למה לא רוצעים את אוזן מי שלא מכבד הורים, ולמה לא רוצעים את אוזן הגנב מיד?

[שלמה דייטש]

ברש"י

אמר ר' יוחנן בן זכאי אזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב תרצע
ואם מוכר עצמו אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך וקנה אדון לעצמו תרצע

ויש לי על זה 3 שאלות
א) למה לא רוצעים אוזן לכל מי שעובר על אחד מעשרת הדיברות, כי אוזן זו ששמעה וכו'?
ב) למה לא רוצעים לגנב מיד אחרי הגניבה כי שמע בהר סיני, אלא מחכים 6 שנים?
ג) אוזן זו שמעה לא תגנוב נפשות, וגנבה ממון אז מה קרה?

 

[געגועים]

ברש"י: אמר ר' יוחנן בן זכאי אזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב תרצע
ואם מוכר עצמו אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך וקנה אדון לעצמו תרצע

ויש לי על זה 3 שאלות
א) למה לא רוצעים אוזן לכל מי שעובר על אחד מעשרת הדיברות, כי אוזן זו ששמעה וכו'?
ב) למה לא רוצעים לגנב מיד אחרי הגניבה כי שמע בהר סיני, אלא מחכים 6 שנים?
ג) אוזן זו שמעה לא תגנוב נפשות, וגנבה ממון אז מה קרה?

אוזן ששמעה בסיני לא תגנוב והלך וגנב תרצע. במכילתא. ואף על גב דהאי קרא בגונב נפשות אמור ולא בגונב ממון, כדאיתא במכילתא, והביאה גם רש"י ז"ל. יש לומר דהכי קאמר אזן ששמעה בסיני לא תגנוב בדרך כללות, שנכללה בו גם אזהרת לא תגנובו דמיירי בממון, שהרי כל התורה כולה נכללת בעשרת הדברות כמו שכתב רבינו סעדיה הגאון ז"ל.

ואם תאמר בשלמא אם היה הטעם משום אוזן ששמעה כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע כמו שאמר בפרק קמא דקדושין, דין הוא שלא ירצע אלא בסוף השש, שהיה ברשותו לצאת חפשי, והוא הלך וקנה אדון לעצמו, ולא בתחלת שש דעל כרחו מכרוהו בית דין בגנבתו, אלא לפי הטעם של אזן ששמעה בסיני לא תגנוב והלך זה וגנב, היה לו לירצע בתחלת שש בעת שמכרוהו בית דין בגנבתו. יש לומר דהאי טעמא לאו טעמא דרציעה הוא, אלא טעמא דאוזן מכל שאר האיברים, אבל רציעה עצמה גזרת הכתוב היא, ולא מטעם הגנבה, והשתא אתיא שפיר הא דכתב רש"י אחר זה ואם מוכר עצמו הוא, אזן ששמעה בסיני כי לי בני ישראל עבדים והלך וקנה אדון לעצמו תלקה, שהיה לו להרצע בתחלת שש מיד בעת שהלך וקנה אדון לעצמו, ולא בסוף שש, דדוחק הוא לומר שמפני שבתחלת שש לא מכר עצמו אלא מחמת דוחקו אינו נקרא שהלך וקנה אדון לעצמו.

והאומרים שצריך לגרוס לא תגנובו במקום לא תגנוב, טועים הם, דאין לומר עליו אזן ששמעה בסיני, שלא שמעו בסיני אלא עשרת הדברות בלבד על דרך כלל, כנרמז מוידבר אלוהים את כל הדברים מלמד שאמרן כולן בדבור אחד מה שאין הפה יכולה לדבר ולא האזן יכולה לשמוע, אבל כשחזר ופירש אותן על דרך פרטות לא שמע מהן רק אנכי ולא יהיה בלבד, אבל שאר הדברות וכן כל המצות כולן משה רבינו שמען בארבעים יום שעמד בהר סיני והוא אמרן לישראל. [רא"ם]​

 

[געגועים]

א) למה לא רוצעים אוזן לכל מי שעובר על אחד מעשרת הדיברות, כי אוזן זו ששמעה וכו'?
ב) למה לא רוצעים לגנב מיד אחרי הגניבה כי שמע בהר סיני, אלא מחכים 6 שנים?

קשה לפי הטעם שאומר ר"ש מפני ששמע לא תגנוב, או מפני ששמע כי לי בני ישראל כו', א"כ ירצע מפעם ראשונה שגנב או שמכר עצמו, וי"ל שמה שנרצע אינו ממש מפני הגניבה, שא"כ מי שנשבע לשוא או שעבר בשאר עשרת הדברות חוץ מעונשו ירצע מפני ששמע בסיני עשרת הדברות, ולכן אינו הטעם בעד גניבה בלבד, כי נוכל לומר יצריה אנסיה, או מפני דוחקו גנב, וג"כ כשמוכר עצמו מפני דוחקו פעם ראשונה נמכר מחמת עוני, ולכן אינו דין שירצע, אבל עתה כשהגיע זמנו לצאת ואינו רוצה לצאת, משמע שניחא ליה בגניבה, שהרי אינו רוצה לצאת, וג"כ במוכר עצמו הוא דין שירצעו שהרי עתה יוצא, וג"כ אדונו היה מעניק אותו, ולכן ירצע. [מושב זקנים]​

 

[שר האוצר]

ברש"י

ויש לי על זה 3 שאלות
א) למה לא רוצעים אוזן לכל מי שעובר על אחד מעשרת הדיברות, כי אוזן זו ששמעה וכו'?
ב) למה לא רוצעים לגנב מיד אחרי הגניבה כי שמע בהר סיני, אלא מחכים 6 שנים?
ג) אוזן זו שמעה לא תגנוב נפשות, וגנבה ממון אז מה קרה?

קשה לפי הטעם שאומר ר"ש מפני ששמע לא תגנוב, או מפני ששמע כי לי בני ישראל כו', א"כ ירצע מפעם ראשונה שגנב או שמכר עצמו, וי"ל שמה שנרצע אינו ממש מפני הגניבה, שא"כ מי שנשבע לשוא או שעבר בשאר עשרת הדברות חוץ מעונשו ירצע מפני ששמע בסיני עשרת הדברות, ולכן אינו הטעם בעד גניבה בלבד, כי נוכל לומר יצריה אנסיה, או מפני דוחקו גנב, וג"כ כשמוכר עצמו מפני דוחקו פעם ראשונה נמכר מחמת עוני, ולכן אינו דין שירצע, אבל עתה כשהגיע זמנו לצאת ואינו רוצה לצאת, משמע שניחא ליה בגניבה, שהרי אינו רוצה לצאת, וג"כ במוכר עצמו הוא דין שירצעו שהרי עתה יוצא, וג"כ אדונו היה מעניק אותו, ולכן ירצע. [מושב זקנים]​

במהר"ל הקשה מדוע לא רוצעים מיד ולא זכיתי להבין תשובתו

הייתי פעם בשבת שבע ברכות בפרשת משפטים ונתתי טעם לענין - שהרי ידוע מי היה מוכן לקנות עבד עברי שהרי הוא כקונה אדון לעצמו, ותכלית כל הענין לסובב שיהי' הגנב דר אצל יראי השם וישים אל ליבו דרך ההנהגה הישרה. ולאחר שיצא יישיר דרכו ומגמתו. אדם זה עדיין לא נרצע, מחכים אנו לראות אם יש עם מי לדבר, אבל בעת שאינו רוצה לצאת אלא להשאר אצל אדוניו במקום לקחת את מה שראה ולפעול על פי זה, אוזן כזו צריך לרצוע... וההמשך מובן​

 

[הצעיר שבחבורה]

קשה לפי הטעם שאומר ר"ש מפני ששמע לא תגנוב, או מפני ששמע כי לי בני ישראל כו', א"כ ירצע מפעם ראשונה שגנב או שמכר עצמו, וי"ל שמה שנרצע אינו ממש מפני הגניבה, שא"כ מי שנשבע לשוא או שעבר בשאר עשרת הדברות חוץ מעונשו ירצע מפני ששמע בסיני עשרת הדברות, ולכן אינו הטעם בעד גניבה בלבד, כי נוכל לומר יצריה אנסיה, או מפני דוחקו גנב, וג"כ כשמוכר עצמו מפני דוחקו פעם ראשונה נמכר מחמת עוני, ולכן אינו דין שירצע, אבל עתה כשהגיע זמנו לצאת ואינו רוצה לצאת, משמע שניחא ליה בגניבה, שהרי אינו רוצה לצאת, וג"כ במוכר עצמו הוא דין שירצעו שהרי עתה יוצא, וג"כ אדונו היה מעניק אותו, ולכן ירצע. [מושב זקנים]​

בשלמא אי משום 'כי לי בני ישראל וכו', מובן שמשמע שניחא ליה בזה
אך להטעם משום 'לא תגנוב' קשה, וכי מפני שניחא ליה בעבדות ניחא לי בגניבה, וצל"ע.