חזקה - מי ייטיב לבאר כח בירורא?

[א' היהודים]

אולי יואילו עמלי תורה, רצי פורום האוצר,
לבאר נא כח בירורא ד"חזקה דמעיקרא",
באשר מעולם לא זוכה שכלי הקט הבינה -
דהא כיצד נוכל לצוות להאדם ירא השם,
להחזיק בדעתו חזקת גוף, וחזקת דין,
וטעמנו: כי בשעה דהאתמול כך וכך הי',
- וזאת בעוד אין לזה הצד איזה צל סיכוי והסתברות?!
ושמעתי אשר בבתי המדרש מתבדרי שמעתתא,
עניני "פשטות" ו"סתמא דמילתא" ודומיהן,
ובעוניי עוד לא ניבונתי: כיצד עניני פשטות והסתכלות
יועילו לטעון איזה צד על המציאות,
אשר לא לחוקי הסתכלות ראוי' ניתנה - כי אם לצווי ההסתברות בלבד?

 

[אחד יחיד]

אולי יואילו עמלי תורה, רצי פורום האוצר,
לבאר נא כח בירורא ד"חזקה דמעיקרא",
באשר מעולם לא זוכה שכלי הקט הבינה -
דהא כיצד נוכל לצוות להאדם ירא השם,
להחזיק בדעתו חזקת גוף, וחזקת דין,
וטעמנו: כי בשעה דהאתמול כך וכך הי',
- וזאת בעוד אין לזה הצד איזה צל סיכוי והסתברות?!
ושמעתי אשר בבתי המדרש מתבדרי שמעתתא,
עניני "פשטות" ו"סתמא דמילתא" ודומיהן,
ובעוניי עוד לא ניבונתי: כיצד עניני פשטות והסתכלות
יועילו לטעון איזה צד על המציאות,
אשר לא לחוקי הסתכלות ראוי' ניתנה - כי אם לצווי ההסתברות בלבד?

לא הבנתי למה אתה אומר שאין הסתברות.
טבע העולם הוא שדברים לא משתנים כמעט.
רוב ככל חוקי הטבע הם כך מאז ומעולם.
ולכן כל עוד לא הוכח אחרת אנו דנים כאילו לא השתנה שום דבר.

 

[דבר היושר]

הרב @א' היהודים שליט"א.

אתה צודק במאת האחוזים, ואכן זה גזירת הכתוב, כהנת' בחולין י: לגב הבית המנוגע, וכך כתבו רוב האחרונים (ש"ש ו-כב, גרש"ש כתובות ט, קו"ש ב"ב עח, וכ"כ שו"ת רעק"א מהדורא קמא קלו, חמדת שלמה יו"ד ד).

 

[מחכה]

ראשית יש לחלק ולייסד כל אחת מג' סוגי החזקה על יסודה היא - חזקה דמעיקרא, חזקת ממון, חזקת הגוף, (ונקל למוצאם באנציקלופדיא תלמודית, קובץ יסודות וחקירות וכיו''ב) - ולא לכלול בהנחה ראשונה את כולן כ'חזקה', ורק לאחר הבנת היסוד דכ''א לקשרם יחדיו.

לאחמ''כ יש לחלק בין חזקה המבררת (והיא היוצרת בעלות), חזקה המערערת (המחלישה כח האחר) ו'חזקת הנהגה' שאינה עוסקת בבירור המציאות, אלא דין כיצד לנהוג בפועל. ובחזקות שהובאו למעלה דנו באחרונים אם הן שייכות לסברא או להנהגה.

והנה כתב המהרי''ק שרש עב
חילוק יסודי בין חזקת הגוף לחזקה מסברא ואמר גבי חזקת הגוף את הלשון 'אין לנו לבדות את הנולד...'

ובתה''ד רס''י ר''ז באר דבריו בסגנון אחר וקרא לחזרה מסברא 'חזקה שאינה פוסקת' ואילו לחזקת הגוף 'חזקה הפוסקת' ואע''פ שפשיטא לן שתשתנה אעפ''כ חזקה היא .

הצ''צ בשו''ת אה''ע סי' שז' הרחיב בזה דחזקה מסברא היא מדין 'רוב' (והחולקים במקור הלימוד דדין רוב חולקים גם בה), משא''כ חזקת הגוף שהיא דין בפ''ע.

אם ירצו הקוראים אאריך בזה עוד

 

[א' היהודים]

ישר כח המגיבים שיחיו,

וארצה לבהיר מעט דבריי, כי הנני רואה שכבר החלו לנטות מינייהו:

דבר ברור הוא כי מוסדה של ה"חזקה" איננו על הסתברות - ואנו רואים זה משלל הכרעות החזקה [שהם גם בדאיתא ריעותא, ובתרתי דסתרי. וחזקת הדין (שלדעות רבות נלמדת אף היא מבית המנוגע) - מאן דכר שמי' דליכא בזה אף סברא. וכן הא ד(לכמה דעות) מחזיקין מאיסור לאיסור. וכהנה רבות].

ומשכך ע"כ דזהו גזירת הכתוב שאת גדרה גופא ניתן לאמר בכמה אנפי כידוע - וכמו שהיטיב @דבר היושר לציין לגדולי האחרונים המפורסמים שביארו כן.

אולם השאלה היא: מה לגזירת הכתוב ולהכרעה על המציאות?

דהרי חוקי המציאות ידועים לן - ה"ה חוקי ההסתברות. וכיצד אם כן אומרת התורה לאדם להחזיק את המציאות באופן שאיננו נכון!?




*הרב @מחכה - אנו מצפים להמשך דבריך.

 

[מנורה בדרום]

אולי יואילו עמלי תורה, רצי פורום האוצר,
לבאר נא כח בירורא ד"חזקה דמעיקרא",
באשר מעולם לא זוכה שכלי הקט הבינה -
דהא כיצד נוכל לצוות להאדם ירא השם,
להחזיק בדעתו חזקת גוף, וחזקת דין,
וטעמנו: כי בשעה דהאתמול כך וכך הי',
- וזאת בעוד אין לזה הצד איזה צל סיכוי והסתברות?!
ושמעתי אשר בבתי המדרש מתבדרי שמעתתא,
עניני "פשטות" ו"סתמא דמילתא" ודומיהן,
ובעוניי עוד לא ניבונתי: כיצד עניני פשטות והסתכלות
יועילו לטעון איזה צד על המציאות,
אשר לא לחוקי הסתכלות ראוי' ניתנה - כי אם לצווי ההסתברות בלבד?

הרעיון בהכרעת "חזקה" הוא יסודי מאד ועומקו מי ישורנו
איני מתיימר לבארו ואת זה כבר עשו רבותינו זיע"א,

רק איבא כאן כמה מושגים וביאורים בחזקה ומתוכם יתכן שיובן יותר העניין.

א. יסוד העניין בחזקה הוא דהתורה דרשה שלא לשנות מהמצב הידוע [או הקיים] בלא ראיה ברורה,
-הדגש הוא שיש סברא דמהיכי תיתי לשנות ולא רק סתמא ופשטות שכך היה וכך ימשיך.

ב. בתוס' בחולין (יא,א ד"ה אתיא מפרה) מבואר "דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודעה אפילו שעה אחת לא אזלינן בתרה"
ואף דמצד האמת יש כאן חזקה גמורה, וכן מבואר ברש"י (נדה ב,א) דהטעם דאזלינן על פי חזקה דמעיקרא כנגד חזקה דהשתא הוא משום שהוחזק בשעת הספק שכך היה, והיינו דאין הנדון ביחס למה שהיה קודם הספק אלא למה שהיה בשעת הספק.

ג. מה שנראה מבואר מדברי הראשונים הנ"ל פשוט [לי] דכל היכא שבכדי לקבוע דין מסויים צריך להניח שנעשה דבר מחודש, אם כן כל עוד שלא היה נראה סיבה הכרחית לזה אין לנו לומר כן, ושוב ממילא דינו כאשר היה לולא הסיבה המחודשת, ומכיון ובשביל להשאיר את המצב הראשון אין צריך לתלות בשום סיבה ונתון מחדש, אלא הנתון הראשון כבר קיים מעיקרא, שוב אין לנו לתלות את השינוי בלא הכרח, [לצורך העניין - דמיא לדין אין ספק מוציא מידי ודאי].

אני מקוה שהדברים יתקבלו על אזני הרבנים הגאונים חברי הפורום.

 

[מחכה]

ראשית צדקו דבריו הרב

שלא לשנות מהמצב הידוע [או הקיים] בלא ראיה ברורה,

וכהמשך לנכתב כאן, רציתי להביא תחילה כמה נקודות העולות אחר העיון בגדרה של חזקת מראש קמא אשר יש המדמים אותה לחזקת הגוף בכמה עניינים.

וכאמור, יש לברר כל חזקה עפ''י יסודותיה המתבארים בדברי רבותינו הראשונים ורק לאחמ''כ להכליל הגדר דחזקה בכלל. [וישנם מקומות בהם הובאו חזקות שונות כשני דינים שונים זמ''ז כידוע].

הצ''צ בדבריו שהובאו משווה בין דברי המהרי''ק לדברי התוה''ד ואומר שחזקה מסבירה היא היא חזקה שאינה פוסקת.
מוסיף הצ''צ שחזקה זו מיוסדת על דין 'רוב'.

[ומקשה הצ''צ דאין הולכים אחר הרוב במימון ואילו אחר החזקה הולכים.
ומתרץ שיש רוב שהוא 'כמו וודאי' ואחריו הולכים אף בממון.]

חזקה קמייתא, היא החזקה, על פיה נשייך כל דבר למצב בו ידעו עליו בי''ד בפעם האחרונה בה ידעו עליו. [חזקה זו, היא גם לדברי הרבה מהראשונים היסוד של חזקת מרא קמא]

על דברי המשנה בנזיר 'רגליים לדבר' (פ''ט, משנה ב') נאמרו ביאורים רבים ומהם:

פיה''מ להרמב''ם שם; וכפי שבאר דבריו בתויו''ט דאם לא נלך אחר חזקה, לא נוכל לעמוד בשום עניין, שכשתאמר אפשר שהוא כך, תוכל כמו כן לומר, אפשר שאינו כך...

-לדבריו חזקה זו היא הנהגה ודין והיא שלילית, כלומר שמכיוון שאין לומר אחרת, נאמר כך.

החת''ס שם, הביא גם הוא דברי הרמב״ם, אך הוסיף סברא נוספת שחזקה זו היא בירור, שיש צד חזק לומר שכך הדבר.

נוב''י (שו''ת מהדו''ק יו''ד סי' נו) נוקט בדעה שחזקה זו היא גזה''כ 'אלמלא דלא ילפינן מקרא או מהלכה דאזלינן בתר חזקה, מצד סברא לחוד לא הוי ידעינן דאזלינן בתר חזקה שהרי במס' חולין...'

בית הלוי (שו''ת בית הלוי ח''ב סי' כב') דכן באה הלכה מסיני דבכל דבר ספק יש להעמיד אותו דבר כמו שהיה מקודם. ולפי''ז הרי יש מקום לומר עד כאן לא אמרינן הא דהעמידו על חזרתו רק היכא דיכולין אנחנו לאומרו בלא שום התחדשות מעשה כלל.

אמנם בש''ש (שמתתא ה' פ''ג) כתב כי אין הכוונה במשנה זו בנזיר כלל לענייני חזקה...

ויש לדון השייכות דחזקה לגדרי רוב (בחילוק בין איתא לליתא, לב' הדעות בזה ע''מ לייסד הדברים על יסוד מוסד) ואי''ה ואם יתעניינו בזה הרבנים הגאונים דכאן אמשיך בזה.

 

[א' היהודים]

ישר כח למגיבים שיחיו - ואכן, הרב @מחכה הנני מוסר מודעא שכל חומר וביאורים ובירורים בנידוני החזקה יוסיפו בוודאי, ותשואות חן מסורים לו מראש.

אך עדיין הנני מבקש תגובה לשאלתי: איך שלא נגדיר חזקה - סוף סוף איך זה מועיל נגד חוקי ההסתברות!?

 

[מחכה]

סוף סוף איך זה מועיל נגד חוקי ההסתברות!?

בעיקר דבריו, אחרי העמדת כל חזקה על יסודותיה, כאשר נשוב לדון בגדרן של כלל החזקות ככלל, נדייק שחזקה משמעותה הכח של התורה על ידי דין תורה שקבעו חכמים לקבוע את מציאות העולם.

(אמנם כדי להבחין ביסוד זה, יש להרחיב לעומקן של כלל החזקות ומכך להגיע לכלא דכולא)

על דרך שבחזקת בתולה בפחותה מבת שלוש, יש חזקת בתולה, וכאשר עיברו חכמים את השנה יווצר מצב שתחזור להיות בחזקת בתולה, כיון שכך קבעו חכמים את מציאות העולם, כך גם בסופו של דבר יוצא שכ''ה בכל החזקות

למעשה חזקה הוא כח התורה. והתורה היא יוצרת מציאות (ולא רק מלמדת איך להתמודד בתוך המציאות) וכאשר התורה יוצרת חוק והמציאות הנראית לעין מציעה הסתברות, וודאי שיש להסתמך על המציאות שהתורה קבעה, וכלל זה היינו חזקה

 

[מנורה בדרום]

איך שלא נגדיר חזקה - סוף סוף איך זה מועיל נגד חוקי ההסתברות!?

דכל היכא שבכדי לקבוע דין מסויים צריך להניח שנעשה דבר מחודש, אם כן כל עוד שלא היה נראה סיבה הכרחית לזה אין לנו לומר כן, ושוב ממילא דינו כאשר היה לולא הסיבה המחודשת, ומכיון ובשביל להשאיר את המצב הראשון אין צריך לתלות בשום סיבה ונתון מחדש, אלא הנתון הראשון כבר קיים מעיקרא, שוב אין לנו לתלות את השינוי בלא הכרח, [לצורך העניין - דמיא לדין אין ספק מוציא מידי ודאי].

ראית?

 

[א' היהודים]

למעשה חזקה הוא כח התורה. והתורה היא יוצרת מציאות (ולא רק מלמדת איך להתמודד בתוך המציאות) וכאשר התורה יוצרת חוק והמציאות הנראית לעין מציעה הסתברות, וודאי שיש להסתמך על המציאות שהתורה קבעה, וכלל זה היינו חזקה

דבריך מזיעים את רוחי. ומעולם לא שמעתי כזאת ואשמח אם תורה על איזה מקור האומר כיוצ"ב. האמת כי בכל פעם דמוקמינן אחזקה משתנה לה המציאות מטבעה?

ואם כן הוא לדבריך, שאול אשאל:

א. מה הכלל בשינויי התורה את המציאות, ומדוע אנו אומרין כן רק בדליכא רובא או עדות?

ב. כיצד תועיל החזקה בתרתי דסתרי? (וכגון בהמקרה דטומאה - דבוודאי הייתה היא בא' מן השבילין ובוודאי הלכו שניהם בשני השבילין, ומה יחולל כאן שינוי התורה, שתהא הטומאה ולא תהא כאחד?!).

(אמנם כדי להבחין ביסוד זה, יש להרחיב לעומקן של כלל החזקות ומכך להגיע לכלא דכולא)

אשמח אם תכווין, ולו במעט, האיך רואים אנו זאת מכללן של החזקות.

 

[א' היהודים]

ראית?

ומה תאמר בדאיכא ריעותא? ובחזקת הדין? ובתרתי דסתרי? האם גם אז "לא היה נראה סיבה הכרחית לזה"?

 

[מנורה בדרום]

ומה תאמר בדאיכא ריעותא? ובחזקת הדין? ובתרתי דסתרי? האם גם אז "לא היה נראה סיבה הכרחית לזה"?

לא תמיד זה מספיק הכרחי בכדי לבטל את החזקה

 

[מחכה]

דבריך מזיעים את רוחי. ומעולם לא שמעתי כזאת ואשמח אם תורה על איזה מקור האומר כיוצ"ב. האמת כי בכל פעם דמוקמינן אחזקה משתנה לה המציאות מטבעה?

ואם כן הוא לדבריך, שאול אשאל:

א. מה הכלל בשינויי התורה את המציאות, ומדוע אנו אומרין כן רק בדליכא רובא או עדות?

ב. כיצד תועיל החזקה בתרתי דסתרי? (וכגון בהמקרה דטומאה - דבוודאי הייתה היא בא' מן השבילין ובוודאי הלכו שניהם בשני השבילין, ומה יחולל כאן שינוי התורה, שתהא הטומאה ולא תהא כאחד?!).


אשמח אם תכווין, ולו במעט, האיך רואים אנו זאת מכללן של החזקות.

ראשית אעמיד לנגד עיני כת''ר ביאור הגר''א לשו''ע או''ח נה סעי' ט'

ושנת העיבור כו'. כמ"ש בירושלמי פ"ק דכתובות א"ר אבין אקרא לאלהים עליון לאל גומר בת ג' שנים ויום א' ונמלכין ב"ד לעברו הבתולים חוזרים וא"ל אין הבתולים חוזרים וז"ש בס"י בהג"ה ומי שנולד כו':

אם ירצו העולם אולי אאריך בזה אי''ה ויהיה בכוחי

אמנם עכ''פ ככלא דכולא כאמור הוא שהתורה קובעת את מציאות העולם. אם עפ''י יש לקבוע עפ''י חזקה הרי שכך היא המציאות, ואם עפ''י הכרע אחר, הרי התורה היא שקבעה שיש לילך עפ''י אותו הכרע.

וידוע מהגאון מרוגוטשוב שהעדיף שלא לאפות מצות מצווה אלא לרכוש מצות ככל העם והסביר את הטעם למעשהו בכך שברם יהיה במאפייה ימצא כו''כ טעמים לפסול המלצות, אך כשקונה הרי הוא מסתמך על החזקת כשרות שיש לאופים את המצוות, ומה גדול מקביעת המציאות ע''י התורה

 

[א' היהודים]

לא תמיד זה מספיק הכרחי בכדי לבטל את החזקה

תרתי דסתרי לא מספיק?

 

[מנורה בדרום]

תרתי דסתרי לא מספיק?

לפו"ר הייתי עונה למעכ"ת שלא, כי אין עדיין משהו שעומד כנגד [הרי הצד הראשון סו"ס קיים]
אבל לחידוד העניין אבקש ממך להביא דוג' לזה, אולי אווכח כטועה בדבר זה.

 

[מחכה]

תרתי דסתרי לא מספיק?

למה מר לא יקבל כביאור שאכן תהא טומאה ולא תהא כאחד? הרי כך ההלכה?
והרי אין שאלה אם הייתה טומאה בשני השבילים אלא האם אנשים אלו טמאים.

וישנם סיפורים שבוודאי הרבנים הגאונים כאן יביאו על דינים שנפסקו ויתרו מציאות (כגון עגונה שהותרה ומת בעלה לאחמ''כ).

ובפרט שלא נדרש כאן לחצות את התינוק החי, אלא לקבל שכשהתורה אמרה שמישהו טהור הרי הוא טהור, אע''פ שנראה שלא יכול להיות שלא היה אחד מהם שנטמא

 

[א' היהודים]

לפו"ר הייתי עונה למעכ"ת שלא, כי אין עדיין משהו שעומד כנגד [הרי הצד הראשון סו"ס קיים]
אבל לחידוד העניין אבקש ממך להביא דוג' לזה, אולי אווכח כטועה בדבר זה.

הילכו להם ראובן ושמעון בב' השבילין שבקצה העיר, ושעה קלה לאחרי כן נודע בב' עדים כשרים כי בשעת הילוכם שכנה לה טומאה באחד מן השבילין. טומאה כה גדולה, שאין מצב שהמהלך באותו השביל ימנע מלפגוע בא. אך אויה! מן הידיעה נשמט באלו מן השבילין מדובר. ועתה נתמהה: כיצד יוכלו ראובן ושמעון להיכנס עתה לבית המקדש, ולאכול בטהרות?
מיהרו השניים לבית הדין (לא במקביל כמובן, כל אחד בשעת קבלתו את הידיעה), ודבר המלך, מאן מלכי רבנן, יצא חד וברור: טהור, טהור!
[בשפה ברורה, אם כי פחות ציורית - תראה מאורע כהנ"ל בפסחים י. (ומקורו במתני' דטהרות)].

האיך נוכל לטעון דאין סיבה להסתפק? לא רק שיש סיבה כזו - גם לא הבאנו לה פיתרון! פשוט החזקנו את שניהם לטהורים!

 

[א' היהודים]

למה מר לא יקבל כביאור שאכן תהא טומאה ולא תהא כאחד? הרי כך ההלכה?
והרי אין שאלה אם הייתה טומאה בשני השבילים אלא האם אנשים אלו טמאים.

וישנם סיפורים שבוודאי הרבנים הגאונים כאן יביאו על דינים שנפסקו ויתרו מציאות (כגון עגונה שהותרה ומת בעלה לאחמ''כ).

ובפרט שלא נדרש כאן לחצות את התינוק החי, אלא לקבל שכשהתורה אמרה שמישהו טהור הרי הוא טהור, אע''פ שנראה שלא יכול להיות שלא היה אחד מהם שנטמא

מחרה-מחזיק כבוד תורתו בכוחה של התורה, ואינו מבחין לעובדה הפשוטה:

בנידונים כגון אלו שהזכרת - וניקח לדוג' את העגונה שהותרה ובעקבות הפסק מת בעלה - יכול אכן כח התורה לשנות המציאות. אך מה נאמר בתרתי דסתרי - שם ישנה בוודאי טומאה (גם ע"פ תורה, ע"פ עדות שניים כשרים), ואעפ"כ אנו מטהרין את שניהם!

ועוד אתמה, מה יאמר כת"ר על המבואר בביצה כה: (ובתוס' ד"ה אורח) דעל-אף שבהמה לאחר שחיטתה בחזקת היתר עומדת, מ"מ "מקטע רגליהן דקצביא" על שממהרין ומאכילין כי "פעמים שנמצאת טריפה"! ואם אכן נמצא טריפה, בקרבן לכפרה יתחייב. ולדבריו, באיזה 'היכי תמצי' עסקינן? והלא יבוא כחא דאורייתא ויכשירה במציאות?

 

[מנורה בדרום]

הילכו להם ראובן ושמעון בב' השבילין שבקצה העיר, ושעה קלה לאחרי כן נודע בב' עדים כשרים כי בשעת הילוכם שכנה לה טומאה באחד מן השבילין. טומאה כה גדולה, שאין מצב שהמהלך באותו השביל ימנע מלפגוע בא. אך אויה! מן הידיעה נשמט באלו מן השבילין מדובר. ועתה נתמהה: כיצד יוכלו ראובן ושמעון להיכנס עתה לבית המקדש, ולאכול בטהרות?
מיהרו השניים לבית הדין (לא במקביל כמובן, כל אחד בשעת קבלתו את הידיעה), ודבר המלך, מאן מלכי רבנן, יצא חד וברור: טהור, טהור!
[בשפה ברורה, אם כי פחות ציורית - תראה מאורע כהנ"ל בפסחים י. (ומקורו במתני' דטהרות)].

האיך נוכל לטעון דאין סיבה להסתפק? לא רק שיש סיבה כזו - גם לא הבאנו לה פיתרון! פשוט החזקנו את שניהם לטהורים!

טוב ויפה.
ותשובתה בצידה שזה מתאים לדברינו, הרי עד כמה שאנו לוקחים כל א' מהנידונים בנפרד הרי כמו שכתבנו כאן:

והיינו דאין הנדון ביחס למה שהיה קודם הספק אלא למה שהיה בשעת הספק.

ומעתה הביאור שוב שלגבי כל נידון לכשעצמו חסר הוכחה כנגד החזקה.
אמנם לא אאזור חיל שלא לומר שהדברים מעניינים הם, אכן חידוש מעניין התחדש כאן אבל גדר החידוש די מובן לי.