פורים פלוגתת מרנן החזו''א והגרי''ז זצ''ל בענין דין עשרה בקריאת המגילה

[ולא כלום]

ידוע פלוגתת מרנן החזו''א והגרי''ז זצ''ל לענין קריאת המגילה שלא בזמנה שצריכה עשרה לעיכובא האם מתקיימת דין עשרה רק אם כולם שומעים ויוצאים מהבעל קורא (דעת מרן הגרי''ז זצ''ל) או דאף אם אומרים לבד יוצאים (דעת מרן החזו''א זצ''ל).
ובהקדם גילוי דעת שטרם זכיתי לעיין בשמעתתא דא כדבעי - ברצוני לברר שורש פלוגתתם.
האם לדעת הגרי''ז אין יוצאין ידי שמיעה כשאומרים גם לבד, ולדוגמא בקידוש שכ' המ''א שהנשים שאינן מבינות יאמרו מילה במילה עם המקדש, ולכאו' הדברים צ''ע שכן אי אין יוצאות בברכת המקדש מה הועילו בכך שגם אמרו לבד, והא אין להם קידוש על היין, (וגם לד' הגרע''א בשו''ת סי' ז' שכ' שהפתיחה והסתימה לא יאמרו ביחד, סו''ס קשה למה שיאמרו ביחד ומה מרוויחים בזה), וכן יש לשאול שאלה זו לענין זימון שכתבו הפוסקים שמכיון שיש לחוש שלא יכוין עדיף שלא לצאת יד''ח הברכה מהמזמן אלא לומר עמו מילה במילה ומה הרוויח בזה, וכן לענין קריה''ת דאטו ניימא דמי שאומר לבד אינו יוצא חובת קריה''ת וכהנה רבות, וע''כ מבואר דאפי' אם גם אומרים לבד יוצאים גם בשמיעה ואין הדיבור גורע מהשמיעה.
ואם כנים הדברים צ''ע דעת הגרי''ז שהרי סו''ס שפיר יוצא מהקורא אע''ג שאומר גם לבד.
ולכאו' יש בזה דין מיוחד לענין ''עשרה'' שזה מחייב דוקא שכולם יצאו רק מהקורא, וצ''ב דין זה מהו.
אשמח אם חו''ר אתרא קדישא הדין יועילו להחכימנו בזה.​

 

[הרב מרודוש]

ידוע פלוגתת מרנן החזו''א והגרי''ז זצ''ל לענין קריאת המגילה שלא בזמנה שצריכה עשרה לעיכובא האם מתקיימת דין עשרה רק אם כולם שומעים ויוצאים מהבעל קורא (דעת מרן הגרי''ז זצ''ל) או דאף אם אומרים לבד יוצאים (דעת מרן החזו''א זצ''ל).
וברצוני לברר - בהקדם גילוי דעת שטרם זכיתי לעיין בשמעתתא דא כדבעי - שורש פלוגתתם.
האם לדעת הגרי''ז אין יוצאין ידי שמיעה כשאומרים גם לבד, ולדוגמא בקידוש שכ' המ''א שהנשים שאינן מבינות יאמרו מילה במילה עם המקדש, ולכאו' הדברים צ''ע שכן אי אין יוצאות בברכת המקדש מה הועילו בכך שגם אמרו לבד, והא אין להם קידוש על היין, (וגם לד' הגרע''א בשו''ת סי' ז' שכ' שהפתיחה והסתימה לא יאמרו ביחד, סו''ס קשה למה שיאמרו ביחד ומה מרוויחים בזה), וכן יש לשאול שאלה זו לענין זימון שכתבו הפוסקים שמכיון שיש לחוש שלא יכוין עדיף שלא לצאת יד''ח הברכה מהמזמן אלא לומר עמו מילה במילה ומה הרוויח בזה, וכן לענין קריה''ת דאטו ניימא דמי שאומר לבד אינו יוצא חובת קריה''ת וכהנה רבות, וע''כ מבואר דאפי' אם גם אומרים לבד יוצאים גם בשמיעה ואין הדיבור גורע מהשמיעה.
ואם כנים הדברים צ''ע דעת הגרי''ז שהרי סו''ס שפיר יוצא מהקורא אע''ג שאומר גם לבד.
ולכאו' יש בזה דין מיוחד לענין ''עשרה'' שזה מחייב דוקא שכולם יצאו רק מהקורא, וצ''ב דין זה מהו.
אשמח אם חו''ר אתרא קדישא הדין יועילו להחכימנו בזה.​

בענין אי כשאומרים ביחד עם המקדש או הקורא יוצאים יד"ח זה מח' בה' קראית התורה איני זוכר מקומו
וזכיתי לראות פעם את הגר"ח פיינשטיין עולה לפרשת זכור (כמובן קודם הקריאה מסר שיעור שלם והסביר את כל הקריאה והפסוקים כדי שיבינו)
וכדי לצאת את כל השיטות גם שהעולה צריך לקרא וגם לצאת מהש"ץ
אם אני ראיתי כדבעי מיד אחר הברכה הוא קרא לעצמו את פרשת זכור ואח"כ הבעל קורא קרא
ומיד אחרי הבעל קורא הוא קרא עוד פעם ואחר כך ברך
אשמח אם משהו יוכל לעדכן יותר טוב

 

[ולא כלום]

בענין אי כשאומרים ביחד עם המקדש או הקורא יוצאים יד"ח זה מח' בה' קראית התורה איני זוכר מקומו

מ''ב קמ''ו ס''ק ט''ו והמ''א הביא בשם מטה משה דנכון לקרות בלחש מילה במילה עם הש''ץ דבלא זה א''א לכוין ולשמוע וכ''כ כמה אחרונים שעה''צ י''ז לבוש ודה''ח ושלחן עצ''ש ע''כ, ולא הובא שום חולק בזה.​

 

[הרב מרודוש]

מ''ב קמ''ו ס''ק ט''ו והמ''א הביא בשם מטה משה דנכון לקרות בלחש מילה במילה עם הש''ץ דבלא זה א''א לכוין ולשמוע וכ''כ כמה אחרונים שעה''צ י''ז לבוש ודה''ח ושלחן עצ''ש ע''כ, ולא הובא שום חולק בזה.​

עי' במג"א שם

 

[ולא כלום]

עי' במג"א שם

צודק,
ומשמעות דבריו דלא פשיטא לי' כהמט''מ ואכן צ''ע על המ''ב שכ' כן בפשיטות ואפי' לא הביא דעה החולקת.

 

[ולא כלום]

ואכתי צל''ע אטו נחלקו השל''ה והמט''מ בשאילה זו? אין לי של''ה תח''י כעת וצריכין לבדוק בפנים, אבל יתכן דלא קאמר אלא שאין הדבר ראוי ואולי משום דהוי כעין זולזול.
ובמה נחלקו החזו''א והגרי''ז? בפלו' השל''ה והמט''מ?

 

[ולא כלום]

ועוד בהאי ענינא רווחא שמעתא בביהמ''ד שהגרי''ד הלוי זצ''ל הביא פעם ראי' למרן החזו''א זצ''ל כדעת אביו הרב זצ''ל מד' הרמב''ם מגילה ב' ז' שכ' קראוה שנים אפי' עשרה כאחד יצאו הקוראין והשומעין מן הקוראין דהיינו דינא דבחביבא שפיר משתמעין תרי קלא, והעיר הגרי''ד דלכאו' לענין הקוראים אי''צ לדין זה ואפי' אם תרי קלא לא משתמעי הקורא בעצמו יצא שהרי חרש שקרא בעצמו ג''כ יצא, וע''כ דמיירי כגון בקריאה שלא בזמנה שיש חובת עשרה, ובזה קאמר הרמב''ם דאע''פ שקראו הרבה בכל זאת יצאו, ומכיון דכייל הרמב''ם דין זה בדין תרי קלא משתמעי במגילה מבואר דלולי דין זה לא היו יוצאין, והיינו דיוצאין רק מכיון שהשומעין שמעו את כולם, אבל בלי שומעים אין יוצאים דאי''כ דין עשרה.
ולא ידענא מה תו' מרן החזו''א זצ''ל לראי' זו.
ולכאו' יש לתרץ בפשיטות דלא זו אף זו קאמר דלא רק הקוראים יצאו שהם יוצאים בכל אופן אע''ג דתרי קלא לא משתמעי אלא גם השומעין יצאו, (ומה גם שעצם ה''אוקימתא'' של הגרי''ד דהרמב''ם מיירי בקריאה שלא בזמנה דבר שאין לה רמז בד' הרמב''ם דחיקא טובא).​

 

[צריך עיון]

צודק,
ומשמעות דבריו דלא פשיטא לי' כהמט''מ ואכן צ''ע על המ''ב שכ' כן בפשיטות ואפי' לא הביא דעה החולקת.

הוא הכריע כדרכו הטובה
לא לחינם זה קרוי 'משנה ברורה'

 

[ולא כלום]

הוא הכריע כדרכו הטובה
לא לחינם זה קרוי 'משנה ברורה'

ובכל זאת תסכים שזה דבר נדיר שיש שתי דעות במ''א ויביא דעה א' בלי לציין שיש בזה מחלוקת

 

[ולא כלום]

ואכתי צל''ע אטו נחלקו השל''ה והמט''מ בשאילה זו? אין לי של''ה תח''י כעת וצריכין לבדוק בפנים, אבל יתכן דלא קאמר אלא שאין הדבר ראוי ואולי משום דהוי כעין זולזול.

כעת עיינתי בס''ד בשל''ה ובאמת דבריו מורין כהצד שהעליתי ולא שאינו יוצא אם אומר יחד עם הש''ץ


ומכיון שכן לכאו' עדיין על מקומה עומדת מה שכתבתי לעיל דאין אמירה יחד עם הש''ץ גורע מהשמיעה, ועדיין יוצא בברכת\קידוש\קריאת הלה.
וצריכין להבין דעת מרן הגרי''ז זצ''ל הנז'.

 

[הרב מרודוש]

ובמה נחלקו החזו''א והגרי''ז? בפלו' השל''ה והמט''מ?

החזו"א סובר שמגילה בעשרה אינה דומה לקריאת התורה
אלא גם עשר אנשים שיקראו יחד כל אחד ממגילה שלו הוה בעשרה

 

[ולא כלום]

החזו"א סובר שמגילה בעשרה אינה דומה לקריאת התורה
אלא גם עשר אנשים שיקראו יחד כל אחד ממגילה שלו הוה בעשרה

זאת אומרת זה ודאי דלא כהמ''ב (ועכ''פ שי' המט''מ) ופליגי רק אי מגילה שאני, אתמהה!

 

[אורי]

ידוע פלוגתת מרנן החזו''א והגרי''ז זצ''ל לענין קריאת המגילה שלא בזמנה שצריכה עשרה לעיכובא האם מתקיימת דין עשרה רק אם כולם שומעים ויוצאים מהבעל קורא (דעת מרן הגרי''ז זצ''ל) או דאף אם אומרים לבד יוצאים (דעת מרן החזו''א זצ''ל).
ובהקדם גילוי דעת שטרם זכיתי לעיין בשמעתתא דא כדבעי - ברצוני לברר שורש פלוגתתם.
האם לדעת הגרי''ז אין יוצאין ידי שמיעה כשאומרים גם לבד, ולדוגמא בקידוש שכ' המ''א שהנשים שאינן מבינות יאמרו מילה במילה עם המקדש, ולכאו' הדברים צ''ע שכן אי אין יוצאות בברכת המקדש מה הועילו בכך שגם אמרו לבד, והא אין להם קידוש על היין, (וגם לד' הגרע''א בשו''ת סי' ז' שכ' שהפתיחה והסתימה לא יאמרו ביחד, סו''ס קשה למה שיאמרו ביחד ומה מרוויחים בזה), וכן יש לשאול שאלה זו לענין זימון שכתבו הפוסקים שמכיון שיש לחוש שלא יכוין עדיף שלא לצאת יד''ח הברכה מהמזמן אלא לומר עמו מילה במילה ומה הרוויח בזה, וכן לענין קריה''ת דאטו ניימא דמי שאומר לבד אינו יוצא חובת קריה''ת וכהנה רבות, וע''כ מבואר דאפי' אם גם אומרים לבד יוצאים גם בשמיעה ואין הדיבור גורע מהשמיעה.
ואם כנים הדברים צ''ע דעת הגרי''ז שהרי סו''ס שפיר יוצא מהקורא אע''ג שאומר גם לבד.
ולכאו' יש בזה דין מיוחד לענין ''עשרה'' שזה מחייב דוקא שכולם יצאו רק מהקורא, וצ''ב דין זה מהו.
אשמח אם חו''ר אתרא קדישא הדין יועילו להחכימנו בזה.​

לענ''ד דעתי נידון המחלוקת היא לא באופן ששומעים מהשליח ציבור לצאת ידי חובה אלא כל אחד קורא לעצמו ורק שיש עשרה אנשים במקום אחד. האם בכה''ג חשיב קריאה בעשרה או קריאה ביחיד. אך אם מתכוונים גם לצאת ידי חובה גם בשמיעה מהשליח ציבור לא איכפת לן שגם קוראים יחד מילה במילה עם השליח ציבור גם לדעת מרן הגרי''ז זיע''א. והנוקט להיפך מהנ''ל בדעת מרן זיע''א עליו הראיה.

 

[ולא כלום]

לענ''ד דעתי נידון המחלוקת היא לא באופן ששומעים מהשליח ציבור לצאת ידי חובה אלא כל אחד קורא לעצמו ורק שיש עשרה אנשים במקום אחד. האם בכה''ג חשיב קריאה בעשרה או קריאה ביחיד. אך אם מתכוונים גם לצאת ידי חובה גם בשמיעה מהשליח ציבור לא איכפת לן שגם קוראים יחד מילה במילה עם השליח ציבור גם לדעת מרן הגרי''ז זיע''א. והנוקט להיפך מהנ''ל בדעת מרן זיע''א עליו הראיה.

המנהג בבית בריסק הוא בכל שנה לומר מילה במילה יחד עם הש''ץ מהחשש שחושש עליו המט''מ הנז''ל,
משא''כ בשנה כמו השנה שמרן הגרי''ז זצ''ל חשש לשי' הראשונים דחשיב מגילה שלא בזמנה, לא אומרים ביחד וכידוע יש דריכות גדולה וכו'
ומבואר שלא כדבריכם.

 

[מבקש תורה]

בתוס' רעק"א מגילה פ"א מ"א או' ג' מבואר דלא כהגרי"ז

שם מדבר רעק"א על הקו' איך מוציא בני העיר את בני הכפרים הרי בני העיר אינם מחויבים במגילה
ותי' רעק"א וז"ל "ואפשר דמ"ש רש"י והרע"ב שיקרא א' מבני העיר היינו שיהא מקרא והם עונים אחריו מלה במלה".
ומבואר שאינם יוצאים ממנו אע"ג דמיירי בקריאה שלא בזמנה דבעי' י'.

 

[אורי]

בתוס' רעק"א מגילה פ"א מ"א או' ג' מבואר דלא כהגרי"ז

שם מדבר רעק"א על הקו' איך מוציא בני העיר את בני הכפרים הרי בני העיר אינם מחויבים במגילה
ותי' רעק"א וז"ל "ואפשר דמ"ש רש"י והרע"ב שיקרא א' מבני העיר היינו שיהא מקרא והם עונים אחריו מלה במלה".
ומבואר שאינם יוצאים ממנו אע"ג דמיירי בקריאה שלא בזמנה דבעי' י'.

לא זכיתי להבין את הראיה מחילה מכת''ר שליט''א באם יוכל להאריך יותר, לא רואה שזה קשור לנידון

 

[ולא כלום]

לא זכיתי להבין את הראיה מחילה מכת''ר שליט''א באם יוכל להאריך יותר, לא רואה שזה קשור לנידון

אני חושב שכבודו צריך להסביר את הקושי שלו
הלוא מבואר להדיא ברע''א ש''הם עונים'' ואעפ''כ זה חשיב כעשרה שהרי לא בזמנה אסור לקרות שלא בעשרה,
אמנם בדבריו מבואר עוד יותר שעצם הדבר שעשרה קוראים ביחד חשיב כציבור ולא רק שאמירה יחד עם הש''ץ לא מפריע את הדין ציבור.

 

[אורי]

אני חושב שכבודו צריך להסביר את הקושי שלו
הלוא מבואר להדיא ברע''א ש''הם עונים'' ואעפ''כ זה חשיב כעשרה שהרי לא בזמנה אסור לקרות שלא בעשרה,
אמנם בדבריו מבואר עוד יותר שעצם הדבר שעשרה קוראים ביחד חשיב כציבור ולא רק שאמירה יחד עם הש''ץ לא מפריע את הדין ציבור.

לא הבנתי היכן מבואר שם שזה קריאה שלא בזמנה אצל השומעים זה בזמנה

 

[ולא כלום]

לא הבנתי היכן מבואר שם שזה קריאה שלא בזמנה אצל השומעים זה בזמנה

הקריאה של בני הכפרים היא היא קריאה שלא בזמנה, (עכ''פ ככה זכור לי יכול להיות שאני טועה).

 

[מבקש תורה]

לא הבנתי היכן מבואר שם שזה קריאה שלא בזמנה אצל השומעים זה בזמנה

אז מה זה קריאה שלא בזמנה?
באמצע חשוון?
הכוונה לקריאה שהוקדמה לפי הדין ואינה בזמנה המקורי
ופשוט.