ותקרא שמו משה (ב, י)

[תורניק]

מובא בכמה מקומות בחז"ל (עיין מסכת מגילה, דף יג ע"א ועוד), שלמשה היו שמות נוספים, כגון "ירד", על שם שירד לישראל מן בימיו, "גדור", על שם שגדר פרצות ישראל ועוד שמות רבים.

והנה, מכל שמות גדולים ונשגבים אלה, המורים על פעליו הרבים ומידותיו, הקב"ה פונה אליו תמיד בשם משה (וכך נקרא שמו בתורה), כפי שקראתו בתיה בת פרעה. ומבואר במדרש (שמות רבה, א), שהטעם לכך הוא להדגיש את חשיבותה של מידת החסד (שהרי השם "משה" מלמד על החסד שעשתה עמו בת פרעה כשהצילתו מן המים)..

ובלשון המדרש: "מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים; אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה, אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה, ואף הקדוש ברוך הוא לא קראהו בשם אחר".

הגר"ח שמואלביץ, בספר "שיחות מוסר" (תשל"ב, מאמר ה), מעיר שלכאורה יש עדיין מקום לקושי: מאחר שהשם "משה" אינו מבטא לכאורה את מעלותיו ומידותיו של משה עצמו, אלא חסד שעשה עמו אדם אחר (בת פרעה), אם כן לכאורה נכון יותר לקרוא למשה בשמותיו האחרים, המורים על מידותיו שלו, שהיה רועה נאמן לעם ישראל במשך חייו ומסר נפשו בעבורם?

ומשיב על כך הגר"ח שמואלביץ – כל פעלו של משה רבינו בימי חייו, מסירות נפשו והקרבתו למען הכלל, כל אלה יסודם ושורשם באותה גמילות חסד ומסירות נפש שהשקיעה בתיה בהצלתו, מסירות שהשפיעה על נפשו שלו. נמצא, שהשם "משה" מבטא את השורש והיסוד למעלותיו, שלהן זכה לאחר מכן בימי חייו, ולכן זהו שמו הראוי לו ביותר.

ובלשונו:
"אך ראה זה פלא, שמו משה, שנקבע בו בכל התורה, מה הוא אומר? 'כי מן המים משיתיהו', ומה גדולה יש בכך, ואם אמנם יש כאן שבח על בת פרעה, מה לזה ולעצם מהותו של משה?

אלא הן הדברים, מכוח מסירות נפשה של בתיה בת פרעה, שהמרתה פי אביה, והצילה את משה נגד גזירת פרעה, ומכוח גמילות החסד שגמלה עמו בגדלה אותה בהקרבה ובמסירות, קיבל משה רבינו אל תוך נפשו ובשרו את הכוחות הללו, ועל ידם נתעלה והוכשר להיות גואלן ומושיען של ישראל, כי בהקרבה ובמסירות נפש ניהל את צאן יתרו בתחילה, ובהקרבה ובמסירות נפש הושיע אח"כ את ישראל, בין בעמדו לפני פרעה ובין בעלייתו למרום, וכל ארבעים שנה במדבר היו חייו רצופים הפקרת נפשו עבור ישראל, מסירות נפש תמידית עבור כל אחד ואחד מישראל עד לאמירת 'ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת'.

כל זאת היה טבוע בנפשו והתפתח בו מן הגרעין של המסירות נפש שהשקיעה בו בתיה בת פרעה במשותה אותו מן המים, על כן נקבע בו השם משה יותר מכל עשר שמות שהיו לו, כי שם זה ממצה את גדולת משה רבינו יותר מכל השמות, וזהו שכרן של גומלי חסדים, שהחסד שעושים, עושה פירות, ומי שגמלו עמו חסד, על שם החסד הוא נקרא ושמו חי וקיים לעד, כשמו של משה רבינו גואלן של ישראל".