מאמר הלכתי הקפת הראש - חלק ג' - סיכום בעניין הלכות פאת הראש

הקפת הראש - חלק ג' - סיכום בעניין הלכות פאת הראש​

מאמרים קודמים בסדרה
הקפת פאות הראש חלק א' - מקום פאות הראש.
הקפת הראש ח"ב - הגדרת ההקפה, מספריים כעין תער, שיעור אורך השערות

סיכום

תחילת מקום הפאות - א. לפי החזו"א מקום הפאות מתחיל מהמקום הגבוה שבמצח מן הצד (מקום זה שונה אצל כל אחד), ומשם יש למתוח קו אלכסוני עד המקום הגבוה שבאוזן, והקה"י הוסיף בשמו שמשום הידור מצווה נוהגים להוסיף על שיעור זה ולעגל את הפאה כלפי מעלה בכדי שלא להיכנס לחשש איסור דאורייתא. ב. דעת הגר"י רצאבי והרב אברהם יוסף שמקום הפאות בגובה מתחיל מהמקום שבין האוזניים לעיניים - דהיינו מהמקום שמתחילה האוזן. והגר"י רצאבי הוסיף שהמנהג להוסיף מעט בשיעור כלפי מעלה עד כנגד ממחצית גובה המצח בערך, ויותר מזה אי"צ לחוש. ג. שיטת האריז"ל היא שמקום הפאות הוא כעין רי"ש, משליש המצח ועד המקום הגבוה שמאחורי האוזן.

סוף מקום הפאות - מרן השו"ע פסק שסוף מקום הפאות הוא 'עד למטה מן האוזן מקום שלחי התחתון יוצא ומתפרד שם', וכן פסקו רבים מן האחרונים[13], ובביאור מקום זה ישנם ב' שיטות, י"א שמקום הפאות הוא עד סוף האוזן, ומש"כ 'למטה מן האוזן' הכוונה עד העור הרך שבאוזן - עד המקום שתנוך האוזן מתחיל להתפרד, שבלשון התורה ובלשון חכמים רק נקב האוזן בלבד קרוי אוזן, אך שאר הבשר נקרא תנוך האוזן וכדו' (אמרי יושר, לשכנו תדרשו ועוד). וי"א שסוף מקום הפאות הוא עד למטה מן האוזן ממש, דהיינו עד סוף התנוך (כרם שלמה ועוד).

אולם מדברי רוב הראשונים נראה שמקום הפאות הוא עד העצם שבאמצע האוזן, וכן פסקו רבים מהאחרונים[14], וגם בדברי הריב"ן והשו"ע כתבו להסביר שמש"כ 'למטה מן האוזן' היינו למטה מהתחלת האוזן, וכן הוא מנהג רבים. דעת הגר"מ פיינשטיין שסוף מקום הפאות תלוי עד היכן צמחו לו שערות כשהיה קטן (והשערות שגדלות כשמתחיל להתבגר הרי אלו בכלל הזקן). ולפי"ז מקום הפאות משתנה מאדם לאדם, וכל אחד יגלח עד המקום שגדלו לו שערות בקטנותו.

שיעור אורך השערות - בשיעור אורך השערות שיש להשאיר בפאה ישנם ג' שיטות עיקריות:

בפשטות מדברי הרבה ראשונים נראה שכל עוד שמשאיר בפאה שיעור מועט סגי, וכל האיסור הוא לגלח ממש דומה לתער, וכן פסק הגר"ש אליהו.

אמנם מדברי הרמב"ם נראה שצריך להשאיר שערות בשיעור שניתן 'לכוף ראשן לעיקרן', וכ"כ הרעק"א, החת"ס, והבן איש חי בפירוש. ובאורך שיעור זה יש כמה שיטות: הגרי"ש אלישיב פסק שב- 5 מ"מ יוצא מידי כל הספיקות (והגר"ח איידלס אמר בשמו שניתן להקל גם ב- 3 מ"מ), וכן פסק בספר לשכנו תדרשו, וכן פסקו הרב אבינר ועוד.

דעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, שאורך השערות שצריך להשאיר בפאות הוא 3 מ"מ, אולם מכיוון שלפעמים המכונה לא מדוייקת או שמצמיד לבשר ומוריד יותר יש להשאיר 3.5 מ"מ (כך אמר נכדו הגר"י יוסף מאלעד), ובשיעור זה יוצא מידי ספק, ומותר לגלח ללא חשש. וכן פסקו הגרש"מ עמאר, הגר"ד ליאור והפסקי תשובות.

ונסיים במה שכתב האריז"ל (טעמי המצוות פרשת קדושים, והובאו דבריו בפוסקים), שבשעה שאדם מסתפר יכוון לקיים מצוות עשה להשאיר פאות הראש והזקן, ויה"ר שנזכה לקיום מאמר הכתוב: "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" אמן כי"ר[15].

להשלמת העניין נוסיף מספר הלכות חשובות המצויות בעת התספורת:

א. אסור להוריד בתער או במכונה במספר נמוך (מהשיעור הנצרך לאורך הפאה) את השערות שמסביב לעיגול האוזן מלמעלה (מצד הפנים, עד המקום הגבוה שבאוזן), וממקום זה - מאחורי האוזן כלפי מטה מותר.

ב. אסור לגלח מעובי הפאות ולהצר אותם בשום צורה, וכגון לעשות שפיץ וכדו' (לא תקיפו עמ' פ"ה).

ג. אדם שנשרו לו שערות הראש מעל המצח יש לו לחשב את גובה מקום הפאות מאותו מקום שהיה לו צמיחת שערות (הגר"ח קנייבסקי והגר"נ קרליץ).

ד. מותר לסרק את פאות הראש במסרק ואין לחשוש משום פסיק רישיה שיתלשו לו שערות מפאות ראשו. ויש להיזהר שלא לתלוש בסתם משערות הפאה. {דעת הרעק"א (גיליון הש"ס שבועות ב:) שמאחר שבסריקה הוי פסיק רישיה שיתלשו לו שערות אסור מה"ת לסרוק פאות הראש, אולם החת"ס בתשובה לרעק"א (יו"ד סי' קל"ט וסי' ק"מ) כתב באורך להתיר, והביא שכך נהג רבו רבי נתן אדלר ושכן ראה 'כמה גאוני ארץ', וכן פסקו החזו"א (טעמא דקרא עמ' תכ"ה), הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות סי' ת"ס) ועוד רבים מהאחרונים}.

הערות:

[13]. כן מבואר מדברי כמה אחרונים, וכן פסקו החזו"א, הסטייפלער, הגר"מ שטרנבוך, הגר"י עדס, הגר"ש אבינר ועוד.
[14]. כן מבואר מדברי כמה אחרונים, וכן פסקו הגר"ש משאש, הגר"מ מאזוז, הגר"מ לוי, הגר"י יוסף, הגר"ש אליהו, הגר"י אריאל, הגר"ד ליאור, הגר"י רצאבי ועוד.
​