פסח, חודש ניסן מכתב הרעק"א בזהירות במצוות ליל הסדר

[גרינפלד]

מכתבי רעק"א במכתב יב:
בליל פסח יתנהג בקדושה וביראה ולשמוח במצוה שזיכה ד' אותנו בלילה הזה, מצות עשה של קידוש ומצות עשה של אכילת מצה ומצות מרור וד' כוסות ואמירת הלל, אך בתנאי שצריך ליזהר שיאכל כזית מצה ברווחה ולא בצמצום, וכמו כן במרור כי אם יחסר מעט מזעיר הפסיד המצות, ולדעתי מי שיש לו מוח בקדקדו ומאמין בתורת ד' איך לא יחוס על נפשו ולא יהא מתיירא שמצוה גדולה כזו שאין לזכות בה עד יעבור שנה ומי יודע אם יהיה נפסד בידו, ודי לנו בעו"ה במצות הרגילין כמו תפילין וברכת המזון שאין אנו מדקדקים בה ולמה נעשה כזה במצות אלו רחמנא לצלן, ואף במרור מה גם שקשה לו קצת הלא בכל יום אנו מקבלים לעבוד ד' בכל נפשנו ולמה נקפיד בצער מועט כזה, אני מבטיח באמונה במי שיעשה מצוה בחשק ויחשוב בשמחה בזו הרגע אני מקיים מצות בורא, כמעט לא ירגיש מרורות כלל, ובפרטות בד' כוסות שמדרכן לדקדק לשתות מעט כמו רביע כוס, אוי לאותה בושה איך יבעטו מצות בשאט נפשם בלי טענה ובלי כבידות, לדעתי הוא קלות ומניעת היראה למאוד ר"ל, וגדול עונם מנשוא.​

 

[גרינפלד]

מנחת חינוך מצוה קט:

אם כן כ"מ שציותה התורה לעשות במדה ובמשקל הכל לפ"ד ב"א לפי שכלו אם מצמצם כשר הן לענין מצוה וכן לענין חיוב. וזה מפורש בש"ס דבכורות שם דמקשה אמ"ד אי אפשר לצמצם ממדות מזבח וכלים ותי' שא"ה דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית עביד ניחא לי' והיינו דהתורה ניתנה לב"א לפי דעתו אבל בכל הנהו דמייתי שם אין המצוה תלוי במדה ובמשקל רק המצוה היא בפני עצמה רק אירע מקרה דאין אנו יודעין כגון דהיא מצות בכור אך שאירע מקרה שנולדו שניהם כא' ואין אנו יודעין וכן גבי ע"ע וכל המקומות ע"ז שייך שפיר היאך נעשה כיון דאי אפשר לצמצם וע"ז יש סברות אבל במקום דהמצוה כ"ה לא שייך לומר אי אפשר לצמצם דהתורה ניתנה לב"א על הארץ וכפי כוחינו כן המצוה והאזהרה ע"כ ל"ק קושית תוס' שם ממע"מ כרוב גבי שחיטה למ"ד כן וכן פרוץ כעומד גבי שבת למאן דשרי ופלפלו הא אי אפשר לצמצם דבאמת כיון דהתורה אגמרי' למשה לא תשייר רובא ולא תפרוץ רובא ואגמרי' דהשחיטה סגי במחצה הי' הציווי לפי דעת ב"א ולא יזיק אם יש פחות או יותר כיון דלפי כחנו אנחנו מצמצמי' ולנו ניתנה התורה ולא למה"ש. הכלל בקיצור כ"ה שיש מצוה ואזהרה במדה או במשקל לא שייך לומר אי אפשר לצמצם דהתורה נתנה הצמצום לפי דעת בני אדם וכן כל אכילת מצוה או איסור דהתורה אגמרי' שהם בכזית או שיעורים אחרים שיש בתורה התורה נתנה הצמצום לפי דעתנו ואין צריך לבא לס' ר"ש דיש שתי ס' דלמא הוא יותר או מצומצם דהא פעמים באכילת מצוה דאוכל האיסור מחמת דעדל"ת עש"א ה' מצה ול"ש דלמא הוא יותר דיותר אסור לאכול וגם פחות אסור כיון דאינו מקיים המצוה א"ו בדעת האדם תליא מלתא והתורה ציותה לנו כן אבל במצות שאין המצות תלוי בשיעור רק המצוה היא בפ"ע כמו בכור וכדומה אך אירע שאלה דאין אנו יודעין בודאי א"א לצמצם וע"ז יש פלוגתא שם כנלע"ד ועדיין לא הבאתי הדברי' בכור הבחינה:​

ויל"ע אם המנחת חינוך חולק על הרעק"א, וס"ל שאם לפי ראות עיניו היה זה כזית - יצא ידי חובה, אפי' אם כלפי שמיא גליא שאין זה כזית,
ואשמח אם יוסיפו בזה.

 

[גרינפלד]

ועי' במתני' דכלים פי"ז מ"ו "הכל לפי דעתו של רואה", ושם זה כדי להכריע מהו שיעור כביצה שזה ביצה בינונית,
ויל"ע אם גם לגבי לשער את הדבר אם שווה הוא לביצה בינונית - גם אומרים לפי דעתו של רואה,

ואשמח אם במדה וטעיתי - יעמידוני על כך.

 

[גרינפלד]

ויל"ע אם המנחת חינוך חולק על הרעק"א, וס"ל שאם לפי ראות עיניו היה זה כזית - יצא ידי חובה, אפי' אם כלפי שמיא גליא שאין זה כזית,

ויתכן שאין כאן מחלוקת, וכוונת הרעק"א היא באופן ששיער בקלות דעת,
והמנ"ח דיבר רק כשהכריע לפי ראות עיניו שנראה לו שזה השיעור.