ויקרא השליך את המוראה ולא הגיעה אל מקום הדשן

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והסיר את מוראתו בנוצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן (א טז)

הנה השלכת המוראה ונוצה של עולת העוף היתה נעשית מרחוק, באופן שהכהן עומד אצל קרן המזבח וזורק אותה אל מקום הדשן, שהיה רחוק, וכדאיתא בזבחים סד. "בא וראה כמה גדול כוחן של כהנים, שאין לך קל בעופות יותר ממוראה ונוצה, פעמים שהכהן זורקן יותר משלשים אמה". והעירו להסתפק, אם לא הצליח הכהן לזרוק עד מקום הדשן, ונפלה המוראה והנוצה על הרצפה שבדרך, מה יעשה עתה.

ולכאורה היה נראה שכל זמן שלא הגיעה אל מקום הדשן עדיין לא התקיימה המצוה, כמו שנאמר והשליך וגו' אל מקום הדשן, ולכן ירד הכהן ויטול את המוראה והנוצה מהמקום שאליו נפלה, וישליך אותה שוב משם אל מקום הדשן.

אכן בפירוש הראב"ד (קינים פ"א מ"א) כתב שההשלכה צריכה להיות דוקא ממקום ההקרבה של העוף, וזה לשונו שם "מדכתיב והסיר והשליך, משמע ממקום שמולק ומוצה משם היה משליך המוראה לבית הדשן, שאם נאמר שהיה הולך עמה ממקום למקום, למה בהשלכה, יבא עד מקום הדשן ממש ויתן בנחת, אלא שמע מינה ממקום מליקתה ומיצוי דמה משם היה משליך המוראה לבית הדשן", עכ"ל. ולפי"ז אם נפלה באמצע אינו יכול להשליך מאותו מקום שנפלה בו, כיון שצריך להשליך ממקום הקרבת העוף.

ויש להסתפק האם יועיל להחזיר את המוראה והנוצה למקום ההקרבה ולחזור ולהשליך, או שנתבטלה המצוה, ולא יועיל להחזירו כיון שהעוף אינו נמצא שם מכח הקרבתו, אלא הלך משם וחזר, וצ"ע.​