סדרת מאמרים עשרה דברים נקראים ולא נכתבים

מסורה הגדולה תחילת דברים
מונה עשרה דברים נקראים ולא נכתבים
בתוספת הערות "בן למסורה"
מנאי הצעיר באלפי ישראל
@געגועים​

י' מלין דקריין ולא כתבן, וסימנך: בְּנֵי, ועתה תנו את האנשים תנינא דפסוק. פְּרָת, ויך דוד את הדדעזר דשמואל. אִישׁ, ועצת אחיתפל אשר יעץ. כֵּן, ויאמר לו יואב לא איש. בָּנָיו, ויהי הוא משתחווה דמלכים. צְבָא-וֹת, כי מירושלים תצא (דישעיה). בָּאִים, הנה ימים באים נאום ה' ממגדל. לָהּ, השמיעו אל בבל רבים. אֵלַי, ותאמר אליה כל אשר תאמר. אֵלַי, ותאמר שש השערים.
​

בן למסורה​

א] בְּנֵי, ועתה תנו את האנשים תנינא [1] דפסוק - וְעַתָּה תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא אָבוּ בְּנֵי בִּנְיָמִן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (שופטים כ, יג)

ב] פְּרָת דבלכתו - וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר פְּרָת. (שמואל ב' ח, ג)

ג] אִישׁ דכאשר ישאל איש בדבר האלקים - וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹקִים כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם. (שם טז, כג)

ד] כֵּן, ויאמר לו יואב לא איש - וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב לֹא אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה וּבִשַּׂרְתָּ בְּיוֹם אַחֵר וְהַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר כִּי עַל כֵּן בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת. (שם יח, כ)

ה] בָּנָיו, ויהי הוא משתחווה דמלכים - וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו. (מלכים ב' מד, י)

ו] צְבָא-וֹת, כי מירושלים תצא (דישעיה) [צ"ל: דמלכים [2]] - כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת ה' צְבָא-וֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת. (שם יט, לא)

ז] בָּאִים דוְנִבְנְתָה - הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִבְנְתָה הָעִיר לַה' מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד [3]- שַׁעַר הַפִּנָּה. (ירמיה לא, לז)

ח] לָהּ דפְּלֵיטָה - הַשְׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל רַבִּים כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב אַל יְהִי לָהּ פְּלֵטָה שַׁלְּמוּ לָהּ כְּפָעֳלָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ כִּי אֶל ה' זָדָה אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. (שם נ, כט)

(אֶת דהֻגֵּד הוגַּד - וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. (רות ב, יא))

ט] אֵלַי דהגורן - וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה. (שם ג, ה)

י] אֵלַי דהַשְּׂעוֹרִים - וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי כִּי אָמַר אֵלַי אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ. (שם ג, יז)


האם יש עשרה דברים נקראים ולא נכתבים, או ששה דברים?

ובמסכת נדרים (לז:): אמר רבי יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני וכו'. קריין ולא כתיבן: פְּרָת דבְּלֶכְתּוֹ (שמואל ב' ח, ג). אִישׁ דכַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹקִים (שם טז, כג). בָּאִים דוְנִבְנְתָה (ירמיה לא, לז). לָהּ דפְּלֵיטָה (שם נ, כט). (אֶת דהֻגֵּד הוגַּד (רות ב, יא)). אֵלַי דהגורן [4] (שם ג, ה). אֵלַי [5] דהַשְּׂעוֹרִים (שם ג, יז). הלין קריין ולא כתבן.

ובהגהות הגר"א ז"ל מוחק "אֶת דהֻגֵּד הוגַּד" [6]. הרי שנמנו בגמרא ו' מקומות קריין ולא כתיבן.

ובזה מובן קצת למה במסורה גדולה בשמואל (ב' ח, ג) מובא: פרת - חד מן ו' מלין דקריין ולא כתיבן, וסימנו בריש ספר אלה הדברים. ולכאורה הוא תמוה כי בריש ספר אלה הדברים מובא י' מלין דקריין ולא כתבן [7], כנ"ל, רק שכיון שבגמ' מובא רק ו' מילין לכן נקט לה כך כשיגרא דלישנא. או שצריך לגרוס במסורה הנ"ל י' מלין.

וכתב במנחת שי: בָּאִים קרי ולא כתיב, נדרים פרק אין בין המודר (לז:), ומסורת ריש ספר אלה הדברים. ועילתו: דבר סתום הוא לנו, לומר כי לעתים רחוקות ולימים רבים זאת הבשורה, וכאשר נקרא "בָּאִים" קרב הקץ וקרבה הבשורה, כך מצאתי בסדר "י' דברים נקרים ולא נכתבים ופירושם ועילתם". עכ"ל.

[וזאת למודעי שבהרבה ספרים כתוב במנחת שי: "ומלתו/ומלתם" וזה טעות סופר וצ"ל: ועילתו/ועילתם].

וכוונתו כנראה לספר דקדוקי הטעמים [8] לר' אהרן ב"ר משה ב"ר אשר ז"ל [ונכתב שם בהקדמה: זה ספר מדקדוקי הטעמים שהחביר ר' אהרן בן אשר ממקום מעזיה הנקרא טבריה אשר על ים כנרת מערבה. אלקים יניחהו על משכבו ויקיצהו עם ישני אדמת עפר. המשכילים והמזהירים יזהירו כזהר הרקיע בגן עדן].

ונציג לחברים את לשונו המתוק (בעמוד 49) בתוספת נופך בס"ד:

"סדר קרי ולא כתיב ופירושו ועילתו"

כבר ביארנו קרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי, ועתה נבאר פירושן בעזרת שד-י. כי עשרה דברים במקרא נקרים ולא נכתבים.

א] וְלֹא אָבוּ בִּנְיָמִן, חיסר הכתוב בְּנֵי, כי עשו תבל זמה ונבלה בישראל, וראוי להם לגרוע יחוסן מבנימן הצדיק ולהרחיקם מתולדתו ומכללו, ולא כינם בְּנֵי בנימן כי לֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם. ובשאר מקומות שקראם "בני בנימן", נתן להם תקוה ודרך תשובה שאם יחזרו ממעשיהם ויעשו תשובה יקראו על שם אביהם בני בנימן.

ב] בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר כתיב, בִּנְהַר פְּרָת קרי. עילתו, שהזכירו הכתוב בשני מקומות, בשמואל (ב' ח, ג) ובדברי הימים (א' יח, ג), ואמרו הכתוב בשני זמנים ובשני עתים, פעם ראשון אמר [וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה] בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר, ופעם שני אמר [וַיַּךְ דָּוִיד אֶת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה חֲמָתָה בְּלֶכְתּוֹ] לְהַצִּיב יָדוֹ בִּנְהַר פְּרָת, ולא עסק הכתוב בפעם ראשון להודיע שהוא נהר פרת או נהר מצרים, וכתב חוצה לו פְּרָת קרי [9].

ג] כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹקִים, חיסרו הכתוב אִישׁ בפנים [10], כי בן אדם מחוסר מאלקים, וכן הוא אומר (תהלים ח, ו) ותחסרהו מעט מאלקים, ולא עצתו תקום כעצת אלקים, כי עצת אדם בחקירה ומחשבה לא מפי אלקים, לכך חיסר הכתוב מבפנים אִישׁ ותלה לו הכתוב מבחוץ, שאם זיכה מעשיו ועשה לשם שמים תהיה עצתו כדבר אלקים.

ד] כִּי עַל כֵּן בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת, חיסרו כֵּן לפי רוע מעשיו, כי בקש להמית אביו וכפר בעיקר ובא בזדון אל פילגשי אביו, ואמר יואב כי על כן בן המלך מת, תלה לו כֵּן מבחוץ, כי באמת הומת בן המלך, וכן הוא אומר (במדבר כז, ז) כן בנות צלפחד דברות, גם עתה כדבריכם כן הוא (בראשית מד, י).

ה] וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר הִכֻּהוּ בַחֶרֶב נכתב מבפנים, ושראצר בָּנָיו נקרא מבחוץ, ואילו נקרא ואדרמלך ושראצר הִכֻּהוּ, לא נדע מי הכהו, אם בניו אם אחרים, ותלה לו מבחוץ בָּנָיו להודיע לכל העולם נקמת אלקים בו, ולקיים עליו הנני מקים עליך רעה מביתך (ש"ב יב, יא).

ו] קִנְאַת ה' תַּעֲשֶׂה זֹּאת כתיב, הוסיף צְבָא-וֹת ותלה לו מבחוץ, כי נקמה גדולה יעשה י"י בו בראשונה ואחר כך על ידי צבא-ות מלאכיו, וכן הוא אומר (מ"ב יט, לה) ויצא מלאך י"י ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף, לכך תלהו מבחוץ להודיע כי שתי נקמות נקם בו אלקים.

ז] הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יי וְנִבְנְתָה קרי, הִנֵּה יָמִים נְאֻם יי כתיב. עילתו, כי הנה ימים נאם י"י דבר סתום הוא, והיינו אומרים כי זאת הבשורה לעתים רחוקות ולימים רבים, וכאשר נקרא באים מבחוץ, קרב הקץ וקרב הבשורה בקריאת בָּאִים כצווי הנביא.

ח] אַל יְהִי לָהּ פְּלֵטָה קרי, אַל יְהִי פְּלֵטָה כתיב בפנים, עילתו כי בבל היא כסא המלוכה ובית המלכות, וכן הוא אומר (דניאל ד, כז) הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא דִּי אֲנָה בֱנַיְתַהּ לְבֵית מַלְכוּ, ובה שקעה גלות ישראל ובטלה מלכותן, ובישר ירמיהו לשארית ישראל בנקמת אלקים אשר ינקום ממנה בעולם הזה ולעתיד לבוא, וכתב אל יהי פלטה בעולם הזה, והוסיף מבחוץ אל יהי לָהּ לעתיד לבוא.

ט] כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה קרי, כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה כתיב, יצא מזה כי צותה נעמי את רות שתי פעמים, בראשונה אמרה רות כל אשר תאמרי אעשה, ובצויה שניה אמרה כל אשר תאמרי אלי אעשה, לכן הוא תלוי מבחוץ.

י] כִּי אָמַר אֵלַי אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם קרי, כִּי אָמַר אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם כתיב, מלמד כי רות הגידה לנעמי חמותה הדבר שתי פעמים, בראשונה לא אמרה אלי, ובשניה אמרה אלי, לכך נתלה מבחוץ. עכ"ל.
​

---

[1] לאפוקי תיבת בְּנֵי בְלִיַּעַל קדמא דפסוק, דהוא גם כתיב. (מנורת שלמה)

[2] כן כתב במנחת שי במלכים: צבא-ות קרי ולא כתיב, והוא חד מן י' מלין דקריין ולא כתבן שנמסר סימנם בריש סדר אלה הדברים וברות, ומ"ש שם במסורת צבא-ות כי מירושלם תצא דישעיה, טעות הוא, וצריך להגיה דמלכים, שכן הוא בכל הספרים "ודישעיה צבא-ות כתיב וקרי", ובסדר קרי ולא כתיב, ופירושו מצאתי כתוב כלשון הזה: חסר צבא-ות מבפנים ותלה אותו מבחוץ, להודיע כי שתי נקמות נקם אלקים בו, תחלה ע"י עצמו, ואחרי כן ע"י צבאות מלאכיו, וכן הוא אומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו'. עכ"ל. ובגלל הטעות הנ"ל נכנס הפסוק הזה כאן שלא במקומו, כי חשבו שהוא בישעיה, ובאמת הוא במלכים, ומקומו אחר כֵּן בֶּן הַמֶּלֶךְ. ומה שכתב "מצאתי כתוב" כוונתו כנראה לספר דקדוקי טעמים כמובא לקמן עיי"ש.
ובפי' הרא"ש בנדרים גרס: לִי דהשעורים. דהיינו וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי - הוא קרי ולא כתיב.

[3] כתב במנחת שי: מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה, בכמה ספרים קדמונים כ"י וגם בדפוס ישן כן כתוב בלא מלת עַד וכו' עיי"ש.

[4] ומבאר הר"ן שבפסוק שאחריו כתוב ותרד הגורן ותעש ככל אשר צותה חמותה, וקרי ליה אלי דהגורן אע''ג דבההוא קרא ליכא הגורן, כיון דסמוך ליה בפסוק דלאחריו. ועדיין צריך להבין דברי חכמים וחידותם, למה נקט לסימן לשון דהגורן מהפסוק שלאחריו ולא נקט למשל תיבת "אעשה" וכדומה מאותו פסוק.

[5] ובפי' הרא"ש בנדרים גרס: לִי דהשעורים. דהיינו וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי - הוא קרי ולא כתיב.

[6] וכן כתב הר"ן: מיהו בספרים שלנו קרי וכתיב, ואף במסרה לא מדכר ליה בהנך דקריין ולא כתיבן. ותמה על כך במנחת שי: ודבר זה נפלא הוא מאד בעינינו, אדרבה איפכא אשכחן בסיפרי דילן, ולא כתיב ולא קרי אֶת כלל ועיקר, רק הוא חילוף בין מערבאי ומדינחאי, דלמדינחאי כתיב את כל אשר, ולא קיימא לן כוותיהו.

[7] וכן ציין בהגהות הגר"א בנדרים: נ"ב, ובספרינו עוד ד', וכ"ה במס' סופרים פ"ו ה"ח וכו'.

[8] וראה באוצר מדרשים (עמוד 502) שמביא כל זה בשם "מדרש קרי ולא כתיב", ואיני יודע מי קדם למי, כי בספר דקדוקי הטעמים נראה שפירש זאת מדנפשיה, ומלשונו של המנחת שי נראה שהיה לנגד עיניו ספר דקדוקי הטעמים.

[9] במנחת שי כתב באופן יותר מבואר וזה לשונו: פעם ראשון אמר להשיב ידו בנהר ופעם שני אמר להציב ידו בנהר פרת, ולהודיע שהוא נהר פרת ולא נחל מצרים כתוב חוצה לו פרת, כך מצאתי בסדר קרי ולא כתיב ופירושו ועלתו.

[10] ובמנחת שי מוסיף: ובירושלמי פרק חלק (פ"י ה"ב נב:) איש קרי ולא כתיב, לא יכלו הכתובים לקרותו איש, וכן באגדת תלים מזמור ג' (אות ד), איש קרי ולא כתיב, שלא היה איש אלא מלאך. עכ"ל.​