מדוע צריך פסוק לבישול איל המילואים במקום קדוש? והלא הוא נפסל בהוצאתו!

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואת איל המלאים תקח ובשלת את בשרו במקום קדוש (כט לא)

יש לעיין למה לי קרא לזה שצריך בישול במקום קדוש, הרי כבר נאמר בפסוק ל״ב "ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל פתח אהל מועד", א״כ מבואר כבר שהם קדשי קדשים ונאכלים רק בעזרה, וא״כ ממילא אם יוציאם חוץ לעזרה נפסלים ביוצא ומוכרח לבשלם במקום קדוש.

ונראה ליישב בס״ד דהנה בזבחים נו. אמרינן דהתורה ריבתה חצירות הרבה לאכילת קדשי קדשים, ונפקא מינה שיכולים לאכלם גם בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש, ומ״מ בבשר המילואים הוי גזיה״כ מדכתיב בפרשת צו "בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו", דבעינן דוקא כנגד הפתח ממש ולא בלשכות.
והנה הך דינא יש לומר דאינו מדין עצם הקדשים, דהרי כל קדשי קדשים נאכלים גם בחצרות, אלא היה זה ממצות המילואים כמו שנצטוו לישב שם שבעת ימים ועוד הרבה דינים שמעכבים במצות המילואים, ולפי״ז יש לומר דאם היה יוצא ללשכות הפתוחות לקודש לא היה נפסל ביוצא, משום דאין חסרון מצד דיני הקרבן, רק מדין מצות המילואים.
ואפילו אי נימא דהוי דין בקרבן עצמו, מ״מ יש לומר דכיון דהדין אינו משום חסרון בקדושת המקום, רק דבעינן כנגד הפתח, ועי' היטב בסוגיא שם לגבי שחיטת קדשים דאיכא ב׳ דינים, חדא דבעינן שחיטה כנגד הפתח, ועוד דכל קדושת הלשכות הבנויות בחול היא רק לאכילה ולא לשחיטה, ונפק״מ דגם בלשכה שכנגד הפתח אין לשחוט, ולענין קדשי שעה הא דנתרבה הכא י״ל דהיינו רק דבעינן כנגד הפתח כדכתיב "פתח אהל מועד", אבל אם יהיה לשכה הבנויה בחול אפילו כשהיא כנגד הפתח יהיה אפשר לאכול שם את בשר המילואים, דהא לענין אכילת קדשי קדשים נתרבו גם חצירות הרבה, ועי׳], א״כ לא שייך בזה פסול יוצא, דאין החסרון בקדושת המקום רק במה שאינו כנגד הפתח, דהגע עצמך אילו פתח ההיכל נעול ולא מתקיים פתח אהל מועד וכי נפסל הבשר ביוצא, וה״נ הכא, הרי אם יחתור חתירה עד שיהיה גלוי לפני פתח אהל מועד יהיה כשר לאכילה, א״כ אין החסרון במקום עצמו ואינו נחשב חוץ למחיצה.

ומעתה יש לומר דהא דכתיב ובשלת את הבשר במקום קדוש, היינו דוקא במקום האכילה דהיינו פתח אהל מועד, וכדכתיב בפרשת צו ובשלת את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו.
ואין זה משום דנפסל ביוצא, אלא דעצם הבישול יש לו דין לבשלו במקום קדוש ופתח אהל מועד.
והביאור משום דבישול בשר איל המילואים היה מצוה מיוחדת לבשלו דוקא, ועי׳ במדרש הגדול שנתרבה ג״כ צלי, מבואר דעכ״פ בעינן לצלות או לבשל ולא לאכול חי, וגם יש לו דינים באופן הבישול, כמו שצידד הרמב״ן שהיה בו דין בישול דוקא על ידי כהן. ומהך דינא היה חיוב בישול במקום קדוש דוקא, היינו פתח אהל מועד וכמו שנתבאר.​

ושפיר צריך קרא לזה, דאי מצד פסול יוצא היה יכול לבשלו שלא כנגד הפתח, וכמו שנתבאר.

 

[הצעיר שבחבורה]

ומעתה יש לומר דהא דכתיב ובשלת את הבשר במקום קדוש, היינו דוקא במקום האכילה דהיינו פתח אהל מועד, וכדכתיב בפרשת צו ובשלת את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו.

מקום קדוש היינו פתח אהל מועד?

משך חכמה פרשת צו

ודע כי לשכות הפתוחות להיכל לא היו אוכלין בהן בקדשי שעה, דאינן "פתח אהל מועד" כמבואר זבחים נו, א. לכן אמר דמשום דאתם לא תצאו שבעת ימים מפתח אהל מועד (פסוק לג), מוכרחים אתם לבשל "פתח אהל מועד". אבל השם יתברך אמר "ובשלת את בשרו במקום קדוש" (שמות כט, לא), שהחזה שהיה למנה למשה היה נאכל אף שלא פתח אהל מועד, והיה משה רשאי לצאת מפתח אהל מועד, לכן היה מבשלו רק במקום קדוש - בעזרה, שלא יפסול ביוצא. אבל אינו כנגד "פתח אהל מועד", ולכן שם שכולל הציווי על כל האיל בכללו אמר "ובשלת (את בשרו) במקום קדוש":​