ויחן שם ישראל - מה טוב בציבור שמנגד?!

[נדיב לב]

השבוע ב"ה נקרא את פרשת יתרו.
"ויחן שם ישראל נגד ההר". חז"ל מפרשים את הפסוק, ויחן - לשון יחיד.
זו הייתה הפעם הראשונה לעומת שאר חניות - שהעם כולו השכיל להתלכד "כאיש אחד בלב אחד".

מעבר לעובדה ההיסטורית, חז"ל באו להעביר לנו מסר עמוק.
א. אחדות אמיצה ואמתית בעם ישראל, אינה מתקיימת רק על בסיס תורתנו הקדושה. זו נקודת המוצא, ובלי זה, רק אפשר לתהות אם עם ישראל לשבטיו, לגלויותיו, מוגדר לעם אחד או אולי מקבץ שבטים ותרבויות בלי זהות אמתית אחת.

ב. יתירה מכך, הלכידות והאחדות ששרה בקרב העם, 'כאיש אחד בלב אחד', היא תנאי בסיסי להשראת השכינה וממילא קבלת התורה בהר סיני.

וכמו אז גם היום, התנאי הבסיסי לזכות בכתרה של תורה, ולהיות עם אחד באמת, מחייב אותנו להשתלם תחילה בתחום שבין אדם לחבירו, הן בפרט והן בכלל, כל מגזר ביחס לרעהו.

ובשל כך, נפתח האשכול בשבוע פרשת יתרו, אשכול שמיועד לבעלי עין טובה ולב כנה - שמסוגלים לפרגן לציבור אחר.
הליטאי לציבור החסידי, להנהגות החסידיות, לתורת החסידות, ומה שבניהם, על אף המחלוקות והדרכים השונות.
ולהיפך, החסיד, לציבור הליטאי על מעלותיו. וכן לציבור הספרדי וכל ציבור שהוא.
ובכך שנהייה מלוכדים ומאוחדים כאיש אחד בלב אחד, נתקן בזה ביטויים או מילים חריפות וזלזול שחלילה חטאנו כלפי מגזר כזה או אחר.
ונזכה לכתרה של תורה.

אז מי יש לו את האומץ לכתוב - במה הדשא של השני ירוק יותר?
מי יש לו את האומץ להתערטל ממחשבת המגזריות, מהסטיגמות, והשנאות שהצטרפו על הדרך.
ומי שלא בכיוון והעסק בכלל מיותר לו, מוזמן להצניע קולמוסו ולשלופה באשכולות אחרים אם בכלל...

אגב, אפשר להתייחס למעלות בציבור שמנגד, וכאמור, אבל אפשר לקחת צעד אחד קדימה, ולנסות להציגו באור חיובי גם בדברים שלדעתכם יש בזה חסרון (כפי החינוך שקבלתם והשקפת עולמכם), כל עוד לדעת הציבור שמנגד יש בזה מעלה.
לדוגמא, אף שציבור ב' משקיע בלימוד בצורה X שלא כמו ציבור א' שרואה בזה חסרון, אעפ"כ יש בזה גם מעלה כזו וכזו.
אבל ראשית כל נעבור אתגר שלב א, ומשם נעלה הילוך לאתגר שלב ב....

לסיום.. קראו וורט חסידי מהפרשיות האחרונות הקשור במישרים לאשכול ...
"לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו". פי' החי' הרי"מ זצ"ל - מתוך זה שלא ראו איש את אחיו זייא קענין זיך נישט אנקיקען באו לידי זה שלא קמו איש מתחתיו אז זייא קענין זיך אליין נישט רירען: [ספר שיח שרפי קודש פרשת בא]. כלומר: כשהאדם מסתכל על חברו בעין צרה, הוא עצמו נמצא בתוך האפילה.

 

[שואף להיות צדיק]

תודה רבה על האשכול הנפלא!
אני חסיד, ואחד המעלות שאני רואה אצל אחיי הליטאים. זה תמימות ופשיטות בקיום ההלכה!
איני אומר ח"ו שאין את זה אצל החסידים.
רק, בעוד שאצל החסידים השקיעו יותר בפנימיות העבודה - עבודת הלב. אצל הליטאים בעצם טבעם נוטים הם לקיום פשיטות ההלכה - ולהדר בזה עד הסוף.
הלואי, ואזכה לשלימות בשני הצדדים; גם שלימות בעבודת הלב, וגם שלימות בעשיית ההלכה כדבעי.

 

[המאושר!]

תודה רבה רבה להרב @נדיב לב על האשכול הנפלא.
תודה רבה לאחי ה - @שואף להיות צדיק על תפיסת הנקודה המעניינת, גם אני מצטרף.

אף אני אחזיק אחריהם ואתייחס לאחינו בני עדות המזרח - הספרדים. מעלה מיוחדת נתברכו בה אחינו הספרדים – טבעיות מופלאה, הן בכלל והן ביחסם כלפי ה'. שירתם רוויה בדיבורים ישירים וטבעיים אל ה', עד כי לעיתים אני מוצא עצמי מקנא בהם על כך.

דבר זה ניכר גם בקרב אלו שהתרחקו, שכן הנושרים מבני עדות המזרח, בדרך כלל, נוטים להחזיק באמונתם יותר מאחיהם האשכנזים.

ואולי בכך טמון גם אופיים הנינוח והלבבי. ניתן אף להבחין בכך במפגש פשוט – דוגמת נסיעה במונית, כאשר חוויית הנסיעה עם נהג ספרדי נוטה להיות נעימה ורגועה יותר מאשר עם נהג אשכנזי. (כמובן, במחילה מכל נהגי המוניות האשכנזים.)

 

[נדיב לב]

יישר כח לתרי צנתרי דדהבא שלמדונו מידת עין יפה להלל ולשבח מגזר אחר.

 

[כח טענה]

אני אברך כולל, ואני רוצה להצדיע לאחינו בוגרי הישיבות העמלים לפרנסתם ושומרים בכח על צלמם כבני תורה וקובעים עיתים לתורה גם בזמנים לא נוחים.

 

[נדיב לב]

בני תורה מופלאים

סיפורים נפלאים על בני תורה מופלאים נמצאים מעבר לפינה, רק להתכופף ולקטוף. הבן אדם לחבירו, הזהירות מגזל, השמחה על הפנים, האכפתיות הגדולה, החסד העצום, העדינות והרוך, ההתחשבות, הרגישויות הדקות, ההגינות והיושר, פרגון אמיתי ולא מתנשא או ממניע חלול.. וזה רק מזער מהמעלות שנמצא בהם. א. בסוף כל סדר אחרי...

forum-otzar-hatorah.co.il