עושים מריבה ועושים שלום - סיפור

[עושה שלום]

מוסף שבת קודש משפטים תשפ"ד
וְאֵלֶּה הַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנַיהֶם (כא, א)​

ודרשו חז״ל (מדרש דבה משפטים ל׳ א׳): "הה״ד 'ועוז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים', אתה כוננת ישרות לאוהביך, שע״י המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זה עם זה, ובאין לידי משפט, והם עושים שלום".
הדברים קשים להבנה במושכל דאשון: וכי המשפטים שנתן ד׳ הם אלו שגורמים למריבה? הלא להיפך, כאשר מתעורדות מדיבות - אזי באים המשפטים ומשכינים שלום ביניהם, מהו איפוא "שע״י המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זה עם זה"?!

כיכר מלכי ישראל - רבין. תל-אביב.
הפליט הסודני עמד בקרן הרחוב וניסה לצוד את תשומת ליבם של אחד העוברים ושבים. אך אף אחד לא עצר לרגע להתייחס אליו, עוברים שם בעיקר אנשים עסוקים למראה.
לפתע צדה את עינו דמותו של קשיש יהודי המהלך לאיטו על מקל, על פניו היה נראה שיש לו את כל הזמן שבעולם. "אבקש את התייחסותו לשאלה הבוערת בי" החליט הסודני. הוא סימן לישיש שיעצור, ומצידו פתח את דבריו בעברית עילגת:
"זה לי חצי שנה מאז הצלחתי לברוח ממלחמת האזרחים העקובה מדם בסודן, לאחר שעברתי דרך חתחתים מסובכת במצדים ובמדינות נוספות. הצלחתי להבריח את הגבול המצרי, הגעתי עד לתל-אביב בדרך לא דרך, והתחלתי לעבוד למחייתי בעבודות ניקיון בקופת חולים כלשהי".
"אני מגיע לשם מדי בוקר, שעה לפני שהאנשים מתחילים לבוא, ומנקה. לאחר מכן אני צריך לנקות גם בזמן שהם נמצאים, ולהלך בין הטיפות תרתי-משמע".
"אני רואה אותם מגיעים כל יום, מעבירים כרטיס מגנטי, נכנסים כל אחד לרופא אחר, יוצאים וקובעים תור לחצי שנה קדימה, ואני משתאה, ולא מצליח להבין:
אצלנו בסודן, לא היה כזה מושג 'קופת חולים', וגם לא היו מרכזי רפואה ענקיים כמו שיש פה רק בגוש דן - 'איכילוב', 'שיבא', 'אסותא' ועוד. אצלנו, כשמישהו היה חולה - וזה לא קורה הרבה! - מביאים אליו רופא הביתה, והוא מחליט לכאן או לכאן, וזהו. וזה בסודן, מדינת העולם השלישי".
"אז מה קורה כאן אצלכם? מדוע יש בגוש-דן חולים כה רבים? אין יום שקופת החולים לא מלאה עד אפס מקום! וכשאנשים מתקשרים לקבוע תור, הם שומעים שאין תור למחצית השנה הקרובה. האמן לי, אני עד לתלונות שלכם"...
"אני לא מבין, לאיזו מדינה הגעתי? תסביר לי בבקשה מה הולך כאן? מה זה החולי הזה שפורח כאן אצל כל אדם?!"
"שמע נא ידידי" - ענה לו הזקן בחביבות - "אני רוצה להסביר לך משהו. אצלכם בסודן, כשלמישהו יש כאבי ראש הוא מטפל בזה? ודאי שלא! הוא הולך כרגיל לעבודה, אם יש לו כזו. יש לו דלקת גרון הוא הולך לרופא? מה פתאום? למי יש זמן ומי חבר בקופת חולים! אז מה הוא עושה? ממשיך בחייו כאילו לא קרה כלום".
"מתי אתם כן נזקקים לרופאים? כשיש חולה שמוטל על ערש דווי, הוא לא מצליח לזוז מהמיטה, כאביו עולים עד למעלה ראש, אין לכם אפילו צל של מושג מה קורה איתו כי אין לכם שום מכוני אבחון, ואז ביום האחרון שלו עלי אדמות מגיע הרופא, מנסה לתת לו כמה תרופות סבתא או כמה סמי מרפא מסורתיים, או שזה הולך, או שזה - ובעיקר זה מה שקורה - זה לא הולך, וזהו. אז החולה 'הולך'".
"לכן אין אצלכם כזה מושג 'חולה'; כי רוב מי שנקרא אצלנו 'חולה' לא נחשב אצלכם 'חולה', ומי שכבר כן נחשב אצלכם 'חולה' - הוא בדרך כלל חולה אנוש שאחריתו קרובה, שאף אחד לא טיפל בו כשהמחלה דגרה בו, והזעיקו לו רופא רק כשהוא כבר 'שכיב מרע'. נו, הרי כתוב 'רוב גוססים למיתה'".
"ואילו אצלנו, אנחנו מתחילים לטפל במחלה מיד! משתעלים? רצים לרופא. יש דלקת ריאות? נוטלים אנטיביוטיקה וכך גורמים לה להיעלם. יש כאבים אחרים, פנימיים יותר? הולכים למכון CT או MRI או כל שיטת אבחון אחרת, והרופא נותן תרופות או טיפולים, ולפעמים גם ניתוח מקומי ופעמים שאפילו ניתוח בהרדמה כללית, וכך מביאים לריפוי האנשים".
"כל התהליך הזה לוקח זמן ומשאבים אדירים, זו הסיבה שאתה רואה את כל הקופות חולים ומרכזי הרפואה הענקיים; הם מיועדים לטפל בחולים בשלב מוקדם. לפעמים הטיפול בהם אורך שנתיים ימים, אבל בסוף, רובם נרפאים, הרי כתוב 'רוב חולים לחיים'".
"עכשיו הבנת? אנחנו פשוט רגישים יותר, ועל כן מזהים את המחלה קודם, ומבקשים לתת לה מענה בשלב מוקדם יותר".

הנה כי כן, לאומות העולם, אין את 'סף הצדק' האיכותי שיש לכלל-ישראל. מבחינתם, בית המשפט מיועד דק עבור גנבים ופושעים מיוחדים, לכן, אין להם צורך בבתי-משפט רבים. במקרים האלו, הקיצוניים, בתי המשפט גוזרים בזריזות מוות או מאסר ארוך-טווח, ועוברים ל'תיק' הבא.
ואילו עם ישראל, בני עם חכם ונבון, הנשמרים והנזהרים כל עברה קלה כחמורה, ונזהרים איש בכבוד רעהו ומפני כל חשש גזל, הם זקוקים לשופטים רבים. ולכן ציוותה התורה "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים טז יח). ופירש רש״י שם: "בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר".
זהו אפוא ביאור דברי המדרש: המשפטים הדקים היורדים לעומקי השיתין, הם המה אשר העלו את ה'רמה' של כלל ישראל בזהירות בענייני ממון, בגללם הם שמים לב וחוששים לכל סרך של גזל, ולכן נאמר במדרש שהמשפטים הללו גורמים ל'מריבה', היינו לדין ודברים, ומצב של "כאיב ליה כאבא אזיל לבי אסיא".
אך מיניה וביה, המשפטים הללו, הם אלו שגם עושים שלום, וכדברי המדרש "ובאים לידי משפט והם עושים שלום", כאשר הדיינים פוסקים את הדין, והאמת והשלום אהבו.​

(מעובד ע״פ כתבי המגיד מדובנא)​

 

[הצעיר שבחבורה]

ואילו עם ישראל, בני עם חכם ונבון, הנשמרים והנזהרים כל עברה קלה כחמורה, ונזהרים איש בכבוד רעהו ומפני כל חשש גזל, הם זקוקים לשופטים רבים. ולכן ציוותה התורה "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים טז יח). ופירש רש״י שם: "בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר".

הגר"א והמלבי"ם מפרשים, ששרי עשרות הם ה'שוטרים'
הוי אומר, שוטר אחד מתוך כל עשרה.