מאמר תורני עירוב חצירות בערב פסח שחל בשבת (3 צופים)

בענין עירוב חצירות בערב פסח שחל בשבת

א. בערב פסח שחל בשבת ישנה בעיה לעשות עירוב חצירות שהרי יש לעשותו בפת וכתב הב"י בסי' שנ"ד והו"ד ברמ"א סי' שס"ח ס"ה שנהגו לעשות עירוב חצירות במצה משום שאינה ממהרת להתעפש ובער"פ שחל בשבת א"א לכאו' לערב במצה משום שאסורה לכו"ע באכילה משעה עשירית וכדאיתא בירושלמי שכל האוכל מצה בער"פ כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו וכן קיי"ל וכמו שפסק הרמב"ם פ"ו מהלכות חמץ והמ"מ שם וכ"פ הרמ"א סי' שע"א ב'.

ויש מקום להתיר משום ב' טעמים ובס"ד נדון בהם לדינא א. שאפשר לערב אם מצה מכיון שבין השמשות לא אסרו לאוכלה אומרים בה כיון דהותרה הותרה. ב. שסומכים על כך שהמצה ראויה לקטנים.

ב. זמן איסור אכילת מצה בערב פסח. ברמב"ן במלחמות ריש פרק ערבי פסחים וכן דייקו האחרונים מהמג"א רע"א סק"ו שאכילת מצה אסורה מהלילה וכ"כ הבן איש חי שנה א' פרשת צו או' כ"ו, אמנם שיטת רוה"ר דאיסור אכילת מצה בער"פ הוא רק משעה עשירית וכ"כ הרבה אחרונים (חק יעקב סק"ו אליה רבה הגר"ז וחיי אדם) וכ"פ במשנ"ב שם ס"ק י"ב.

[ששאלו את הגרי"ז בדין זה א"ל שזה מפורש כבר במשנה שהרי כתוב שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה ואם איתא שאסור מהלילה נמצא שיש לילה אחד שאסור לאכול בו מצה כי אם חמץ].

ובקונטרס פתח העירוב להגר"מ אנגלרד כתב דאע"פ רבים נהגו שלא לאכול מצה כבר מראש חודש ניסן כפי שהובא במשנ"ב שם, ויש שהוסיפו להימנע מפורים שהוא ל' יום קודם הפסח, ובפרט בליל ערב פסח שי"א (אגר"מ או"ח ח"א סי' קנ"ה) לחוש לשיטת המג"א שהאיסור מתחיל בלילה, מ"מ לכאורה אין זה בגדר איסור המונע מלערב בו, כי זה רק חומרא, והמצה ראויה לאחרים שלא נהגו בחומרה זו, וכיוצא בזה מצאנו במשנ"ב (סי' שפ"ו ס"ק מ"ז) לגבי פת של חדש בחו"ל שנחלקו בה האחרונים, וכתב שמי שנוהג איסור רק בתור חומרה, יכול לערב בה וק"ו במקרה דנן שגם לדעת המחמיר שלא לאכול מצה אינו סובר שאסור לאחרים.

ג. בגדר ההיתר דהואיל והותרה הותרה, מקור הדבר מהמשנה בעירובין ל"ה א' נתגלגל חוץ לתחום נפל עליו גל או נשרף תרומה ונטמאית מבעו"י אינו עירוב משחשיכה הרי זה עירוב ופירש"י ד"ה משחשיכה דכבר קנה העירוב משחשיכה ושבת הואיל והותרה הותרה, ובסברת הדבר אפשר לומר שאמרי' מאי הוי ליה למיעבד שהרי בער"ש היה העירוב טוב וכעת באונס הוא התקלקל ולכן לא אומרים שהוא אסור באותה שבת, ומאידך אפשר לומר שהטעם שאומרים כיום דהותרה ביה"ש הותרה לכל השבת הוא משום שהזמן הקובע הוא בין השמשות.

ונפק"מ בין ב' הטעמים שהוזכרו באופן שכבר בער"ש בין השמשות הוא יודע שהעירוב עתיד להיפסל, שלפי הטעם הראשון שאמרי' מאי הוי ליה למיעבד כאן שידע מעיקרא שעתיד להיפסל לא אמרי' כן, ואילו לטעם השני דאמרי' שהזמן המתיר הוא בער"ש בין השמשות אפי' שיודע שהעירוב עתיד להיפסל מותר לערב בו.

והנה בדיני עירוב תחומין נתבאר בהדיא שמועיל שהעירוב יהיה ראוי בבין בשמשות בלבד, ויש לעי' האם ה"ה בעירובי חצירות,

בשו"ת דובב מישרים ח"א סי' קל"ט או' ב' דן בזה וכתב לחלק בין עירוב תחומין לעירוב חצירות דכיון שעירוב חצירות הוא משום דירה לא מהני שיהיה ראוי רק לבין השמשות, והביא מו"מ בין מהר"י סגל ששאל על דברי מהרי"ל (מנהגים) בהלכות עירוב חצירות או' ה' לבין הר"מ יפה, דמהר"מ יפה סובר שיש חילוק בין תחומין לחצירות כמשנ"ת וא"ל מהר"י סגל דודאי ראוי בעינן אבל אכילה בעצם מותר בלילה וא"ל מהר"מ יפה דהנ"מ בתחומין וא"ל מהר"י סגל דמכל הספרים נראה דפסקו דה"ה בעירוב חצירות, יעוי' שם כו' מ"מ נתבאר דלכו"ע בעינן שיהיה ראוי בער"ש לכל השבת.

ד. מסקנת הדין עפ"י משנ"ת. וא"כ בעניינו י"ל דלפי טעם זה א"א לערב במצה מכיון שאינה ראויה לכל השבת כולה.

ה. ביאור הישוב השני. הנה בגמ' עירובין ל' ב' נתבאר דביוה"כ אפשר לערב בפת אע"פ שאסורה באכילה , ופירש"י ד"ה שמערבין לגדול למי שהוא גדול שהביא שתי שערות שחייב בענוי ואע"ג דלמחר לא חזי ליה הואיל וחזי לקטן שאינו בר עונשין, וא"כ אפשר ליישב דה"נ מהני לערב במצה שמותרת לקטנים כמו שפסק הרמ"א סי' רע"א ס"א דקטן שאינו מבין בסיפור יציאת מצרים מותר באכילת מצה לאחר שעה עשירית.

ו. חילוק בין טבל למצה בער"פ. ולכאו' יש להקשות דהא במשנה עירובין ל"א א' מבואר דאין מערבין בטבל ומוקי ליה הש"ס דמיירי בטבל טבול דרבנן וברשב"א הו"ד במשנה למלך בסוף הלכות מאכלות אסורות מבואר דאיסור דרבנן מותר להאכילו לקטן וא"כ ה"נ יהא אפשר לערב בטבל משום שראוי לקטנים וכן הקשה השואל בתשובות דובב מישרים ח"א סי' קל"ט או' ב',

וכתב שם לחלק בין מצה בער"פ וכן עירוב ביוה"כ לבין טבל משום דטבל הוי איסור בעצם הפת משא"כ ביום הכיפורים ובמצה בער"פ דהוי איסור יומא בלבד ושפיר סמכינן הא דחזי לקטנים.

ז. מסקנת הדבר להלכה. למעשה עולה דשפיר אפשר לערב במצה משום שראויה לקטנים וכ"כ בשו"ת חלקת יואב סי' קפ"ו וכן מבואר בתשובות דובב מישרים.

ח. עירוב במצות מצווה. אמנם יש להקפיד לא לערב במצות המיועדות ליל הסדר משום דהוי מוקצה כמו שכתב בפרמ"ג סי' תמ"ד בא"א סק"א דאסורים בטלטול משום שאסור לאכול ולא פירש האם מדובר על כל מצה או"ד דווקא מצה שיוצא בה יד"ח, ובבן איש חי ש"א פרשת צו בהלכות ער"פ שחל בשבת או' ו' דמצת מצוה שיוצא בה ידי חובתו בלילה ראשונה לא יטלטלנה ביום שבת זה שחל בערב פסח, כי מוקצים הם דלא חזו למיכל מנייהו דודאי קפיד להאכיל לתינוקות, אבל שאר מצות שהם לצורך אוכלו בימי הפסח מותר לטלטלם בשבת זו, דאע"ג דהגדולים אסורים לאכול מצה בערב פסח, מכל מקום חזו למיכל לקטנים.

ט. בענין עירוב במצות מכונה. כתב ספר עירובי חצירות להגר"מ מושקוביץ דלפי מאי קיי"ל שאפשר לערב דווקא באופן שאין מקפיד על עירוב א"כ מי שיש לו בפסח מצות מהודרות בצמצום מקפיד עליהם שלא יאכלו אותם השכנים אינו יכול לערב בהם עירוב חצירות.

ובאמת בקונטרס ימי הפסח (ע׳ קמ״ג) כבר עורר בזה הגרב"צ פלדמן בדרשת שבת הגדול וז״ל בעירובי חצירות אם מקפיד שלא יאכלוהו השכנים אינו עירוב, ואמר הגאון ר׳ נסים קרליץ שהוא עושה העירוב במצות מכונה שהילדים אוכלים אותו שאינו מקפיד ע״ז שיאכלוהו השכנים, ואפי׳ אם השכנים אינם אוכלים מצות אלו, מ״מ הוי עירוב, כמו שמערבין בתרומה לישראל או לנזיר ביין הואיל וחזי לאחריני (שו״ע סי׳ שפ״ו ס״ח) או ביוכ״פ דחזי לקטנים.

ומיהו נראה דהעצה לערב על מצות מכונה אינה מועילה בכל מקום, דיעוין במ״ב (סי׳ שפ״ו סקמ״ז) שכתב לענין מי שנוהג שלא לאכול בחדש אי מותר לערב ולהשתתף בו תלוי בזה, אם הוא נוהג רק מצד החומרא מותר לערב ולהשתתף בו, ואם הוא נזהר בזה מחמת דעת הפוסקים שסוברים שהוא אסור מן הדין גם בחו״ל אסר לו לערב, ולהשתתתף בו ונמצינו למדים ראם בתחום העירוב יש מי שלא אוכל מצות מכונה מן הדין אין לערב עליו במצות מכונה.

ובענין אם המחמירים שלא לאכול מצות מכונה בפסח נוהגים לעשות כן מן הדין או מצד חומרא, יעוין בשו״ת דברי חיים (ח״א סי׳ כ״ג) שכתב שבכלל תשובות גאוני זמנינו שהסכימו לאסור וצדקו מאוד בדבריהם, וכמה מכשולים יוכל לבא בזה ,אולם גם לדעתי הרבה טעמים עפ״י דין לאיסור.

ושאלתי כ״ז את הגאון רבי ניסים קרליץ, ואמר לי דבאמת במקום שיש הנוהגים להחמיר כנ״ל א״א לעשות העירוב על מצות מכונה, ועוד שאלתי את הגר״נ קרליץ גבי מקום שיש למערב רק מצות מכונה האם אפשר לזכות העירוב למחמירים הנ״ל על תנאי שהמצות אינן חמץ, ואמרו לי שנראה שלא, וטעמם כיון שלהרבה מהמחמירים הנ״ל חזקו עליהם דברי רבם דמצות אלו אסורות מכל וכל אין זו זכות עבורם.

 

[ישראל אריכא]

משום שאסורה לכו"ע באכילה משעה עשירית וכדאיתא בירושלמי

כוונתו לכאורה כל היום ולא רק בשעה אסירית

 

[ישראל אריכא]

אמנם שיטת רוה"ר דאיסור אכילת מצה בער"פ הוא רק משעה עשירית וכ"כ הרבה אחרונים (חק יעקב סק"ו אליה רבה הגר"ז וחיי אדם) וכ"פ במשנ"ב שם ס"ק י"ב.

כוונתו מעלות השחר

 

[ישראל אריכא]

מהמג"א רע"א סק"ו

צ"ל תע"א