ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים (ח, ב) - שאלת מרן הקהילות יעקב

[אור חדש]

ידועים דברי מדרש תנחומא, המובאים ברש"י, "צפרדע אחת הייתה, והיו המצרים מכין אותה, ומתזת צפרדעין הרבה" (וכך כותב רש"י, שהייתה מתזת נחילים נחילים וכו').

שואל על כך הקהילות יעקב (מובא בספרו של הגר"ח קנייבסקי "טעמא דקרא", עמ' מא), הלוא מיד כשראו המצרים שההכאה רק מחריפה את המצב, והצפרדע רק מתרבה, היה עליהם פשוט לחדול, ומדוע המשיכו בהכאות? אלא מכאן, שהכעס והרצון להינקם ולהעניש גבר על כל היגיון, והמשיכו להכותה בטירוף ובכך רק להזיק לעצמם.

וממשיך הקהילות יעקב, שטירוף זה אינו מאפיין את המצרים בלבד, אלא כך לעתים קרובות נוהגים אנשים, שהכעס ויצר הנקמה מעוור את דעתם מעבר לכל היגיון. ישנן מריבות שניתן לחסלן בעודן באיבן במעט התאפקות, "אבל מידת הכעס אומרת, הכי אנוכי אשתוק על זאת, ומתחיל להשיב או להתנקם, וגם שכנגדו הולך ומוסיף, ומידת הכעס שלו אומרת שכל שכן שיש להשיב מנה אחת אפים, וכך לעולם, וסופו כמכת הצפרדעים במצרים".