וַיִּפֶן פַּרְעֹה/נפנה לנקביו

[געגועים]

וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת

וַעֲבַד פַּרְעה צוֹרְכֵיהּ [תרגום יונתן]

באגרא דכלה: תרגום יונתן מפרש ויפן פרעה ועבד צורכיה, מפרש ויפן מלשון הנפנה לנקביו. אבל לא ידענו הענין מה יוציא לנו מהסיפור הלזה. ואחשבה דהנה אמרז"ל (שמו"ר ט ח) לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה, להיות שעשה עצמו אלקי ואמר שאין צריך לנקביו ויצא בכל בקר אל נילוס ועשה שם צרכיו (עיין מ"ש לעיל), והנה אמר השי"ת למשה שיצא לקראתו שם ונצבת לקראתו באופן שלא יהיה יכול לעשות צרכיו בפניו, ובין דין לדין נתהווה הויכוח ונתהפכו המים לדם, ונתוודע הדבר ברבים, ובאו החרטומים, והיה המון עם, ופרעה עודנו עומד שם, והעמיד עצמו והשהה נקביו, עד שלא היה יכול להתאפק זמן רב, ועשה צורכו בפני רבים, ובזה יצדק ולא שת לבו גם לזאת, מהו גם, אך הכוונה למכת הדם ולגודל הבזיון ובושתו לכל.

וכעין זה ביאר בשפת אמת ליקוטים: בתרגום יונתן ויפן פרעה ועביד צרכיו, יתכן לפרש כי עשה עצמו אלהות ועשה צרכיו ביאור שהלך בבוקר לרחוץ בו, ועתה שנהפך המים לדם לא היה לו אמתלא לילך ליאור, והוצרך לפנות בגלוי, ואף על פי כן לא שת לבו וגו'. ובזה מיושב נמי מה שמקשין בלשון לא שת לבו גם לזאת, הא מופת המטה לא היה עונש לפרעה שישית אליו לבו, ומה גם, ולהנ"ל יש לומר גם לזאת שהוצרך לפנות, מלבד גוף יסורי חסרון המים שנהפך לדם. עכ"ל.

שת לבו אותיות לבושת, שלא שת לבו לבושתו.

והנה מצאנו במדרש רבה בפסוק וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה, מהו גם, שאף לאשתו קרא ועשתה כן. ובאמרי נועם ופענח רזא: ויאמר גם פרעה לרבות אשתו שהיתה שקולה כנגד כל החכמים והמכשפים. ובמדרש לקח טוב: ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים, אמרו רז"ל גם לרבות אשת פרעה, שהיא התחילה לקרוא למכשפים, ואח"כ פרעה, לכך נאמר גם פרעה.

ומאז לא מצאנו אותה יותר עם החרטומים, ואולי כאשר התחילו המכות פחדה אשתו המלכה, כי נשים דעתן קלה, והתחננה לפני פרעה שישלח את בני ישראל, וז"ש ויפן פרעה ויבוא אל ביתו זו אשתו, ולא שת לבו גם לזאת דהיינו לאשתו. ולא שת אותיות לאשתו, שת לבו גם ר"ת שגל, [כמו שאמרו (ר"ה ד.) שגל מלכתא היא].​