ניסן ט"ז ניסן - יום פטירת רבי נהוראי ג'רמון

[גרינפלד]

רבי נהוראי ג'רמון (ה'תנ"ט - ט"ז ניסן ה'תקמ"ד) היה ראב"ד בעיר ג'רבא.

רבי נהוראי נולד לאביו רבי יצחק ג'רמון אשר שימש כדיין בטריפולי משפחתו הייתה ממגורשי ספרד.

בקטנותו למד מאביו יחד עם אחיו רבי שמואל, אך לא ארכו ימי השלווה ובהיותו בן י"ב שנה נהרג אביו רבי יצחק על קידוש ה', ורבי נהוראי נשאר לבדו עם אמו.

אחר זמן מה הגיע לטריפולי רבי אברהם לומברוזו, וכאשר שמעה אמו של רבי נהוראי על בואו, בקשה ממנו שיקח את בנה לתוניס ללמוד תורה בישיבתו של אחיו הגאון רבי יצחק לומברוזו (מחבר ספר "זרע יצחק" על הש"ס), אשר היה עמיתו לתורה של אביו, ואכן רבי יצחק לומברוזו פרש כנפיו עליו וגדלו כבנו ממש ברוחניות ובגשמיות, והיה לרבו המובהק.

בשנת ה'תקט"ז פרצה מלחמה קשה בין מדינת תוניסיה לאלג'יר, האלג'ירים לכדו את העיר תונס ובזזו את כל בתי התושבים, גם בתי היהודים נבזזו ואלו נסו על נפשם להימלט אל בתי שכניהם ומכריהם הישמעאלים עד יעבור זעם. ששה חדשים ארכה מלחמה זו שבסופה כאשר חזרו היהודים לבתיהם גילו לתדהמתם בתים ריקים מכל.

גם ביתו של רבי נהוראי נשלל ונבזז וכל כספו וזהבו נלקח בשבי. הנורא מכל הוא שכל כתביו שכל כך עמל עליהם מנעוריו נלקחו על ידי הפורעים וירדו לטמיון. בספרייתו הגדולה היו גם ספרים נדירים וכתבי יד עתיקים כגון ספר 'מאירת עינים' וספר 'אוצר החיים' לרבי יצחק דמן עכו תלמיד הרמב"ן, ספר שירי רבי יהודה הלוי, ספר שירי רבי פראג'י שוואט (משורר גדול מקדמוני חכמי תונס) המכיל כתשע מאות פיוטים וקינות, ועוד רבים וטובים.

צער גדול נצטער על כך רבי נהוראי ותיאר בכאב את אשר אירע עמו: ”אך גדול היה באותו היום ויתן לשבי עוזו השוללות באו העיר הזאת נעמי תונס יע"א, ההוא פולמוסא דאתא השולל שולל והבוזז בוזז גוזרי גזרות... דבר שהיה בכלל כל אשר טפחתי ורביתי כל חידושי תורה נפלו ביד זרים, עשאום קרעים קרעים ויאבד כל זכר למו על זה היה דוה לבנו אף רוחנו ותהיין צרורות...”.

דבק היה בכל מאודו בתורת המהרש"א, וכה עזה הייתה חיבתו אליו עד שבאחד מחידושיו הוא כותב עליו: ”אשר כל ימינו מימיו אנו שותים”. משפט זה מבטא את משנתו של רבינו בעניין דרך הלימוד, כפי שיטתו של המהרש"א שהיתה כידוע בעיון עמוק בפשט הסוגיות ולהתרחק מדרך החריפות והפלפול.

גם רבינו החזיק בשיטה זו בכל מאודו, וכך למשל הוא כותב באחד מחידושיו: ”ומוטב שיניח האדם הספק שלו בצריך עיון ולא יצטרך לצאת חוץ מהפשט”. במקום נוסף הוא כותב כעין זה: ”וכמה דרכים מרקדים לפני ולא רציתי לכותבם לפי שלא ראיתי דבר המתיישב על הלב”. מה מאוד נזהר שלא לסטות מדרך הישר, ואם לפי הפשט אין העניין ברור לו הוא יכתוב על דרך החריפות אך ייזהר לציין זאת, כמו שכתב לדוגמה במקום אחד אחר שביאר באופן למדני וחריף, שפירושו שם הוא: ”מדריך החריפות אבל [לפי] הפשט לא יש קישור”...

ספרו יתר הבז כשמו כן הוא, מעיד על האמור לעיל שזה החיבור הוא הנשאר מן הפליטה, ולא נותר מתוכם אלא מעיט מאוד. אחר המקרה שקרהו, השתדל ככל שיכול הוא לשחזר את חידושיו והיה מעלה אותם על הכתב מעט מעט. לעת זקנותו אסף גם את הנשאר מן הביזה ובתוכן מאשר חידש בגירסא דינקותא וערכם להוציאם לאור.

עיקר החיבור הוא שיטה רחבה על שלש מסכתות: כתובות סנהדרין וזבחים, ועמהם חידושים על שאר מסכתות הש"ס, ביאורים על הרמב"ם, וליקוטים מחידושי טור ובית יוסף, תלמוד ירושלמי ועוד. אמנם העד העיד בנו רבי פנחס בנו הגדול שכל הנדפס הוא רק אחד ממאה (!) ממה שכתב לפני הביזה.

הגם שלא נמצאו בין כתביו פסקי הלכה רבים בכל זאת ניכר כוחו הגדול בהכרעת ההלכה, מתוך פסק אחד שנדפס בסוף הספר שבו יצא לחלוק על מה שפסקו דייני העיר, והסכימו עמו גאוני דורו כרבי יצחק טייב בעל ערך השלחן, רבי יוסף זרקא (מחבר ספר עוד יוסף חי) על הש"ס ואחרים.

ספרו של רבי נהוראי יצא לאור מחדש לפני מספר שנים על ידי 'מכון הרב מצליח', בתוספת הערות והארות, מפתחות מפורטים ומבוא מקיף לתולדות רבינו, כשנלווה אליו הספר 'צדקה לחיים' של בנו רבי חיים ג'רמון.​

 

[גרינפלד]

• יתר הבז נדפס בליוורנו, ה'תקמ"ז
• יתר הבז נדפס בבני ברק ה'תשס"ח

 

[גרינפלד]

• סוכת האושפיזין, סיפור על רבי נהוראי ג'רמון