ' שבתנחומא שלפנינו יש הוספות רבות שהמסדר ליקט מדברי הראשונים וא"כ אין מפה שום ראיה, ולהבדיל כן היא טענת החוקרים שבמדרש תנחומא מעורבים קטעים שלמים שהם מילה במילה מהשאילתות.

וכן נראה מהראשונים שקראו לעניין זה תשובת הגאונים ולא מדרש.
[5] דאפי' אי לא הקדימו לחמישי מ"מ הקדימו לשישי.
[6] אבל לדעת הקרבן נתנאל די"ג מותר בתענית אתי שפיר.