רמזים וחידושים לפרשת שמות

[אור חדש]

ואלה שמות בני ישראל. ר"ת ו'אדם א'שר ל'ומד ה'סדר ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום ב'קול נ'עים י'שיר י'חיה ש'נים ר'בות א'רוכים ל'עולם (בעל הטורים מובא בחומשים ישנים).

ואלה שמות בני ישראל הבאים. סופי תיבות "תהלים", עם ספר תהלים אפשר לצאת מכל המיצרים, וזה הכוונה מצרימה, וגם רמז לשובבי"ם שצריך לומר הרבה תהילים.

פתום ורעמסס. למה נקרא פתום פי תהום, רעמסס רע מסס, שפרעה רצה לשבור את רוחם של ישראל ונתן להם לעבוד במקום ששוקעים הבניינים כדי שלא יהיה להם סיפוק בעבודתם.

וימררו את חייהם. הטעמים על זה קדמא ואזלא, מפרש הגר"א כך למה קדמו ואזלו דהיינו הקדימו לצאת לפני הזמן, מפני שוימררו את חייהם, שבאמת היו צריכים להיות במצרים 400 שנה כמו שכתוב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, אלא מפני קושי השעבוד הקדימו לפני הזמן 190 שנה, ויש מוסיפים שקדמא ואזלא בגימטריא 190, שאלו השנים הקדים הקב"ה לגואלם (מעש"ת).

הרמב"ן קורא את ספר שמות ספר הגאולה, משום שמדובר בה מגאולת מצרים. ויש אומרים גם ספר מלחמות ה'.

אשר לא ידע את יוסף. יש מפרשים שלא ידע את העבר של יוסף, שהיה בשפל המדריגה ואח"כ נתעלה למלך, ופרעה לא התבונן על העבר ועל העתיד של יוסף, והיה צריך ללמוד מזה גם על כלל ישראל שאי אפשר להשמידם, כמו שאמר הכתוב כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ (מעש"ת).

וישרצו. אומר רש"י שהולידו ששה בכרס אחד, ומסבירים שזה רמוז בפסוק שכתוב 6 לשונות פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד.

בדרך כלל כל הנולדים עם תאומים או יותר המה חלשים, והנס היה שהיו חזקים שנאמר ויעצמו.

יש מסבירים שבדרך כלל כתוב פרו ורבו ביחד וכאן הפסיק פרו וישרצו וירבו, מכאן ראיה שהריבוי היה שלא כדרך הטבע (בשם הרה"ג ר' חיים י. יעקובזון זצ"ל).

בפרשה זו כתוב שהיו לכלל ישראל 4 גזירות, 1. בפרך, 2. יאור, 3. מילדות, 4. תבן, יש מוסיפים בגלל זה עוד טעם לזה שתקנו חז"ל 4 כוסות בפסח כי אנו מודים על שניצלנו מארבע גזירות.

למשה היו 10 שמות, כמו שכתוב במחזור בפיוט של שמחת תורה, 1. משה, 2. נתנאל, 3. שמעיה, 4. אבי סוכו, 5. אבי זנוח, 6. חבר, 7. יקותיאל, 8. טוביה, 9. ירד, 10. אביגדור, ובכל זאת נקרא "משה", כדי להודיע את גודל הנס שבת פרעה בעצמה הצילתו ועשתה חסד גדול עם משה, לכן התורה מדגישה את השם משה לשבח את העושים חסד עם בני ישראל.

ויצו פרעה לכל עמו. אומר רש"י שגם לעם מצרים גזר, כי בו ביום שנולד משה, אמרו לו החוזים בכוכבים שהיום נולד מושיען של ישראל ואין אנו יודעים אם הוא מישראל או מהמצרים, לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר כל הבן הילוד, ולא נאמר הילוד לעברים. אמנם התרגום אומר כל הבן הילוד דיתיליד ליהודאי דמשמע שלא גזר רק על היהודים, ומסבירים שבאמת היתה הגזירה גם על המצריים, אבל בשקט לחשו זה לזה באוזניים שיזרקו רק את היהודים (מעש"ת).

ותחיין את הילדים. חז"ל אומרים אפילו אלו שלא היו יכולים לחיות היו מתפללים עליהם שפרה ופועה ונשארו בחיים, וזה הפירוש ותחיין את הילדים.

וייטב אלקים למילדות וירב העם ויעצמו מאוד. מסביר הדעת זקנים שזה בעצמו היה השכר שלהם, שהמיילדות אמרו לפרעה שנשות ישראל לא צריכות אותנו, ואמר פרעה שהן שקרניות, וכשראה שיש ריבוי הולדה כל כך לישראל חזר ואמר שהן אמרו אמת, שאי אפשר שרק שתי נשים יהיו מיילדות לכל ישראל, אם כן בודאי שהם כמו חיות שמיילדות לבד.

ויעש להם בתים. מסביר רש"י שיצאו מהם כהונה ולויה. ומדוע דוקא השכר הזה, והטעם הוא שפרעה גזר על המיילדות להרוג את הבנים, והבנות שישארו יוכלו המצרים להתחתן עמם, והבנים שהיו נולדים מהם היו עדיין נקראים יהודים כי הולד הולך אחר האם, אבל כהנים ומלכים לא היו יכולים להיות, כי בשביל מלכות וכהונה צריך להיות מיוחסים גם מצד האב, ושפרה ופועה דאגו גם לזה, לכן קבלו מדה כנגד מדה כהונה ומלכות (מבית בריסק).

בנישואים השניים של עמרם ויוכבד כתוב בגמרא סוטה י"ב, רקדו אהרן ומרים, והמלאכים אמרו אם הבנים שמחה.

רש"י אומר שכשמשה נולד יוכבד היתה בת 130 שנה. שואלים המפרשים מדוע כששרה הולידה כשהיתה בת תשעים התורה מספרת שבת תשעים תלד, ומי מלל לאברהם היניקה בנים שרה, וביוכבד לא כתוב כלום. ואומר ע"ז המגיד מדובנא זצ"ל משל לשני עניים שנפגשו יחד באכסניא, מספר אחד לשני שבעיר פלונית לא נותנים הרבה כסף לצדקה, ענה לו העני השני שדוקא בעיר זו שהזכרת קבלתי בשפע, שאל לו הראשון מתי היית שם, ענה לו בפורים, אמר לו בפורים אין זה חידוש שכולם נותנים אז בעין יפה שכל הפושט יד נותנים לו, אבל אני הייתי ביום רגיל. והנמשל שאצל שרה זה לא היה זמן של נסים, לכן היה בזה חידוש גדול, אבל אצל יוכבד שהיתה בזמן שהיו הרבה נסים, שנולדו ששה בכרס אחד, ובשדה והיה להם שם אוכל וכדומה, לכן לא היה בזה שום חידוש.

ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור. אומרים בעלי המוסר כשירדה בת פרעה ליאור בוודאי חשבה אחותו והתפללה שבת פרעה לא תראה אותו והיתה במתח גדול מה יהיה, ואח"כ כשלקחה את התיבה בודאי היתה כבר מיואשת לגמרי ובחרדה גדולה, ובסוף היא עצמה הצילה אותו ומזה היתה הישועה, רואים מזה שאי אפשר לדעת מהיכן תבוא הישועה.

ותשלח את אמתה. רש"י מביא פירוש שנתגדלה ידה, וכתוב במדרש שנתגדלה ששים אמה, ושואלים אם תיבת משה היתה רחוקה כל כך בתוך היאור, מדוע חשבה כלל להושיט את ידה, ומסבירים שאדם צריך לעשות כל מה שביכלתו ולסמוך שה' יהיה בעזרו, כמו בת פרעה שהושיטה את היד ולא חשבה איך תגיע ידה עד התיבה שהיתה רחוקה וה' עזר לה (בעלי מוסר).

ותקח האשה הילד ותניקהו. יש מפרשים שמשה לא רצה לאכול בתחילה גם מאמו יוכבד, כי המצריות ניסו להכריחו לאכול וסגר את פיו בכח, אך בכל זאת נשארו כמה טיפות חלב מהמצריות על שפתיו, ולכן לא רצה לאכול בתחילה מאמו, משום שמיד כשיפתח את פיו יכנסו לתוכו הטיפות של המצריים, ואמו הרגישה בזה לכן ותניקהו דהיינו שניקתה את שפתיו מהטיפות האלו, וזה שאמר ותניקהו פירוש ותנקהו את שפתיו (מפרשים).

מה שעושים אין עושים אלא לעצמם, חז"ל אומרים בשעה שמשה הוריד הכתר מפרעה אמר בלעם שצריך להורגו, ויתרו אמר שצריך לנסותו עם הגחלים, אם כן הציל יתרו את משה, וכן משה הציל אחר כך את בנותיו ליד הבאר.

הדעת זקנים מביא שהמדינים זרקו את בנות יתרו לבאר מפני שיתרו עזב את העבודה זרה שלהם, ומשה הצילם כמו שכתוב וגם דלה דלה לנו שנתן לנו מים וגם הציל אותנו מהבור, לזה נאמר פעמיים דלה. עוד אומרים שיתרו זרק את משה בבור, וצפורה זרקה בבור לחם, והיתה למשה טובה גדולה מזה, ולכן אח"כ זכתה צפורה שמשה יהיה בעלה, וגם יתרו זכה במשה לחתן, זהו שאומרים מה שעושים עושים רק לעצמם (באר יוסף).

בנות יתרו אמרו לאביהם איש מצרי הצילנו ואמר להם ואיו, פירוש כדי לקרוא לו. ויש מפרשים שיתרו התפעל ואמר איך יתכן שאיש מצרי יציל לזולתו, "ואיו" אני רוצה לראות איך נראה מצרי שעושה חסד (מעש"ת).

ויאמר משה משה. המדרש מביא שה' אמר משה משה בלי פסיק באמצע, דהיינו בלי מקף באמצע, משא"כ אצל אברהם אברהם וכן יעקב יעקב וכן שמואל שמואל כתוב עם פסיק, ואומר המדרש 2 פירושים, א. שה' דיבר עם משה בלי הפסק, ופירוש שני משל לאחד שנשא משא כבד מאוד וצועק לחבירו בנשימה אחת חבר חבר! בוא ותעשה לי טובה ותוריד לי המשא, כך כביכול ה' אמר למשה משה משה, הגיע הזמן להוציא את בני ישראל, ואני לא יכול לסבול עוד את צערם.

השאלות ששאל משה בסנה, א. מי אנכי-מה אני חשוב לדבר עם המלכים, וה' אמר לו כי אהיה עמך, ב. איזה זכות יש לישראל להוציאם, ואמר לו ה' שישראל יעבדו אותי

בהר הזה כשיקבלו את התורה, ג. כשישראל ישאלו מה שמו של ה', ואמר לו ה' אהי-ה אשר אהי-ה, ד. והן לא יאמינו לי, ואמר לו ה' שיעשה להם ג' דברים אלו הנחש, ידו המצורעת, דם, ה. לא איש דברים אנכי פירוש שאני כבד פה, ואמר לו ה' אנכי אהיה עם פיך, ו. שלח נא ביד תשלח פירוש ביד מי שאתה רגיל לשלוח והוא אהרן, וכתוב ויחר אף ה' ואמר לו שבאמת היית צריך להיות כהן ואהרן אחיך הלוי, ובגלל שסירבת אהרן יהיה הכהן ואתה לוי, ומה שסירב להיות השליח ורצה שאהרן יהיה הגואל, מסביר רש"י שהיה משה דואג לכבודו של אהרן שהיה גדול ממנו, ואמר לו ה' וראך ושמח בלבו שאהרן ישמח שאתה המנהיג, ואכן בזכות זה זכה אהרן לתכשיט על הלב והוא החשן.

חז"ל אומרים שהמטה של משה שקל 40 סאה והיה מיהלום הנקרא סנפירינון, ואומר בעל הטורים שזה מרומז בפסוק מזה בידך, מ' גימטריה 40 סאה זה בידך.

שלח נא ביד תשלח. אומר הרמב"ן את מי שרק תשלח יהיה מי שיהיה הוא יותר טוב ממני, וזה מגודל הענוה של משה.

ותקח צפרה צר. שואלים מאיפה ידעה צפורה לקחת צור למול, אלא שהיא הבינה זאת משמה, שבתוך המלה צפורה יש 2 תיבות צר וגם נשאר אותיות פה בגימטריא 85 כמספר מילה, מזה ידעה שצריכה למול בצור. ובספר צאינה וראינה ובפרישה בהלכות מילה סי' רס"ז אות ז מובא בשם הילקוט למה אין אנו מלים עם צור אלא עם סכין של מתכת, כי כשדוד נלחם עם גלית ורצה להרגו עם אבן, אמר דוד לשריון שהיה על גלית, אם תתן עצמך שתכנס האבן דרך השריון יתחילו בני ישראל למול עם מתכת.

יש מפרשים למה היה משה כבד פה, כדי שלא יאמרו שמפני שדיבר יפה לפרעה שיכנע אותו לשלח את העם, אלא הכל היה יד ה'. ועוד שהיה להם בקבלה שאם יבוא אחד ויאמר פקד פקדתי סימן הוא שהגיע זמן הגאולה, ומשה אע"פ שהיה כבד פה ולא יכל לומר את האות פ', ובכל זאת אמר פקד פקדתי במילואו, ואז ידעו בבירור כי הגיע הקץ.