מאמר מחשבה חג הפורים – גילוי משמעות ויחודיות ישראל מתוך הקושי

גזירת המן - תזכורת לעם ישראל לשמור על ייחודו

חג הפורים מהותו היא, ההודאה לקב"ה על הצלת עמו מגזירת "להשמיד להרוג ולאבד". גזירת כליה שעמדה עלינו בימי המן. אך מן הצורך להרחיב ולבאר פשר הדברים. שהרי מהותה של גזירת המן באה בשל כך ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע". היינו שכל עניין הגזירה נגרמה ע"י חטא עם ישראל וכך גם נשלח המן הרשע להיות המקל אשר יעניש את ישראל בבחי' "הוי אשור שבט אפי". וכמו בעצם כל עניין עמלק שהוא מעין "שומר" של ישראל וכברכתו של יצחק לעשיו "והיה כאשר תריד ופרקת עלו". שתפקידו של עשיו להיות מעניש ליעקב כאשר יפסיק קולו להישמע בבתי מדרשות.

נהנו מסעודתו של אחשוורוש – חוסר הבנה של המהות

ויש להרחיב בעניין, מהו העוון הנורא שבשבילו נגזרה גזירת כליון על עמ"י. ואמרו חז"ל "שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע". וכבר הרחיבו רבים וטובים בביאור הדבר. ונאמר אנו את חלקינו.

"בראשית ברא אלוקים... בשביל ישראל שנקראו ראשית" בריאת כל העולמות כולם לא נבראו אלא בשביל ישראל שהם נזר הבריאה ותכליתה, כל עוד יודע עם ישראל את מטרת בריאתו ותכליתו, מתקיים ייעוד העולם והבריאה כולה. אך בזמן שמאבד ישראל את ייחודו ומנסה להיות כאחד הגויים או להידמות להם, או אז מאבד הוא את זכות קיומו ויחד עמו מאבדים כל העולמות כולם את מטרתם.

לאורך כל שנות היותנו לעם הייתה תופעה חוזרת ונשנית של התקרבות לגויים, לא תמיד היה זה בצורה מוחשית וברורה, לעתים הייתה זו "רק" התקררות בלהט האמונה ושאיפת הרוממות. החל מאותה הפעם הראשונה בה הגיע עמלק להלחם עם ישראל "ברפידים" וכמאמרם ז"ל "שרפו ידיהם מן התורה". הייתה זו רק קרירות שמיד הזעיקה את עמלק שזיהה את ההזדמנות לזנב את כל הנחשלים... כך יסד הקב"ה בבריאה כדי לשמור על תפקידו וייחודו של עם ישראל, וכך גם קרה בימי מרדכי ואסתר בסוף גלות בית ראשון כאשר החל עם ישראל להתקרר ולהתקרב לכל הגויים, התקרבות שההשתתפות בסעודת אחשוורות הייתה הסמל שלה.

(יש בנותן טעם לדון מתי היה עניין הנשים הנכריות בימי עזרא ופתיחת החנויות בשבת, אם היה זה לפני נס פורים או לאחריו. וייתכן שהיה זה לפני כן או שהתהליך החל לפני כן בעקבות גלות בבל והוא היה חלק מתהליך הירידה שגם בעקבותיו נגזרה אותה גזירת המן)

אם אין משמעות ויחודיות – אין גם משמעות אמיתית לחיים

ההנאה מסעודת אחשוורוש לא הייתה פגם כפי הנראה בעניין מאכלות אסורות וכדו', שהרי אמרו שהייתה הסעודה "כרצון איש ואיש" אפי' כרצונו של מרדכי היהודי. אלא היה כאן פגם בעצם ההתחברות והשייכות כאחד מאה עשרים ושבע מדינות שהשתתפו במשתה כשווים בין שווים, בבחי' ככל הגויים בית ישראל. כאשר אבדו בכך את ייחודם הנורא של בני קל חי הייתה התוצאה מחויבת ממילא להרוג להשמיד ולאבד, ללא כל ספק שלו הייתה הגזירה יוצאת לפועל כי אז גם היה נאבד כל העולם כולו, שהרי נאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". או אז הייתה נאבדת סיבת בריאת כל העולמות כולן.

המשמעות הגיעה דווקא מתוך הכאב והיאוש

כמו בכל פעם שחטאו ישראל ושבו בתשובה בגלל צרותיהם, גם הפעם הייתה תוצאת הגזירה התפכחות כללית, כלל ישראל קיבל את תוכחת מרדכי ועסק בצום תשובה ותפילה אחרי שהבינו שת מהות הגזירה שהיא תוצאה של אבדן ייחודיותו של עם ישראל. וכפועל יוצא מכך הייתה קבלת התורה מחדש, "הדור קבלוה מאהבה". הייתה זו מעין כריתת ברית חדשה עם הקב"ה, ברית של אהבה וקרבת אלוקים שבאה מתוך הקושי ומתוך הייאוש. דווקא משם צמחה ההבנה שאיננו עם ככל הגויים אלא "עם זו יצרתי תהלתי יספרו".

דווקא מעומק תהומות היגון והיאוש צמחה ההבנה החדשה של "אתה בחרתנו מכל העמים" בברכות השחר אנו מברכים על הבינה להבחין בין יום ובין לילה, לילה במובנו של חושך הגזירות וכמו שאמרו "וחושך על פני תהום זו מלכות יוון שהחשיכה עיניהם וליבם של ישראל". ומיד אחר כך אנו אומרים את ברכת "שלא עשאני גוי". לפעמים צריך להגיע לתהומות החושך כדי להבין את השוני המהותי בין יהודי לגוי. ולהודות ולהלל לקב"ה על שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים.

כמעין אקטואליה לימינו אנו עם התופעה המיוחדת של גילוי הקב"ה בעומק הצרות כאותם השבויים שחזרו לאחרונה ממנהרות החמאס, בהם אנשים שלא ידעו ולא הבינו עד אז מאומה מהשגחת הקב"ה והאמונה בו. והנה הם חוזרים ומתארים כיצד גילו את האמונה בקב"ה דווקה מבטן שאול מנהרות החמס והתחזקו בשמירת המצוות עד כדי מסירות נפש. בבחי' "ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני מבטן שאול שועתי שמעת קולי".

​

 

[המאושר!]

שכוייח גדול על המאמר - החכמתני!

 

[שלמה דייטש]

על כך המליצו גדולי ישראל שאם היהודי לא עושה "קידוש"
הגוי יעשה לו "הבדלה"