ספירת העומר

כתב השו"ע או"ח סי' תפ"ט ס"ח, דאם הוא מסופק אם דילג יום א' ולא ספר, יספור בשאר הימים בברכה. והמ"ב שם סקל"ח פירש הטעם, דהוא משום דאיכא ספק ספיקא שמא לא דילג כלל, ואת"ל שדילג שמא הלכה כאותם פוסקים דכל יום הוא מצוה בפנ"ע. והנה הפמ"ג שם כתב בתו"ד, דכל ה"ט דיספור שאר הימים בברכה משום ספק ספיקא, הוא...

צ"ב ל' הרשב"א מגילה ד"כ: במי שלא ספר בלילה שאינו סופר ביום, וכתב הרשב"א ואלא מיהו ע"י ברכה אינו חוזר וסופר אבל אם רצה לספור למחר בלא ברכה סופר, וכן ל' האו"ז סי' שכ"ט, במי שלא ספר יום א', דמיהו בין כך ובין כך אם ירצה סופר בלא ברכה, וסיים שם אבל ספירה בלא ברכה סופר ולית לן בה, וצ"ע טובא דמאי קמ"ל...

בנוסח היהי רצון שאומרים לאחר ספירת העומר הנדפס בסידורים אשמח לדעת מה מקורו ומי חיברו ? ומה פשר הלשון שאומרים שציותנו לספור ספירת העומר כדי לטהרינו מקליפתינו וטומאותינו וכי זאת המטרה העיקרית של ספירת העומר ?

דן הרע"א (שו"ת סי'ל') אם כתב היום כך וכך לעומר אם יצא ידי הספירה בזה או לא, ותלה הדבר באם כתיבה כדבור דמי או לא.

עיין שו''ת רב פעלים ח''ג או''ח סימן לב וצ''ב הלא בעינן תמימות, ומה שייך חצי שיעור כשאי''ז תמימות

אני מעוניין בספר או ספרים טובים שמדברים על מידות. מידות- תאוה קנאה נטירה וכו'. משהו מנותח וישיבתי. אשמח להצעות חכמי הפורום.

לשון הב"י בשם אבודרהם "כתב ה"ר דוד אבודרהם, כתוב במחזור ויטרי: המתפלל עם הציבור מבעוד יום, מונה עמהם בלא ברכה, מימר אמר: אם אזכור בלילה בביתי, אחזור ואברך כדין, ונמצא שלא בירכתי לבטלה; ואם אשכח, הרי מניתי ימים ושבועות למצוה. אבל כתב הרמב"ם (פ"ז מהל' תו"מ הכ"ה): אם מנה ולא בירך יצא, וכן עיקר...

מנהג הנשים בספירת העומר הנשים בבית רבינו ספרו ספירת העומר אך בלא ברכה, ורק ביום המ"ט לספירה הורה להן רבינו שאם לא שכחו מלספור אפילו יום אחד עד עכשיו יספרו הלילה בברכה, דהרי כבר אין חשש שכחה. [עי' משנ"ב (סי' תפ"ט סק"ג) דכ' וכמדומה דבמדינותינו לא נהגי נשים כלל לספור, וכתב בספר שולחן שלמה דעכ"פ לא...

למה לא תיקנו לספור ספירת העומר עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה, כמו בק"ש של ערבית.

מה הדין לספרדים? (מדובר על גילוח הזקן, לא תספורת הראש)

הנה הבעל התניא בשו"ע שלו סי' תפ"ט סעי' י"ב כתב דמי ששמע ספיה"ע מאחר אפי' בלי כוונה לצאת שוב לא יברך. ויש לעיין מה הטעם בזה דאי נימא דדין שומע כעונה גדרו שפי המברך כפיו א"כ לכאו' בעי כוונה לצאת, ואפי' אי נימא משום השמיעה גופא עדיין צ"ב בסברתו.

ראיתי טעם חדש ומענין שכתב ר' יהודה החסיד מאי טעמא ציוותה התורה לספור ספירת העומר וכתב דטעמא הוא משום שחלק גדול מהעם נמצאים בשדות ובכרמים בין פסח לשבועות וחששה התורה שישכחו באיזה זמן חל חג השבועות ומשו"ה ציוותה התורה שיספרו ספירת העומר כדי שלא תשתכח תורת חג השבועות

המשנ"ב מביא שמי שמזכיר שבועות בלי ימים לא יצא יד"ח, אולם כל הנ"ל רק בימים שה סגירת שבוע וכגון היום שבוע אחד, אולם ביום השמיני והיינו שחוץ מהשבועות מזכיר גם ימים איתא במשנ"ב שיצא אם הזכיר היום שבוע אחד ויום אחד ולא הזכיר היום שמונה ימים, וצ"ב טעמו ולא נראה במשנ"ב שמשום שביום השמיני הוא מזכיר ימים...

"הנה, מובא על הגר"א שתיכף אחרי חג הפסח התיישב ללמוד בפרישות גדולה עד למאוד, באמרו שהם ימי הכנה לקבלת התורה עד חג השבועות. ראיתי בספר אחד, כי טוב ללמוד ולעסוק במ"ט ימי העומר כל יום במידה אחת ממ"ח מידות שהתורה נקנית בהם, וביום מ"ט לעומר לחזור על כולם, וכל זה בתור הכנה ראויה ורבתי לקבלת התורה בחג...

באיזה מקרה יהיה הדין שבאמצע ספירת העומר, יהיה הדין שיפסיק לספור!

מה הדין אם בשעה שספר ובירך חשב שכל יום סופרים את היום שלפניו? לדוגמא ביום שצריך לספור 7 ימים הוא ספר כדין, אבל חשב שמונים את היום שחלף ולא את היום הבא. האם זה תלוי אם כוונה מעכבת או לא, כי סוף סוף הוציא מפיו את הספירה הנכונה?

בשו"ע (תפ"ט ס"ד) "מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה, יאמר לו אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו היום כך וכך אינו יכול לחזור ולמנות בברכה, אבל קודם בין השמשות כיון שאין זמן ספירה אין בכך כלום". והק' הט"ז (סק"ז) אמאי אינו יכול להמשיך לספור הא אכתי לא נתכוין כלל לצאת יד"ח דכל...

כתב הגר"מ שרנבוך (מועדים וזמנים סי' ק"ח) דבר חדש דמכיון שבמצוות עשה אף שיצא חיובו, אי עביד המצוה פעם נוספת מקיים בזה מצוה קיומית, א"כ הכא נמי י"ל בספירת העומר, דאם חוזר וסופר יש בזה מצוה קיומית.

הקשה הרז"ה בס' המאור שלהי פסחים מה טעם אין אנו סופרים שתי ספירות מספק עכ"ל. ותירץ לקושייתו מה טעם אין אנו סופרין שתי ספירות בדרך אחרת וז"ל ואם באנו לספור ב' ספירות מספק נמצאת ספירה שני מושכת עד יום טוב ראשון של עצרת ואתי לזלזולי ביום טוב דאורייתא הלכך אין לנו אלא מה שנהגו עכ"ל. וכתב על כך...

כתב החשוקי חמד (נדה ע"ג ע"א) פתרון מעניין למי ששכח ולא ספר יום א' כדי שימשיך לספור בברכה והוא כי יכניס בלבו ערגת נפש גדולה לברכת ספירת העומר, שילמוד את כל ההלכות והמדרשים הקשורים לספירת העומר, וכשיכנס בלבו ערגה גדולה לברכה, יכול לברך בתורת נדבה, וכמו שכתב בחוות דעת (סימן קי בית הספק סק"כ)...