מאמר הלכתי חבורה בענין משלוח מנות ומתנות לאביונים

חבורה בענין משלוח מנות ובמצות מתנות לאביונים​

​

תוכן העניינים:​

א. מאי שנא משלוח מנות דבעינן שתי מנות לאיש אחד ולא סגי במנה אחת כמו במתנה לאביון?

ב. ב' טעמים למצות משלוח מנות איש לרעהו, וכמה נפ"מ.

ג. מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים ביום ולא בלילה, מנא לן?

ד. מצות משלוח מנות שני מיני אוכלין ומשקין אבל לא בגדים וכלים, באיזה משקין יוצא אדם יד"ח, ומה הדין במשלוח קפה לחבירו?

ה. מהו גדר שתי מנות בשר שיוצאים בו יד"ח? האם אפשר לחתוך חתיכה גדולה לשנים?

ו. שני מיני פירות שפיר יוצא ידי חובת משלוח מנות, האם גם שכל אחת פחות מפרוטה?

ז. צריך שיהיו ב' המנות ראויין לאכילה מיד, מנא לן? ומה הגדר בזה?

ח. מהו שיעור כל מנה למצות משלוח מנות?

ט. שלח לחבירו משלוח מנות והלה אינו רוצה לקבלם או מוחל לו מהו?

י. המזמין את חבירו לסעוד אצלו את סעודת הפורים האם יוצא בכך מצות משלוח מנות?

יא. שלח לחבירו שתי מנות בשר ואכלו ולאחר מכן ביום הפורים עצמו נודע לו דהן טריפה האם יצא ידי חובת משלוח מנות או לא?

יב. יל"ע היה חייב לחבירו שתי מנות בשר וביום הפורים מוחל לו עליהן כדי לצאת בזה חובת משלוח מנות יצא ידי חובה או לא?

יג. שלח לחבירו משלוח מנות או נתן מתנות לאביונים קודם יום הפורים מהו?

יד. בספק שו"ת בנין ציון אם אדם הביא בעצמו משלוח מנות לחבירו ללא שליח אם יצא ידי חובה?

טו. אדם שביקש מחבירו לתת לו משלוח מנות האם הנותן קיים בכך את המצוה?

טז. האם אפשר לקיים מצות משלוח מנות ומתנה לאביון אחד באדם אחד ועוד יתן מתנה נוספת לאביון אחר או"ד צריך דוקא ג' בני אדם לקיים את שתי המצוות?

יז. האם אפשר לקיים מצות משלוח מנות או מתנות לאביונים מדין ערב?

יח. אדם חשוב שקיבל שתי מתנות מב' אביונים האם יכול לקיים בזה מצות מתנות לאביונים?

יט. השולח מנות לחבירו והוא ברשות הרבים ואומר לו הנח לפני ובא כלב ונטלו אם קיים את המצוה?

כ. שלח לחבירו מנות ונאנסו בדרך?

כא. שלח לחולה דבר איסור המותר לו לאכול אם יצא בזה חובת המצוה? כמו"כ מהו ששלח לחבירו שתי מנות שהמשלח אינו אוכלם אם מחמת כשרותו אם מחמת בריאותו?

כב. משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים אפשר שצריך כונה לשם מצוה!

כג. איך יתכן אדם בר חיובא שיהא פטור לגמרי ממצות משלוח מנות?

כד. צריך ליתן שתי מתנות לשני אביונים, מהו שיעור מתנה לכל אביון?

כה. מתנות לאביונים או משלוח מנות במתנה על מנת להחזיר יוצא ידי חובה או לא?

כו. נתן לאביון אחד שיעור ב' מתנות האם יצא ידי חובה או"ד בעינן דוקא מתנה אחת לב' אביונים?

כז. עני שחייב לחבירו ממון והלה מוחל על חובו כדי לקיים בזה מצות מתנות לאביונים יצא יד"ח או לא?
​

•​

א. גמ' מגילה ז' א' תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מתנות לאיש אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם, וכך נפסק בשו"ע סימן תרצ"ה סעי' ד', וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח.

שאלה: מה שנא מצות משלוח מנות דבעינן שתי מנות לאיש אחד ולא סגי במנה אחת כמצות מתנות לאביונים דסגי במתנה אחת לכל אביון?

תשובה: ביאר הר"ן שם כיון דמשלוח מנות הוא לעשירים בעינן שתים מיני מאכל ומשתה, משא"כ במתנות לאביונים כיון שהוא לעניים סגי לכל אחד במתנה אחת שהיא נחשבת בעיניהם כדבר גדול.

והמהרש"א כתב דכיון ששיעורו של משלוח מנות בכל דהו לפיכך בעינן שתים, והב"ח כתב שהוא כנגד ב' מתנות שנתן אחשורוש לאסתר, את בית המן ונתינת הטבעת.



ב. שאלה: מהו טעם המצוה במשלוח מנות איש לרעהו? תשובה: כתב התרומת הדשן בסי' קי"א ונראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וסיפק לקיום הסעודה כדינה, וכן כתב הלבוש.

אבל בעל מנות הלוי [למהר"ש אלקבץ] ביאר הטעם כדי להרבות אחווה ורעות היפך ממה שאמר המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד.

ונפ"מ אפשר אם השולח לחבירו לבוש מסיכה על פניו כי היכי דהמקבל אינו מכירו, לדעת התרוה"ד והלבוש יוצא ידי חובתו, אבל לדעת בעל מנות הלוי אפשר שלא יצא ידי חובה דעי"כ לא חשיב שמרבה אחווה ורעות, מיהו יתכן דשפיר גם בכה"ג מרבה אחווה ורעות אע"פ שאין הלה מכירו ואינו יודע מי שלח לו.

עוד נפ"מ יתכן אם מקיים מצות משלוח מנות באופן שהמקבל כועס על הנותן, אם טעם המצוה להרבות אחוה ורעות בודאי לא קיים המצוה, אבל אם טעם המצוה כהתרוה"ד והלבוש שיהא לכל אחד לקיים הסעודה אפשר דשפיר יד"ח, מיהו אינו מוכרע, עוד נפ"מ עי' להלן סק"ד.



ג. מצוות משלוח מנות הוא ביום ולא בלילה: כן כתב הרא"ש והובא ברמ"א סי' תרצ"ה סעי' ד', ומה טעם הדבר שדוקא ביום? כתב הגר"א ז"ל משום דכתיב וימי משתה ושמחה ומשלוח מנות וגו', וימי קאי אכולהו.

וכתב הא"ר דהוא הדין מתנות לאביונים, ע"כ, וצריך לומר הטעם ג"כ כנ"ל, ובגמ' מגילה ז' ב' איתא אמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו מאי טעמא ימי משתה ושמחה כתיב, והובא בשו"ע ריש סימן תרצ"ה.



ד. חייב לשלוח לחבירו שני מיני אוכלין או תבשיל או אפי' משקה משום דשתיה בכלל אכילה, וכן סגי בא' אוכל וא' משקה, אבל לא בגדים או כלים וכל כיוצא בזה, כן מבואר בשו"ע סימן תרצ"ה סעי' ד' ובמ"ב.

והטעם בזה, כתב התרומת הדשן דמצות משלוח מנות הוא משום סעודת הפורים כנ"ל סק"ב, לכך אינו יוצא אלא במיני אוכלין ומשקין ולא בבגדים וכלים.

ויל"ע האם לטעם בעל מנות הלוי הנ"ל שם שהוא כדי להרבות אחוה ורעות יוצא ידי חובה גם במשלוח בגדים או כלים?

ובבאר היטב סי' תרצ"ה סק"ז הביא מהלכות קטנות דהשולח מעות כסות ובלים בשביל מנות, אם יכול למכרם מיד כדי לקנות צרכי סעודה שפיר דמי, אבל מדברי תרוה"ד סי' קי"א משמע קצת דלא יצא ידי חובתו, ע"כ.


שאלה: האם במשקה שיוצא ידי חובה הוא דוקא במשקה חשוב כמו יין או"ד גם מים ומי סודה חשיב משקה לענין מצות משלוח מנות? ולכאורה לטעם תרוה"ד שמצות משלוח מנות הוא מחמת הסעודה כל שתיה בכלל, וכן נראה ממה שביארו הפוסקים הטעם דשתיה בכלל אכילה, דמשמע כל שתיה בכלל.


שאלה: האם במשלוח קפה יוצא אדם ידי חובת מין אחד במצות משלוח מנות? כתב בספר נידונים וביאורים לבעל החו"ב זללה"ה מפי השמועה שאין יוצאין בזה ידי חובה.



ה. שתי מנות בשר חשיבי ב' מנות: כן הוא לשון השו"ע סי' תרצ"ה סעי' ד', ברם כתב החו"ב דמסתברא דב' מנות היינו אחד צלי ואחד מבושל, או משני מקומות בעוף או בבהמה כגון א' דפקא וא' אטמא, דלא מסתבר שיכול לשלוח חתיכת בשר אחת שחתכה לשנים.

והגרי"י פוזן ז"ל כתב ששיעור מנה הוא כמה שאדם רגיל לאכול בסעודתו, ואם שולח מנה גדולה כשיעור שאדם אוכל בשני סעודות שפיר יצא ידי חובת מצות משלוח ב' מנות, ואפי' לא חתכה לשנים, וזה דלא כהחו"ב.



ו. שני מיני פירות כגון תאנה ותמרה שפיר יוצא ידי חובת שני מנות: כן כתב בספר לקט יושר בשם רבו התרומת הדשן, אלא שכתב שם עוד אע"פ שאינם שוות פרוטה, וזה תליא בנידון דלהלן סק"ח.



ז. צריך שיהיו ב' המנות ראוין לאכילה מיד עם נתינתן לחבירו: ולכן צריך שיהיו מבושלין או צלויין, והטעם כתב המ"א בשם מהרי"ל דמשלוח "מנות" הראוי מיד לאכילה משמע, כן מבואר במ"ב סי' תרצ"ה סק"כ, וכן כתב החיי אדם כלל קנ"ה סעי' ל"א.

אולם הפר"ח סובר וכן משמע קצת מהט"ז דכיון שהוא שחוט וראוי להתבשל מיד שפיר דמי, ויש מי שהעיר דא"כ בעינן שיהיו גם לאחר מליחה, דאל"כ אכתי אינו ראוי להתבשל מיד.



ח. מהו שיעור כל מנה למצוות משלוח מנות? הביא הביאור הלכה סי' תרצ"ה סעי' ד' בשם החיי אדם שהוכיח מהירושלמי דאם שולח לעשיר דבר פחות אינו יוצא בזה ידי משלוח מנות, וציין דכן משמע בריטב"א מגילה ז' א' לפי גירסא אחת בגמ'

ומסיק הביאור הלכה דאכן שאר פוסקים לא הזכירו דבר זה שכתב החיי אדם, ונכון ליזהר בזה לכתחילה.

כיוצא בזה כתב הפמ"ג במשבצות זהב סק"ד דמשמע שיהא ראוי להתכבד כפי המקום והזמן, אבל המהרש"א כתב דמנה שיעורה כל דהו, וכן הבאנו לעיל סק"ו מבעל הלקט יושר שאמר התרוה"ד שיכול אדם לשלוח לחבירו תאנה אחת ותמרה אחת אע"פ שאינם שוות שוה פרוטה.



ט. יל"ע מה הדין שולח מנות לחבירו והלה אינו רוצה לקבלם או מוחל לו: כתב הרמ"א בסי' תרצ"ה סעי' ד' שיצא ידי חובתו, וביאר המ"ב הך דמוחל לו ע"י שאומר לו הריני כאילו התקבלתי.

אבל הפר"ח חולק על הרמ"א וסובר שאינו יוצא ידי חובתו, וכן החת"ס תמה על דברי הרמ"א, כל זה הובא במ"ב ס"ק כ"ד.

וכתב החו"ב שנראין דברי הרמ"א שיצא ידי חובה כשאומר הריני כאילו נתקבלתי, ודברי הפר"ח בשהלה לא רצה לקבלם אלא דחה אותו ולכן לא יוצא ידי חובה.

והחת"ס כתב שדין זה תלוי בב' הטעמים שנתבאר לעיל במצוות משלוח מנות, דאם הטעם במשלוח מנות הוא משום צרכי הסעודה לא יצא, אבל אם הטעם כדי להרבות אחווה ורעות יצא ידי חובה, אמנם בלבוש מבואר שאף לפי הטעם שהוא לצרכי הסעודה מ"מ יצא ידי חובה.



י. המזמין את חבירו לסעוד אצלו את סעודת הפורים האם יוצא בכך ידי חובת משלוח מנות לחבירו: איתא בגמ' מגילה ז' ב' אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי, פירש"י בד"ה מחלפי סעודתייהו - זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשניה סועד חבירו עמו, ע"כ.

והקשה ע"ז הב"י אם כדברי רש"י לא היו מקיימין משלוח מנות, ותירצו האחרונים דשפיר יוצא ידי חובה בזה ע"י שמזמין את חבירו לסעודתו.

מיהו רק המזמין יוצא ידי חובה אבל איך השני יצא ג"כ ידי חובתו? וכתבו הדרכי משה והט"ז דמיירי ששלח משלוח מנות, והלח"מ תירץ שהוא שולח לחבירו דבר לסעודה.

אבל הפר"ח חולק וסובר שאין המזמין את חבירו לסעודה יוצא בזה מצוות משלוח מנות, וכן כתב הא"ר בדעת הב"י דבאכילת חבירו אצלו לא קיים מצות משלוח מנות אפי' בעל הסעודה דשלוח ממש בעינן, והדרכי משה מסתפק בזה בדעת הב"י.



יא. נסתפקתי מי ששלח לחבירו שתי מנות בשר ואכלו ולאחר מכן ביום הפורים עצמו נודע לו שהיתה טריפה אם יצא ידי חובת משלוח מנות או לא? באר היטב סי' תרצ"ה סק"ז.



יב. יל"ע היה חייב לחבירו שתי מנות בשר וביום הפורים מוחל לו עליהן כדי לצאת בזה חובת משלוח מנת יצא ידי חובה או לא?

יג. נסתפקתי מי ששלח לחבירו שבמדינת הים שני מנות או שני מתנות לשני אביונים קודם פורים ובפורים עצמו הגיע אליהם האם יוצא ידי חובה או לא? מי נימא כיון דבשעה ששלח לא היה חייב בהם לא יצא ידי חובה או"ד כיון דבפורים עצמו שהוא שעת החיוב הגיע אליהם שפיר דמי, באר היטב סימן תרצ"ה סק"ז, והביא מספר יד אהרן שדעתו נוטה דשפיר יוצא ידי חובה, ע"כ.

והביאור הלכה ריש ס' תרצ"ד הביא מהמ"א בשם המאור דלא יתן לאביונים קודם פורים דילמא אכלי להו קודם פורים, ע"כ.

משמע דדוקא משום הך חשש דילמא אכלי להו קודם פורים אין להקדים בנתינת מתנות לאביונים, אבל באופן שברור לנו שהעני לא ישתמש במתנות הללו אלא לצורך פורים שפיר אפשר להקדים ולקיים מצוות מתנות לאביונים גם קודם פורים, דזיל בתר טעמא שהמקבל העני יהנה ממתנה זו בפורים.

וכל שכן אם נותן לעני קודם פורים וּמַתְנֶה עמו במפורש שאין נותן לו רשות להשתמש במעות הללו אלא לצורך פורים יוצא ידי חובתו, והוא הדין בכל האמור במצות משלוח מנות!



יד. נסתפק בתשובת בנין ציון [בעמח"ס ערוך לנר ובכורי יעקב] אם אדם הביא בעצמו את המנות לחבירו ולא ע"י שליח אם יוצא בזה ידי חובתו כיון דכתיב "ומשלוח" נימא דבעינן דוקא ע"י שליחות, הובא במ"ב סימן תרצ"ה ס"ק י"ח.

והחו"ב במגילה ז' ב' העיר ע"ז דבתשובה שם נראה דפשוט לבנין ציון דלדינא א"צ שליח, אלא דסיים מכל מקום אולי לכתחילה טוב יותר לשלוח המנות ע"י אחר.

ובשם מרן החזו"א זללה"ה אמרו דאין צריך שליח, ע"כ.



טו. אדם ביקש מחבירו שישלח לו מנות כדי לקיים בזה מצות משלוח מנות האם יצא ידי חובה או לא? כתב החו"ב במגילה ז' ב' די"ל דלכך כתיב בקרא "משלוח" ולא כתיב נתינה, דבא למעט אם חבירו ביקש ממנו שיתן לו מנה, דלא יצא בזה מצות משלוח מנות, דצריך שתהא הנתינה רק מצד הנותן.

ויצא החו"ב לחלוק בזה על ספר בנין ציון סימן מ"ד שכתב לדייק מלשון "משלוח" מנות דסגי כששלח אע"פ שלא קיבל, וכתב ע"ז החו"ב דאין לנו לדרוש מעצמנו דרשא כי האי, עי"ש.



טז. האם אפשר לקיים מצות משלוח מנות ומתנה לאביון באדם אחד ועוד מתנה נוספת לאביון אחר או"ד צריך דוקא ג' בני אדם? הנה הגרע"א ז"ל בשו"ע סימן תרצ"ה הביא שהטורי אבן נסתפק אם אדם נתן לעני שתי מנות ונתכוין לצאת גם ידי משלוח מנות וגם מתנות לאביונים אם יצא שניהם, או דילמא כל ערך המנות נחשבים למשלוח מנות, ואין כאן מתנות לאביונים, ע"כ.

לפי"ז משמע דאם יתן לעני ששלח לו שתי המנות עוד מעות למתנות לאביונים שפיר דמי, ויוסיף עוד מתנה לאביון נוסף וכבר קיים מתנות לאביונים.

אך בטורי אבן עצמו הזכיר דאפשר שצריך שלשה בני אדם בשביל לקיים את שתי המצוות, משמע דמספקא ליה דעני שקיבל ממנו מתנות לאביונים שוב אי אפשר לקיים בו מצות משלוח מנות, וכן מבואר בפר"ח.

וכנראה טעמייהו דפשטיה דקרא בשלשה אנשים מתפרש - שני אביונים ורעהו, וצ"ע, כל זה מדברי החו"ב מגילה ז' ב', עי"ש עוד דמגירסת הירושלמי ולפי הריטב"א גם הבבלי סובר כן דאפשר לקיים משלוח מנות באותו אביון שקיים בו מתנות לאביונים, עי' גם בלשון הביאור הלכה סי' תרצ"ה סעי' ד' איך שהביא ספיקא דבעל הטורי אבן.



יז. יל"ע האם אפשר לקיים מצות משלוח מנות מדין ערב? כגון שהביא לפניו ב' מנות ואמר לו תנם לכלב שלי, ולכאורה תליא בב' שיטות הראשונים קדושין ז' א' אם אשה שאמרה תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מפני שחשיב כאילו האשה קבלה את המנה דומיא דחשיב שהערב קיבל את ההלואה מידי המלוה והעבירו ללוה, לפי"ז שפיר אפשר לקיים בכה"ג מצות משלוח מנות, או"ד האשה מתקדשת בההיא הנאה שעשה עפ"י ציוויה וזה שוה פרוטה, דומיא דכל ערב משתעבד בההיא הנאה, לפי"ז לא שייך לקיים בזה מצות משלוח מנות.

מיהו מצות מתנות לאביונים שפיר אפשר לקיים לפי ב' שיטות הנ"ל, נמצא דאם הביא לפני אביון מתנה ואמר זרוק לים או תנהו על הסלע בשיטת תו' קדושין ח' ב' דלאו מטעם חצר הוא, שפיר מהני לקיים כן מצות מתנות לאביונים, דגם בההיא הנאה שוה כסף הוא.

להאמור למדנו דברקוד לפני שחוק לפני שפיר אפשר לקיים בזה מצות מתנות לאביונים!



יח. יל"ע אדם חשוב שקיבל מתנה מעני, האם יכול לקיים בזה מצות מתנות לאביונים?



יט. השולח מנות לחבירו והוא ברשות הרבים ואומר לו הנח לפני אפי' אם בא כלב ונטלו כבר קיים השולח מצות משלוח מנות, כיון שהמקבל כבר היה שליט על המנות לעשות בהן כרצונו, אע"פ שעדיין לא זכה בהם בקנין, חו"ב מגילה ז' ב'.



כ. שלח לחבירו משלוח מנות ונאנסו בדרך, נראה פשוט דלא יצא ידי חובה, דהכל תלוי בשמחת המקבל, וזה דלא כספר בני חיי שכתב דיצא ידי חובה, עי' שו"ת משאת משה או"ח ח"ב סימן ד'.



כא. יש להסתפק במשלוח מנות ששלח לחולה דבר איסור המותר לו לאכול כגון סתם יינם או שאר איסורי דרבנן לחולה שאין בו סכנה, או אפי' איסור תורה לחולה שיש בו סכנה האם יוצא בזה ידי משלוח מנות, מי אזלינן בתר המקבל והרי ראוי לאכילה או"ד אזלינן בתר הנותן ולדידיה אינו ראוי?

כתב בהגהת חכמת שלמה על השו"ע סי' תרצ"ה סעי' ד' דיש לפשוט את השאלה מגוף הפסוק, ממה שנאמר ומשלוח מנות "איש" לרעהו, ומה ת"ל איש הרי די היה לומר ומשלוח מנות לרעהו, אלא בע"כ הכונה שיהיה מנות איש הראוי לו, זה ישלח לרעהו, אבל מה שאין ראוי למשלח בעצמו גם לחבירו אינו יוצא בו, עי"ש עוד.

ולפי"ז יש מקום לדון אם אדם שולח לחבירו שתי מנות מדברים שהמשלח עצמו אינו יכול לאכלם, אם מחמת כשרותו אם מחמת בריאותו, וצ"ע.



כב. משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים אפשר דצריך ע"ז כונה לשם מצוה, ואע"פ שבמצה שנהנה באכילתה יצא ידי חובה בלי כונה, שאני עיקר סעודת פורים שהיא לזכר הנס שנעשה ע"י סעודה, על כן צריך כונה, כן כתב הפמ"ג והובא במ"ב סי' תרצ"ה סק"ד.



כג. שאלה: איך יתכן שיהא אדם בר חיובא פטור לגמרי ממצות משלוח מנות? עי' מ"א סי' תרצ"ה ס"ק י"ב, וכן משמע קצת ברש"י, ומ"מ צ"ע, ע"כ.



כד. יל"ע מהו השיעור של שני מתנות לשני אביונים? כתב הפמ"ג לא מצאתי כעת כמה יהיה שיעור מתנות, ולכתחילה צריך ליתן לאביון דבר הראוי ליהנות ממנו בפורים מאכל או מעות שיוכל להוציא בפורים, אבל בריטב"א כתב דכל מתנה יהיה שוה פרוטה ולא פחות, מ"ב סימן תרצ"ד סק"ב, ובשערי תשובה שם סק"א מבואר דצריך טפי מפרוטה.



כה. נסתפקתי אם במתנות לאביונים מהני על מנת להחזיר? אבל במשלוח מנות לא מהני כי מצוה ליתן מאכל ומשקה שישמחו בפורים, ביאור הלכה ריש סימן תרצ"ד בשם הפמ"ג.



כו. נסתפקתי אם נתן לאביון אחד שיעור ב' מתנות אם יצא ידי חובה? או"ד בעינן דוקא ב' מתנות לב' אביונים, כלומר מתנה אחת לכל אביון, באר היטב ריש סימן תרצ"ד בשם הלכות קטנות, ע"כ.

ונראה מדברי הביאור הלכה סי' תרצ"ה סעי' די ד"ה או של מיני אוכלים כו' מהגרע"א ז"ל בשם הטורי אבן דאינו יוצא בכך ידי חובתו, עי"ש.



כז. יל"ע אם העני חייב לו ממון ומוחל לו על חובו, האם יוצא בזה ידי חובת מתנה לאביון?​

מתלמיד חכם אחד​

 

[גרינפלד]

שאלה: האם במשלוח קפה יוצא אדם ידי חובת מין אחד במצות משלוח מנות? כתב בספר נידונים וביאורים לבעל החו"ב זללה"ה מפי השמועה שאין יוצאין בזה ידי חובה.​

דרשו סימן תרצה הערה 43:
והשולח אבקת קפה או קקאו וכדו׳, דעת הגרי״ש אלישיב (שם עמ׳ לה) שאין יוצאים בזה ידי חובת 'משלוח מנות', וכן דעת הגר״נ קרליץ (שלמי תודה פורים סי׳ כט אות ה עמ׳ שב) שאינם נחשבים למנה, ואין יוצאים בזה ידי חובת 'משלוח מנות'.​

 

[גרינפלד]

יז. יל"ע האם אפשר לקיים מצות משלוח מנות מדין ערב?

וכן נסתפק הגרי"י פוזן זצ"ל.

 

[גרינפלד]

כא. יש להסתפק במשלוח מנות ששלח לחולה דבר איסור המותר לו לאכול כגון סתם יינם או שאר איסורי דרבנן לחולה שאין בו סכנה, או אפי' איסור תורה לחולה שיש בו סכנה האם יוצא בזה ידי משלוח מנות, מי אזלינן בתר המקבל והרי ראוי לאכילה או"ד אזלינן בתר הנותן ולדידיה אינו ראוי?

כתב בהגהת חכמת שלמה על השו"ע סי' תרצ"ה סעי' ד' דיש לפשוט את השאלה מגוף הפסוק, ממה שנאמר ומשלוח מנות "איש" לרעהו, ומה ת"ל איש הרי די היה לומר ומשלוח מנות לרעהו, אלא בע"כ הכונה שיהיה מנות איש הראוי לו, זה ישלח לרעהו, אבל מה שאין ראוי למשלח בעצמו גם לחבירו אינו יוצא בו, עי"ש עוד.

ולפי"ז יש מקום לדון אם אדם שולח לחבירו שתי מנות מדברים שהמשלח עצמו אינו יכול לאכלם, אם מחמת כשרותו אם מחמת בריאותו, וצ"ע.​

דרשו סימן תרצה הערה 44:
והשולח מאכלים שאין המקבל יכול לאוכלם מחמת מחלה או דיאטה וכדו׳, והוא הדין אם אינו סומך על כשרותם, וכן לשלוח מאכל חלבי למי שבשרי עד מוצאי פורים [וכן להיפך], דעת הגרי״ש אלישיב (הליכות והנהגות פורים, יבקשו מפיהו שם עמ׳ לו-מא) שלכתחילה אין ראוי לשולחם. ודעת הגר״ח קניבסקי (תורת המועדים שם אות ג-ד) שהשולח דבר שאסור למקבל לאוכלו מחמת בריאותו, או שאינו סומך על כשרותו, לא יצא ידי חובתו. אכן, דעת הגרש״ז אויערבך (הליכות שלמה פורים פי״ט דבר הלכה אות יא) שיוצאים ידי חובת משלוח מנות אף במנות שאין המקבל רשאי לאוכלן מטעמי בריאות [וראה בספר מקראי קודש (פורים סי׳ לז הע׳ 3)].
והשולח דבר איסור כגון סתם יינם, שלמשלח אסור לאוכלו, ולמקבל מותר לאוכלו כגון שהוא חולה שאין בו סכנה, כתב החכמת שלמה (בגליון השו״ע) שלא יצא ידי חובתו [וראה שם מה שהאריך בזה].​