חילוקי הקניינים

[דבר היושר]

הנה עיקר פרשת קנינים נדרשת מהפסוק "וכי תמכרו ממכר לעמיתך וכ"ו" ודרשו מזה חכמים לכל מיני סוגים של קנינים, יש מעשי קנין המיועדים במיוחד בעבור מטלטלין, יש קנינים מיוחדים בדווקא לקרקעות, יש צורות קנין שנתקנו לעבד כנעני ועבד עברי, וכן יש חילוקים בהאדם הקונה האם הוא ישראל או גוי.

וצריך ביאור מדוע והיאך יש חילוקי דינים באופן המעשה המחיל את הבעלות בממון הרי החלות בכל הקנינים הוא שווה, שהאדם נעשה שולט ובעלים באותו הדבר שהוא בא לקנותו, ומאיזה טעם נחלק את הקנין לכו"כ סוגים ומינים שיש מהם שמועילים דווקא לזה ולא לזה ויש מהם שמועילים רק אם הם נעשו בצורה מסוימת ויש מהם שמועילים רק באופן שנעשו במקום המיוחד להם דלכאורה כל זה מצריך ביאור רב, מה זה משנה לגבי "חלות הקנין", הרי החלות בפועל הוא שהאדם יעשה בעלים על ממונו.​

 

[ממזרח שמש]

הנה עיקר פרשת קנינים נדרשת מהפסוק "וכי תמכרו ממכר לעמיתך וכ"ו" ודרשו מזה חכמים לכל מיני סוגים של קנינים, יש מעשי קנין המיועדים במיוחד בעבור מטלטלין, יש קנינים מיוחדים בדווקא לקרקעות, יש צורות קנין שנתקנו לעבד כנעני ועבד עברי, וכן יש חילוקים בהאדם הקונה האם הוא ישראל או גוי.

וצריך ביאור מדוע והיאך יש חילוקי דינים באופן המעשה המחיל את הבעלות בממון הרי החלות בכל הקנינים הוא שווה, שהאדם נעשה שולט ובעלים באותו הדבר שהוא בא לקנותו, ומאיזה טעם נחלק את הקנין לכו"כ סוגים ומינים שיש מהם שמועילים דווקא לזה ולא לזה ויש מהם שמועילים רק אם הם נעשו בצורה מסוימת ויש מהם שמועילים רק באופן שנעשו במקום המיוחד להם דלכאורה כל זה מצריך ביאור רב, מה זה משנה לגבי "חלות הקנין", הרי החלות בפועל הוא שהאדם יעשה בעלים על ממונו.​

בכל קנין דרך הקנין היא שונה כי רק בפעולה שעל ידה רגילים לקנות, מוכח ע"י המעשה שיש דעת קונה.

 

[יהודי פשוט]

הנה עיקר פרשת קנינים נדרשת מהפסוק "וכי תמכרו ממכר לעמיתך וכ"ו" ודרשו מזה חכמים לכל מיני סוגים של קנינים, יש מעשי קנין המיועדים במיוחד בעבור מטלטלין, יש קנינים מיוחדים בדווקא לקרקעות, יש צורות קנין שנתקנו לעבד כנעני ועבד עברי, וכן יש חילוקים בהאדם הקונה האם הוא ישראל או גוי.

וצריך ביאור מדוע והיאך יש חילוקי דינים באופן המעשה המחיל את הבעלות בממון הרי החלות בכל הקנינים הוא שווה, שהאדם נעשה שולט ובעלים באותו הדבר שהוא בא לקנותו, ומאיזה טעם נחלק את הקנין לכו"כ סוגים ומינים שיש מהם שמועילים דווקא לזה ולא לזה ויש מהם שמועילים רק אם הם נעשו בצורה מסוימת ויש מהם שמועילים רק באופן שנעשו במקום המיוחד להם דלכאורה כל זה מצריך ביאור רב, מה זה משנה לגבי "חלות הקנין", הרי החלות בפועל הוא שהאדם יעשה בעלים על ממונו.​

בכל קנין דרך הקנין היא שונה כי רק בפעולה שעל ידה רגילים לקנות, מוכח ע"י המעשה שיש דעת קונה.

לפי מה שיצא לי, קנינים (חוץ מקנין כסף שהוא קנין מהותי ושטר וחצר ואגב) הם מעשה סמלי על הכנסת החפץ לרשות ובעלות הקונה, ולכן במטלטלים מועיל קנין משיכה שניכר בו הכנסת החפץ לרשותו או הגבהה שכיון שמנתקו ומרימו מהקרקע הרי הוא כמכניסו לרשותו וכן מסירה שמעביר לו את המוסירה הרי זה מראה שהחפץ עבר לבעלות הקונה וכן חזקה בקרקע שהיא שימוש בקרקע שמראה שהיא בבעלותו וכן קנין סודר שע"י שהקונה נותן לו סודר תמורת זה הוא מעביר ומקנה לו את החפץ הנקנה. וחז"ל שיערו את הקנינים לפי מה שנראה בהם ההכנסה לרשותו של הקונה.

 

[דבר היושר]

במחילה מכבודכם.
לא נגעתם בקושיא הנ"ל.
שהרי דבריכם נפלאים אם אנו אומרים שקנין זה איזה שהיא יצירה בהחפץ עצמו, וממילא ההכנסה לרשות בחפץ שכזה מורכבת בכל דבר בגופו ועניינו וכפי שהיטיב לבאר הרב יהודי פשוט.
אבל אני תמהתי בכל הנושא הקניינים על כל ענפיו ופרטיו, דהנה הקניינים בפשטות זה בסך הכללי עושה את האדם כשולט בהחפץ מצד זכויות מהותיות, וממילא קשה מאוד להבנה החילוקים הרבים באופני הקנין, וכן בסוגי הדברים הנקנים.
שהרי האדם הוא זה שנוסף לו זכות ותביעה מחודשת ברשותו הממונית, ומה זה משנה האם הזכות הזו כוללת בתוכה בהמה או חולצה, עבד או קרקעות וכו' וכו'.

 

[עיני לשמיא נטלת]

יעויין מה שכתבתי כאן
והחילוק בין מטלטלין לקרקעות הוא פשוט ואינה דומה לקיחת בהמה, ללקיחת וכיבוש קרקע.
ובעלות על קרקעות מוגדרת ברישומים ולכן שטר מועיל בה. משא''כ במטלטלין.
ובעבדים אולי החילוק בין ישראל לגוי שייך לדיני האיסור ומעמד האיש הנקנה.

 

[דבר היושר]

אצטט כאן את מה שהסקתי בכתביי, וזהו כוונתו הגדולה של הרב @עיני לשמיא נטלת .
והנראה בביאור הענין הוא, וזהו יסודם של כל האמור בתורת הקנינים, דהנה בכל "חלות הקנין" יש שני חלקים א. ה"בעלים" היינו האדם נעשה שולט בממון וזהו שם מסוים שחל עליו בגופו שהוא האדם המנהל והאחראי [אף לנזקיו] באותו הממון ב. ה"בעלות" היינו שנעשה בחפץ כחלק מתכונותיו שהוא נשלט על ידי אדם מסוים והחפץ הוא לא סתם ממון המוטל לפנינו, אלא ממון שהוא ממון שמיועד לדבר מה, ודבר זה מגדיר את הממון בצורה שונה ונעשה כחלק בלתי נפרד מתכונותיו של אותו החפץ [עד כדי דהגרש"ש בשי' ב"ב כה כתב דשינוי בעלים הוי כשינוי בחפץ בעצמו].

וזהו ביאור החילוקים הרבים שמצינו בסוגי הקנינים בין הדברים הנקנים דבכל דבר ודבר אנו צריכים קנין נפרד ומיוחד לו, טעם הדבר הוא כפי שנתבאר, דהרי החלות בקנין אינו סתם כך חלות על הבנ"א שהוא השולט והמשתמש בממון כרצונו, אלא שהחפץ בעצמו הוא חפץ שחלק מתכונותיו הם "בעלות" ולכן הצריכו חכמים לכל דבר ודבר אופן קנין המיוחד לו ושמועיל להחיל בו בעצמו את הקנין דאם לא כן לא נוכל להגדיר שחלק מתכונות החפץ הם בעלות.

 

[הצעיר שבחבורה]

וזהו ביאור החילוקים הרבים שמצינו בסוגי הקנינים בין הדברים הנקנים דבכל דבר ודבר אנו צריכים קנין נפרד ומיוחד לו, טעם הדבר הוא כפי שנתבאר, דהרי החלות בקנין אינו סתם כך חלות על הבנ"א שהוא השולט והמשתמש בממון כרצונו, אלא שהחפץ בעצמו הוא חפץ שחלק מתכונותיו הם "בעלות" ולכן הצריכו חכמים לכל דבר ודבר אופן קנין המיוחד לו ושמועיל להחיל בו בעצמו את הקנין דאם לא כן לא נוכל להגדיר שחלק מתכונות החפץ הם בעלות.

ביאר את החילוק בין החפצים, אך לא את החילוק בין הקניינים המועילים באותו החפץ
וכמדו' שגם עליהם הק'.

ויש מהם שמועילים רק אם הם נעשו בצורה מסוימת ויש מהם שמועילים רק באופן שנעשו במקום המיוחד להם

 

[דבר היושר]

ביאר את החילוק בין החפצים, אך לא את החילוק בין הקניינים המועילים באותו החפץ
וכמדו' שגם עליהם הק'.

אכן, אלו נכללים במחלקה אחת שמשותף להם שהדבר הנקנה הוא 'מטלטלין'.
אבל כולם יסודם כפי שהתבאר שעשיית הבעלות איננה רק הגדרה בהפיכת האדם לשולט בממון הזה, דאם כן אין צורך באיזה שהיא עשייה מיוחדת ובצורה ובדפוס פעולה מסוימת, שהרי אין זה עשייה בחפץ אלא באדם.
ועל כרחך כפי שביארנו שזוהי עשייה בחפץ גופיה, והגדרת הממון כ'רכוש' של אדם מסוים, שזהו חלות שחל בתכונות גוף החפץ [וכפי שהזכרתי לעיל שהגרש"ש הפליג בדברים לבאר ששינוי בעלים חשוב כשינוי החפץ בעצמו] ולכן אופן יצירת הדבר מורכב על ידי צורה מסוימת ומוגדרת שנתקנה ע"י חז"ל.