מאמר תורני ספירת העומר מדאו' או מדרבנן (3 צופים)

בס"ד
בדברי המנח"ח​

המנחת חינוך [סימן שו'] הביא מחלוקת האם ספירת העומר בזמן הזה מדאוריתא או מדרבנן וכתב שדעת רוב הראשונים שהוי מדרבנן ודעת הרמב"ם שהוי מדאוריתא.

האם הוי מצוה אחת או כל יום בפני עצמו​

ונחלקו הראשונים האם ספירת מט' יום הוי כל יום מצוה מצד עצמה או דהוי השלמה למצוה אחת, דתוס' במגילה [כא:] כתב דעת בה"ג דאם לא ספר יום אחד שוב אינו סופר מוכח דהוי מצוה אחת ותוס' במנחות [סו:] כתב דלא יתכן לומר שמי שלא ספר יום אחד שוב אינו סופר, מוכח שסבר דכל יום הוי מצוה מפני עצמה

ומסתפק המנחת חינוך למ"ד שספירת העומר הוי מדאוריתא ולסוברים שאם לא ספר יום אחד שוב אינו סופר מה הדין בקטן שנעשה גדול באמצע ספירת העומר וספר כל ימי העומר האם כשנעשה גדול יכול להמשיך לספור בברכה . והספק כוון שהקטן חייב מדרבנן וגדול חייב מדאוריתא א"כ חסר בשלמות של הספירה ולא יוכל להמשיך לספור בברכה.

וכעין הספק הזה מציאנו שמסתפק רעק"א מה הדין קטן בסוף יב' שנה שאכל וברך ונעשה גדול ועדיין לא נתעכל המזון האם חייב שוב לברך כוון שעכשיו מחויב מהתורה בברכת המזון.

וכתב המנחת חינוך שישנו מרדכי [בפרק שני במגילה] ששואל איך סגי נהור [עוור] מוציא ידי חובה קידוש את בני ביתו והרי סגי נהור מחויב במצוות מדרבנן וקידוש הוי מהתורה ות' המרדכי הואיל ואם נתפקח יכול לבא לידי חיוב מהתורה א"כ יכול להוציא גם שמחויב מדרבנן כוון שהמחויב מדרבנן שיכול להגיע לחיוב דאוריתא יכול להוציאו ידי חובה ולפי זה גם קטן כוון שיעשה גדול ויתחייב מהתורה הספירה שסופר שהוא קטן מועילה על הזמן שיעשה גדול ויכול להמשיך לספור בברכה .

ומציאנו שיש חולקים על המרדכי

המחבר [בס' רסז' סע' ב'] כתב מקדמין בערב שבת להתפלל ערבית יותר מבימות החול ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית ולאכול מיד.

והק' המג"א דישנו מחלוקת האם תוספת שבת דאוריתא או דרבנן ולמ"ד שתוספת שבת מדרבנן איך יכול לקבל שבת מוקדם ולקדש מבעוד יום

ות' בשם המרדכי דכל שיכול לבוא לידי חיוב דאוריתא אפילו שחייב רק מדרבנן יכול להוציא מי שחייב מהתורה ואפילו אם יבוא לידי חיוב דאוריתא רק לאחר זמן.

והק' המג"א דהא קטן אינו מוציא גדול בברכת המזון אפילו שיבא לידי חיוב תורה לאחר זמן מוכח, שהמג"א לא סובר ת' המרדכי,

וכן רעק"א כתב דבכסף משנה מוכח דלא כהמרדכי דהרמב"ם [פ"ה ה" ז] מהלכ' קרבן פסח פסק קטן שהגדיל בין שני פסחים חייב לעשות פסח שני ואם שחטו עליו פסח ראשון פטור

והק' הכ"מ מדוע אם שחטו עליו פטור אטו קטן בר חיובא ופטורא ות' כוון שרחמנא רבייה לקטן ונמנה הוא על קרבן הפסח לכן נפטר מפסח שני ודייק רעק"א מדוע לא ת' הכ"מ כדעת המרדכי כוון שהיגע לכלל חיוב יכול לצאת ידי חובה מוכח מזה שהכ"מ לא סובר כדעת המרדכי .

וכן יש לדון למ"ד שספירת העומר דרבנן האם קטן שהוא תרי דרבנן יכול להמשיך לספור לכשיגדל שהוא חד דרבנן

השו"ע [בס' קפו' סע' ב'] קטן חייב בברכת המזון מדרבנן והא דבן מברך לאביו שלא אכל אביו כדי שביעה שאינו חייב אלא מדרבנן,

ואם גם הבן לא אכל כדי שביעה הביא המג"א מחולקת האם תרי דרבנן מוציא חד דרבנן או לא .

וכן יש לדון בקטן האם חייב במצוות מדרבנן או דהוי חיוב על האב לחנכו,

דלמדנו במגילה [יט:] הכל כשרין לקרוא את המגילה חוץ מחש"ו ור' יהודה מכשיר בקטן,

וכתב תוס' דמירי בקטן שהגיע לחינוך וטעמא דרבנן שאין הקטן מוציא אותו אפילו שקראת המגילה הוי רק מדרבנן משום שקטן הוי מחויב רק מדרבנן ולא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן [והא דבן מברך לאביו מירי שהקטן אכל כדי שביעה שהוי חיוב ברכה מהתורה והגדול אכל רק כזית שאין מחויב בברכה רק מדרבנן וא"כ אתי קטן דרבן ומוציא גדול שחייב רק מדרבנן]

והרמב"ן ת' דרבנן סברי שאינו בדין שהקטן אע"פ שהגיע לחינוך יוציא הגדולים ידי חובתם משום דלאו מצוה דידה אלא דאבוה דאיהו לא מחויב במצוות כל עיקר ור' יהודה שהתיר רק בקטן משום שאף הם היו באותו הנס [ומה שאמרו בן מברך לאביו מירי בבן גדול].

והר"ן חולק על הרמב"ן וסובר שרבנן חייבו את הקטן עצמו.

ולפי הרמב"ן שהחיוב הוא על האב לכאורה הקטן פטור ואין עליו חיוב מדרבנן וא"כ כשגדל ונעשה בר חיוב יש לדון האם יכול להמשיך לספור שהרי עד עכשיו לא היה מחויב כלל.

השו"ע [בס' תפ"ט סע' ח'] פסק אם מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יספור בשאר הימים בברכה.

וכתב המ"ב בשם הפר"ח דמברך משום דהוי ספק ספיקא שמא בירך ואם תאמר דלא בירך שמא כל יום מצוה מפני עצמה דבספק ספיקא מברכים .

הנשמת אדם [כלל ה' אות ו'] חולק וסובר דלענין ברכה אפילו בספק ספיקא דהוי מדרבנן לא מברכים ומה שבספק ספר ספירת העומר מברך משום דכתב התרומת הדשן דיש פוסקים שסוברים שספרת העומר בזמן הזה דאוריתא ובספק דאוריתא מברכים כמו שפסק המחבר [בס' סז'] ספק קרא ק"ש חוזר וקורא עם ברכותיה משום דק"ש הוי דאוריתא [וכתב שגם לתוס' שסובר שספירת העומר בזמן הזה דרבנן יברך בספק משום שתוס' סובר שיש מצוה כל לילה מצד עצמה]

ובספק דאוריתא האם מברכים נחלקו הרמב"ם והראב"ד [בהלכות מילה פ"ו ה"ו] דדעת הרמב"ם דאין מברכים על מילת אדרוגנוס והראב"ד חולק שמברך מפני שהוא ספק תורה המ"ב בהל ק"ש מק' דבספק קרא ק"ש פסק המחבר דבספק דאוריתא מברכים ובהלכות מילה [ס' רסה'] פסק דבספק דאוריתא דהינו באדרוגנוס אין מברך

ות'המ"ב דאם הספק במחויב מצוה דהינו אדרוגנוס שיש ספק אם מחויב במצוה או לא אינו מברך אבל אם הספק אם עשה מצוה יכול לברך.

ולפ"ז בקטן שנעשה גדול באמצע ספירת העומר לפוסקים שספירת העומר דאוריתא הרי דעת המרדכי שאפשר לספור כוון שיעשה בר חיובא, ולחולקים על המרדכי אפשר לספור כוון דבספק דאוריתא מברכים כמבואר בנשמת אדם ולמ"ב שסובר דבספק דאוריתא מברכים רק היכן שודאי מחויב וספק אם עשה המצוה אבל בספק אם מחויב אין מברך לפי זה בקטן שיש פוסקים שקטן לא מחויב כלל א"כ הוי ספק אם מחויב ואינו מברך ולפוסקים שסוברים שספירת העומר דרבנן למ"ב שסובר דבספק ספיקא בדרבנן מברכים א"כ כאן שיש ספק ספיקא יכול להמשיך ולברך וכן נקט המ"ב בספק ספר שמברך משום ספק ספיקא א"כ ה"ה בקטן שיכול להמשיך ולברך.