פסחים מקומות שרגילים להכניס בהם חמץ כל השנה הוי ספק הרגיל וקרוב לודאי

[נדיב לב]

פסחים ב. משנה. אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה ובמה אמרו שתי שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ. וכתב שם רש"י וז"ל שתי שורות - של חביות הסדורות במרתף של יין, צריך לבדוק ביניהם, אחרי שאמרנו כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך לבדוק, למה הוצרכו לבודקן, ומפרש לא אמרו אלא במרתף שמכניסין בו חמץ, כגון מרתף שמסתפק ממנו יין לשולחנו, ופעמים שהשמש עומד למזוג יין ופתו בידו, וכשהיין כלה נכנס למרתף להביא יין:

והנה בספר פרי חדש (סי' תל"א סק"א ד"ה ומאחר שנתברר) כתב הטעם בחובת בדיקה אף אם אין לו חמץ ידוע, "לא מיבעי לשי' דספ"ד לחומרא דהוי ד"ת אלא אפי' מאן דפליג עליה וס"ל דספ"ד לחומרא הוי מדרבנן דכל ספיקא רחמנא שריא, מודה הכא דהך ספיקא עדיף משאר ספיקות כיון שהם מקומות שרגילים להכניס בהם חמץ כל השנה הוי ספק הרגיל וקרוב לודאי דאיכא חמץ ובעי לבדוק כל אותן מקומות עיי"ש.

ולענ"ד צ"ע דהתינח במקומות שרגיל להכניס בהם חמץ כל השנה, אולם במקומות שאין רגילים להכניס כל השנה וכגון מרתף השנוי במתני' א"כ מיהת"י דיצטרך לבדוק מה"ת. ובאמת בפנ"י ריש המסכת העיר מ"ט חוששים למציאת חמץ שם, דהא רק חשש בעלמא, דלפעמים השמש נכנס ופתו בידו ואין זה אלא מיעוט ואפילו אם נחשב למיעוט המצוי אפ"ה לא אשכחן בשום דוכתא דחיישינן למיעוט המצוי מדאורייתא עיי"ש. ומסיק הפנ"י מכח זה דחיוב הבדיקה נלמד מגזירת הכתוב "מדאפקיה רחמנא בלשון ולא ימצא ולא כתיב לא תמצא או לא יהיה לך על כרחך בא לומר שלא ימצא בתוך ביתך כלל אפילו ע"י חיפוש והיינו על כרחך שהצריך הכתוב לבדוק ולחפש אחריו קודם הפסח וכדדרשינן כה"ג גבי לא ילין שלא יבא לידי בל ילין" עיי"ש.

אמנם בד' הפר"ח אין ליישב כך, דהא ס"ל דטעם בחיוב בדיקה מה"ת משום דבמקומות שרגילים להכניס בהם חמץ כל השנה הוי ספק הרגיל וקרוב לודאי דאיכא חמץ, ולא נקט כד' הפנ"י, דאל"כ אף אם הוי ספק רגיל מ"מ חלוק חמץ שלמדים מגזה"כ דיש דין לחפש ולבדוק וממה דתלה הפר"ח משום דהוי ספק הרגיל וקרוב לודאי ע"כ דלא ס"ל כהפנ"י, וא"כ הדק"ל מ"ט במקומות שאין רגילים כל השנה להכניס כגון מרתף וכדו' איכא חובת בדיקה מה"ת.

ומוכרחין לומר לפ"ז דהפר"ח ס"ל במקומות שאין רגילים כ"כ להכניס חמץ וכמו מרתף וכדו' אין חובת הבדיקה מה"ת אלא מדרבנן, אמנם דבר זה חידוש דבמתני' מביאה דין דמרתף על עיקר חובת בדיקה מדאו' וצ"ב. שוב ראיתי בהגרי"ז סי' תל"ג סי"ב שם כתב להדיא הא דמבואר במתני' דמרתף של יין חייב בבדיקה, אין חיוב זה מה"ת אלא תקנת חכמים שהצריכוהו לבדוק בכל המקומות שיש לחוש ולהסתפק שמא הכניס שם חמץ באקראי עיי"