שאלות ותשובות בעניני משפחה ובית

[הייליג]

חזרתי בתשובה ואשתי חילונית​

שאלה:​

"אני בעל תשובה טרי ואשתי עדיין לא חזרה בתשובה, יש בינינו קשר מיוחד, אך הפער הגדול מפריע, לא הייתי אומר מפריע לזוגיות, אבל מרגיש לי מוזר העולמות השונים שלנו. אציין כי היא שומרת דברים בסיסיים הקשורים לשנינו, אך לא מעבר, כך השבת בביתי חולין, אני שומר והיא בשלה ועוד ועוד, מה עושים לשיפור המצב."​

תשובה:​

לפני שאתחייס לשאלתך, אני מרכין ראש בפניכם, שאתם מצליחים לגשר על פער ענק בין תפיסות עולם קוטביות, כשאתה מציין ככותרת שיש ביניכם קשר מיוחד, קשה לי לראות בפניה שלך "לשיפור המצב" דברים כפשוטם, משום שבעיני זהו מצב טוב מאין כמוהו, שלא פרקתם את ברית הנישואין המקודשת, ואתם משתדלים שהפער לא יפריע לזוגיות שלכם.

אבל מבין אני ללבך, שאתה מדבר על שיפור המצב איך היא תחזור בתשובה, ויהיה לנו קן יהודי חמים ונעים כששנינו שותפים בו במידה שווה. ידידי היקר, אתה פוסע בשביל ובנתיב הנכון, אם אכן שוררת ביניכם הבנה עמוקה, זו לצרכיו של זה וההיפך, זה אומר שהלב פתוח, וכשהלב פתוח, ככל שהוא פתוח יותר, תתכן בהחלט התקרבות מצידה לעולמך.

אין מי שיכול להבטיח לך שהיא תחזור בתשובה שלימה, למרות שאנו מתפללים שתזכה לכך, אך בודאי הבחירה בידיה, וככל שיסודות בנין הבית היהודי לא מופרים בביתך, בודאי הכיוון הנכון הוא שתזכה בדרכי נועם להראות לה את יופי עולמך שזו הדרך היחידה להעביר את המסר הנכון של חייך ולזכות שהיא תהיה שותפה בחיים הללו.

לא ציינת קשיים אמיתיים לקיום הדת על ידך, אלא על האוירה והמוזרות שבפערים ביניכם, אך אם ככלות הכל, זימן אתכם ה' ביחד – זהו התפקיד שלך, להמשיך את זה, ולהביא את ה' לתוך ביתך עם הנתונים הללו, ובמקום שיש שלום ואהבה – שורה השכינה, וכשהשכינה שורה, דיבורי האמת יחדרו ללבבות.

העצה היחידה שאני יכול לתת לך, שלא תריב ושלא תתווכח אתה בכלל, ובפרט לא על עניני אמונה ודת, הדוגמה האישית שלך בחייך, והאור שאתה מביא לתוך הבית בנועם וברוך – כוחם גדול פי כמה מכל מיני דיונים עקרים שאינם מובילים לשום מקום. אם תזכו לשעה איכותית של דיבור מהמקום שלך, כלומר, תשיג את הסכמתה לעניין אותה בדברים שמענינים אותה, וסביר להניח, שעם הקשר המיוחד שלכם – זה באמת אפשרי, אתה תראה גם התקרבות פנימית ומי יודע אל עוד כמה דברים נפלאים תזכה בענין זה, כי דברי חכמים בנחת נשמעים, נשמעים באמת… וכבר היו דברים מעולם.

אתה הרי יודע ומאמין, שאין דבר יותר טוב מתפילה, וה' טוב תמיד, לכל דבר ולכל ענין, השתדל להקדיש זמן מה בכל יום להתפלל על הצרכים שלך, ובמיוחד תזכיר את הבית המופלא שהקמתם, ושהיא תבוא אחריך וכו' וכו', ותאריך בדבר זה בפרטי פרטים, כי מה שרוצים להשיג אצל הקב"ה – פועלים, ובתנאי שתמשיך ליצור את הכלי לשפע, השלום שבו תלויות כל הברכות, כמאמר חכמינו ז"ל.

יתכן ועליך ליצור קשר עם האנשים הנכונים שמכירים מקרוב את נושא החזרה בתשובה, ואת הקונפליקטים הגדולים הנוצרים בדרך כלל בשינוי עמוק כזה בחיים, ומן הסתם מה שעובר עליך – עובר בהמון משפחות כאלו, ובפרט בתחילת דרכם, כשלך יש את הפלוס שהדבר מתקבל בהבנה ובכבוד מצד זוגתך.

בודאי רב אמיתי ירא שמים לא ידריך אותך בדרך הפירוד אלא בדרך הקירוב, ופעמים רבות לאין ספור, ראינו שינויים מפליגים וצמצום הפער הזה עד לאחת, כאשר נוהגים בתבונה בדרך הקירוב שהוא דרך השם יתברך.

המאחל לך הצלחה עצומה בדרכך, והמון אור ודעת, ושינחה אותך ה' בדרך אמת.​

 

[הייליג]

קניתי מתנה וזרקו לי בפרצוף​

שאלה:​

"שלום רב, אני ב"ה חי בשלום בית מופלא, יש בינינו קשר טוב והקונפליקטים הרגילים לא מעיבים על החיים. אך כיון שאני מתקשה כלכלית – אני פחות קונה מתנות וכו', אשתי העירה לי כמה פעמים בערבי חג, איך אני לא קונה לה מתנה. ובערב חג הזה – קניתי לה שרשרת, אך היא קיבלה את זה, לתדהמתי, לא בצורה טובה, החל מ'אין לנו כסף' עד 'זה לא יפה' ועוד כל מיני תירוצים, והיא גם לא עונדת את המתנה הזו. יצויין שזה היה כעבור שיחות לא נעימות על המצב הכלכלי, שגרם לה לכעוס שאני מבזבז כסף, והמתנה היתה נראית כמו איזו מחוה של פיצוי בעיניה. אך אני נפגעתי עד עומק נפשי, וכבר עבר שבוע ועדיין לא נרגעתי מזה, מה עלי לעשות?"​

תשובה:​

שלום רב.

אני שמח שפתחת את המכתב בגילוי נאות על המצב השפיר ביניכם, זה חשוב להבנה, לא רק שלי, אלא גם שלך, שאם אכן אתם חיים טובים, אז יתכן ודווקא מהמקום הזה, אשתך היתה מספיק בטוחה באהבתכם כדי להעביר מסר מסויים, יתכן והיא שגתה, אבל המניע לא אמור להיות בעיניך כרצון לפגוע בך, כך נוצר רושם ראשוני מקריאת מכתבך.

קשה לתת תשובה מדוייקת, כשהפרטים שהובילו לכעס הזה – לא ברורים דיים, אבל אפשר באופן כללי ללמד דבר אחד או שנים על נושא מתנות.

עליך לדעת, כי מתנה ממשית, פיזית הניתנת מיד ליד, היא רק ביטוי להעברת מסר אהבה וחיבה שבין שני אנשים, לעולם לא היה אדם שהצליח לנתק את המקום הרגשי בעת שנתן מתנה, והמתנה הצליחה…. המתנה לא אמורה להיות יקרה כדי לקבל משוב, היא אמורה להיות מתנת הלב, משהו שמקבל המתנה מבין שהמתנה היא כלי ביטוי לאור שיש לנותן בלבו.

אין צורך בשביל זה להשקיע כספים רציניים, חשיבות המתנה אינה בערכה הגשמי כי אם בתדר שהיא מועברת, לפעמים ממתק או פריט שעולה גרושים, אך אם הוא מועבר נכון – המתנה מושלמת.

אין ספק, שכאשר אתה השקעת כסף רב בקניית דבר יקר, וטרפו לך את מתנתך בפניך – זה פוגע מאד מאד, ולבי לבי אתך. אך במקום לקחת את זה למקום נפגע ולשקוע ברחמים עצמיים, על מה שעשו לך, ופגעו בך… הבה ותקשיב לשיעור שלימדו אותך, מבלי לנסות להצדיק עוינות כלשהי, עלינו להשתמש במה שקרה לטובתך.

כמה נפלא יהיה אם תאזור חיל, ותנסה לשבת עם זוגתך, לשוחח על הנושא הזה עצמו, ברגע של נחת ורגיעה, כשאתם לא מתווכחים על הנושא, אלא מקשיבים זה לזו, וזו לזה, פשוט לדבר, מה הפריע לך? מה באמת כאב לך, האם את רוצה שאתייעץ אתך קודם איזו מתנה אקנה לך, האם דבר קטן היה עדיף? וכו' וכו'. וגם אם ארע משגה של ממש, הרי ברור שהתגובות שלנו נגררות כתוצאה מדברים שאנו חווים, תברר אצלה, מה באמת הפריע לה, מה היא חוותה בקבלת המתנה הזו, מה היא בעיניה? גם אם הדברים לא ינעמו לך, קח את זה כשיעור לעתיד, ולא כמקום לנקמה ונטירת טינה לעתיד, חלילה.

כאשר תלמדו שניכם, ברגעי השקט שלכם, איזו מתנה ואיך היא תוגש, ומה עובר במסר שהועבר ביניכם – אתה תוכל להמשיך לתת מתנות טובות ולגרום לה ליהנות מהמחווה.

סביר להניח, שמה שציינת במכתבך על שהיא הרגישה פיצוי על אי נעימות שביניכם העליבה אותה, אז היא גם נפגעה… ויתכן, שכאן יש מקום לבנות משהו חדש ביניכם, שתהיו יותר עירניים זה לצרכיו של זו, וההיפך, את זה תעשו על ידי שיחות שקטות, הבנה ללב והקשבה.

ייתכן ואתה זה שקיבלת כעת מתנה – קח אותה להמשך חייך.

המאחל לך חיים טובים.

​

 

[הייליג]

שאלה:​

"אני ב"ה נשואה באושר לבעל נפלא ומקסים. בעלי אדם ערכי עם המון עומק ותובנה לחיים. אבא אוהב ובעל תומך עד בלי די. השאלה שלי, כמה ואיך מותר לבן זוג להסתיר ממני בלי שזה יפריע לי? עד כמה זה תקין שבעלי מסתגר בחדר ומדבר בטלפון בלי שיהיה לי מותר להקשיב? אני כן מאמינה ויודעת שבעלי איש אמין ביותר ולא מסתיר ממני דברים נוראים. אך עדיין התופעה הזאת מפריעה לי. האם זה בסדר שזה מפריע לי או אני חופרת בפרטיות שלו? אולי אני צריכה לשנות את הגישה שלי? אולי מותר לבן זוג פרטיות מבלי לשתף את השני? מה הגבול? מה הנורמה, ? עד כמה מותר שזה יפריע לי? ובכלל האם לעשות משהו, או לחיות את החיים איך שהם? ואולי אלו חברה לא טובים? האם אני בכלל יכולה להיות אחראית על המעשים של בעלי? ואם לא.. זה בסדר...האם מותר לבן זוג להסתיר דברים? לי למשל אין סודות מבעלי. כלום!!!"
​

תשובה:​

לכבוד ... תחי'

שלום רב.

קודם כל, אני שמח לקרוא על השבחים החיוביים שאת מעניקה לבעלך, זה מורה על המון הערכה פנימית שיש לך אליו, וזה המון כאשר נתקלים בדילמות חיים, אם הבסיס איתן וערכי, אפשר להציף קונפליקטים וגם למצוא, אולי, את הפתרון שלהם.

היה חשוב לי לציין בפתיח את מה שאמרת על בעלך, כי גם לך היה חשוב לציין את הדברים, כלומר, זה כן יושב בבסיס, על חשש כלשהו, שמא הדברים אינם כך, ולמרות זאת, את יודעת, וכנראה זו האמת, שהוא אדם ערכי. אבל כן זיהיתי חשש כלשהו שעומד בבסיס החשד האנושי.

את צריכה לדעת שאחת היא לך אם זה תקין או לא, ולא משנה בכלל התשובה לשאלה, האם מותר לבן זוג להסתיר או שאסור, וגם לא לעיין בעצמך אם את מוזרה בכך שזה מפריע לך, וגם השאלה האחרונה, עד כמה להתערב, ואם אפשר בכלל… כל זה לא רלוונטי בכלל, משום שמה שאכן נחוץ לך, לכם – לדעת, זה אם יש דבר מפריע, איך מטפלים בו.

כי נניח שמותר לבן זוג להסתיר, האם זה עושה את ההפרעה פחות מפריעה. ואם אסור להסתיר – מה זה יתן לך שאת מקבלת גושפנקא של 'צודקת', האם זה מקהה את ההפרעה? זה מפריע פחות? ואם תצאי למלחמה נגד זה, איך בדיוק את חושבת לבצע אותה?

הדילמה היא גדולה, את מרגישה, באופן מסויים, כאילו את לא לגמרי נמצאת בחיים של בעלך, יש לו פיסת חיים שאין לך בה דריסת רגל. זה מה שמפריע, ולא משנה אם המדובר בחברה טובה או בחברה שלילית. הענין הוא דומה – יש לו פרטיות מסויימת, שלך אין אפשרות להכנס.

הרבה גורמים יתכנו לאותה פרטיות שהוא נלחם עליה, יתכן והוא חש שאין לך את הכלים להבין אותו בנושא מסויים, יש וגם הוא מתמודד עם דברים שהוא רוצה לחסוך ממך, הכל יתכן. אבל בל נשכח, שכל זה ממש לא משנה, אלא העובדה, כי את מרגישה בחוץ.

בגדול, וזה מה שלא התייחסת אליו במכתבך, אתם צריכים לשבת לדבר! הענינים חייבים להיות מובהרים היטב ביניכם, הוא אמור לדעת, ובשפה של שיחה – לא של לוחמה, כי לך זה מפריע מאד, ההסתגרות בחדר ושיחות חשאיות (לא ציינת מה הכוונה – לך אסור להקשיב, איך הוא אוסר עלייך זאת, ובאיזה אופן?). המקום האמיתי שלכם, מה שצריך שיפור וטעון שינוי מידי, הוא המקום של הביחד שלכם. מה מונח בבסיס החוזה של נישואין שביניכם, אם אתם חיים בצורה כזו, כי כך הם פני הדברים – לא כל כך מעניין אם זה מקובל או לא, אם זה תקין או לא, אלו חיי הנישואין שלכם.

ואם את בעצמך מרגישה בלב, שזה מפריע לך מאד, רק את אמורה לתת את התשובה עד כמה זה מפריע, ואם אכן את יכולה לעבור לסדר היום. אם את בוטחת בו או לאו, אלו תשובות שאף אחד לא יכול לתת לך. גם אם את מסכימה לחיות כך או לא, אין לך את מי לשאול בנידון, כי אם את עצמך. משום שכל המותר והאסור, התקין והלא תקין – לא קיים, כשאת מגדירה מה כן או מה לא.

זוגיות אמיתית היא זוגיות גלויה ושקופה, שבני הזוג בוטחים זה בזה, וזה כולל גם את היכולת לשתוק מול סוד שאינו מעניני, אבל זאת בתנאי, שזה לא מפריע… שאת מרגישה שלוה בחיי הנישואין.

הייתי מייעץ לך, שתשבו ותדברו על זה, את תספרי ותשקפי לו כמה הדבר הזה מטריד אותך, בשיחה נעימה, לא בויכוחים והתנצחות, אני מאמין בשיח פורה ובריא. הפתרון האמיתי לקונפליקטים הוא להציף אותם, לומר בבירור מה מפריע לך… ועד כמה זה מפריע לך… אם אכן, בעלך הוא אדם ערכי וכו', הוא אמור לחוש במצוקה שלך, לא ברור אם הוא יהיה מסוגל לשתף במה שהוא לא יוכל. אבל הרבה פחות תרגישי את האיום הזה של החלל הריק מבחינתו, כי הוא יצמצם את התופעה, או יעניק לה זמן ומקום הוגן, וממש לא על חשבונך.

לסיום, כתבת בשולי המכתב, שאת לא מסתירה מבעלך כלום. אזי אדרבה, גם את הרגשות שלך, ואת המחשבות שלך מולו, תחשפי בבגרות ולא בביקורת, להסתיר מורת רוח – הוא גם סוג של הסתרה. אסור לחיות מתוך הרגשה לא נוחה שביניכם. גם אם תחליטי, בסופו של ענין, לאפשר לו את ההסתרה – עדיין המקום שלך אמור להיות שלוו ומכיל, ולא פגוע ומנותק. אפשר לאפשר להסתיר עם עבודה פנימית על קבלת הדבר בשלוה. אבל כל זה, אחר שיחה בונה ואמיתית ביניכם.

את השיחה כדאי שתערך בזמן לא קשור לאיזו שיחה או הסתגרות שלו, אלא בתוך החיים עצמם, בשיחות איכות שאתם מנהלים (אמורים לנהל) מפעם לפעם. כשהזרימה ממך תהיה חיובית ומכילה, מבינה ואף מוכנה לקבל כל תשובה – אתם תוכלו להגיע לשלווה בחיי הנישואין.

המאחל לך השראת השכינה אמיתית בבית עם המון כח להכיל ולקבל את כל הצדדים בזוגיות.
​

בכבוד רב​

 

[הייליג]

חזרתי בתשובה ובעלי לא כל כך…​

שאלה:​

"אנו זוג נשוי שנים רבות, נישאנו כחילונים, בשלב מסויים התחלנו להתעניין ביהדות, היינו שבתות בסמינר ערכים וכיו"ב, בעלי לא חזר בתשובה בהתחלה, אני קבלתי על עצמי את הדת לחלוטין, בהתחלה היה לו נחמד, כשראה שחזרתי בתשובה שלימה התנגד מאד, עם הזמן למדנו לחיות ביחד, הוא עצמו סוג של חזר למקורות בדרך משלו, בביתינו נשמרת התורה והילדים מחונכים בחינוך דתי עד חרדי, עם זאת, אני חשה פער גדול בין ההתקדמות שלי למצב שלו, למרות שהוא איש יקר, שגם החל פוקד את בית הכנסת בקביעות וכו'. איך מרוממים את השלום בית שלי לגבהים הרצויים."​

תשובה:​

לכבוד ...

שלום רב.

אני שמח בשמחתך שזכית לדעת את התכלית בחיים, ומה יפה לקרוא על המקום בו זכיתם לגשר על פני הפערים, וגם בעלך שותף להתענינות אם כי בקצב משלו, שלפי הנראה, את לא מרוצה ממנו.

ברור לך, וגם זה ניכר מבין כותלי מכתבך, שהיהדות האמיתית, לפי התורה הקדושה, אמורה להנחיל שלוה ושלום בית דווקא, תורתינו היא תורת חיים, והיא מביאה את האדם לאושר אמיתי גם בעולם הזה. זה גם נקודת זיהוי, אם מזהים שההתנהלות שלנו היא ההיפך מכל זה – יש כאן טעות בהבנת התורה ובהליכה אמיתית בשביליה המומלצים באמת.

אין שום חיוב בעולם, שתחזירי את בעלך בתשובה, ובפרט, כפי שאת מציינת, הוא אינו מפריע לך להתקדם, ואדרבה, הוא תורם בקצב משלו, באופן אישי, להתקדמות הבית לעבר הבחירה שלך, בסייעתא דשמיא. כאשר את לא תמהרי את הקצב שלו, הוא יוכל להעמיק בכך מבלי להרגיש מאויים. זו טעות של מתחילים שמתרגמים את דרכיה דרכי נועם של התורה הקדושה אל מאבקים אלימים מילולית ונפשית, אין חובת יסור אשה על בעלה, ועלייך לכבדו ולהוקירו על כל צעד שעושה, כי המשפט לאלוקים הוא, ולא לנו – בני אדם, וגם אין לנו שום מידע על מהות קצב כלשהו, אם הוא איטי מדאי או שמא הוא הנכון בדרך הליכתו אל עבר קבלת התורה האישית שלו.

אין אני שופט אותך על רצונך העז לכונן בית של תורה כרצונך, ואין אני 'מצדיק' אותו בויכוח כלשהו שביניכם, אך כיון שאת פנית באופן אישי, כדי לייעל את הדרך שלך, לרפד אותה כראוי לפי רצון השם יתברך, אזי ברור לגמרי, כי הדרך הנכונה היא שתיקה ארוכה ומתמשכת על כל דבר וענין, בודאי שאינך צריכה להתפשר על קוצו של יוד, אבל ניתן וצריך לעשות את זה במכובדות, בהכלה, מתוך מתן מקום לזולת ובפרט כשהוא הבעל, שעמו רצה הקב"ה שתקימו את ביתכם בישראל.

אם את תכבדי אותו בתכלית הכבוד, ואל תאיצי את תהליכי הנפש שלו, תשמחי על כל נקודה של תזוזה, אף המזערית ביותר, תוסרנה החומות המבדילות בינו לבין אלוקיו, החומות הללו אינן שנאת דת, ואין ביניכם פער דתי, למרות שזה נראה לך מאד, אלא יש פער אנושי, בין שני אנשים שרואים את הדברים כל אחד מהזווית שלו, כאלו קונפליקטים קיימים גם בבתים שאין פער דתי בין בני הזוג, וגם בין זוגות חרדים לדבר ה' קורה המאבק הסמוי על האגו האבוד… וכל שכן בין אלו שאינם שומרי תורה ומצוות. עלייך לקרוא את הדברים הללו ככה כפשוטם, ולנסות ללכת בדרך האהבה והכבוד, שהיא מתגמלת מידית ברוב המקרים, ועם סבלנות ארוכה מאד, תוכלו גם לראות ישועה אמיתית בענין הזה גופו.

ההתקרבות לאלוקי אמת, באה ממקום של אהבת השם אלינו, היא אמורה להיות גם עטופה ברחמים ובאהבה, גם את, כשהחלטת את החלטת השינוי בחיים, הבנת בלבך, כי זהו המקום הטוב והאהוב עלייך. הרי זה מה שבעלך גם צריך, הבנה שזה הטוב והנעים לנפשו, ולא ההיפך, עוד לא נולד האדם שהחל לאהוב דבר שהונחל לו והועבר אליו בדרך מייסרת של ריב ומדון, עלבונות וויכוחים. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. שימי לב – כל נתיבותיה, אי אפשר להגיע אליה רק באמצעות השלום.

אני מרגיש אני צריך להתנצל על הדברים הנחרצים, בודאי לא היתה לי כונה לפגוע או לחשוב שאינך נוהגת כשורה, ואם תקחי את הדברים ככלים מעשיים לחיים, יתכן והיה כדאי לראות את הדברים מהזוית הזו, שלמדנו בבית מדרשם של רבותינו האמיתיים.

אאחל לך שרק טוב יהיה בחייך, ותראי את הדור ישרים יבורך שאת כה עורגת אליו, ואת ובעלך תזכו לקרבת אלוקים טוב, בזכות כלי המחזיק ברכה לישראל שהוא השלום.
​

ברכה והצלחה מן השמים.​

 

[הייליג]

לא בא לי לעבוד וקשה לי לפרנס…​

שאלה:​

"לכבוד הרב, קשה לי מאד לפרנס את המשפחה שלי, אני חי כמו בחלום, מוצא עבודה ועוזב אותה אחר זמן קצר, ולא בגלל פיטורין או שאני לא יודע לעבוד, ההפך, אני עובד טוב ומצטיין בהרבה תחומים, רק אני מרגיש איזו עצלות בנפש שלא נותנת לי להתקדם, לא בא לי לעשות כלום. יצויין, שאיני בדיכאון ואיני סובל מאיזו חולשה ומחלת נפש, אני פשוט ילד קטן שלא רוצה לשחק משחקים של גדולים, לא בא לי לעבוד, ואז יש לי קשיי חיים, כשאין כלום בבית, ויש חובות וכו', עוצה לי עצה, איך אני יוצא מזה?"​

תשובה:​

לכבוד ... היקר והנעלה.

שלום רב.

אודות הקשיים שלך להביא פרנסה, וכדברך, שזה בגלל עצלות טבעית, וכתוצאה מכך אתה חי בעניות גדולה, ויש לך הרבה חובות. ואתה רוצה עצה איך תזכה לפרנס בכבוד.

בוא נתחיל עם האמת, הרי הקב"ה זן ומפרנס לכל בריה, ואנו מאמינים באמונה שלימה שיש לכל אחד חלק בשפע של הקב"ה, ולפני שאנו מתחילים לדבר, עליך לזכור שאתה זה שצריך להסכים לקבל את השפע הזה, אתה אמור להיות ראוי בעיני עצמך להתברך בשפע קודש מן השמים, ולא לראות את עצמך כשלימזל נצחי שלא יכול לפרנס, עצם התודעה השגויה הזו, מביאה לך את המצב הבלתי רצוי.

עצם הפנייה שלך והרצון שלך לצאת מהמצב הזה מעידים על היכולת שמובנית בכך לחולל שינוי של ממש בחייך, כי האמונה ביכולת היא חלק מתהליך השינוי, כי אתה עצמך לא מרוצה מזה שאתה מסתובב בלי מעש, ומשהו בכך מרגיש את האמת שאתה יכול להגיע אליה.

עם התובנה הזו שתהיה אמיתית אצלך, תקבע לעצמך בכל יום זמן להתפלל על הענין הזה עצמו, שתמצא פרנסה שאתה אוהב, ושיהיו לך את הכוחות להחזיק מעמד בפרנסה, ושהיא לא תטריד אותך יתר על המידה, אלא כפי המצטרך לחייך, ויהיו לך חיים טובים.

עליך לבדוק את עצמך, במה אתה טוב, ומה אתה אוהב לעשות, ואת הדבר הזה עצמו – תמנף לעשיית כסף, להרויח את פרנסתך מהדבר שאתה אוהב, ואין אדם בעולם שלא קיבל מתנות מיוחדות לו, שאותם הוא יכול לנצל לרווחתו, וזה יכול מאד להצליח אם לא מכניסים בזה את התודעה הפסולה של כוחי ועוצם ידי, שהיא אינה תודעה כי אם עיוורון.

דע לך, שהתדר הנמוך הזה של משיכה לאי מעש, בא כי אינך מאמין בעצמך מספיק, אתה רואה את עצמך כילד נטוש שדואגים לו והפסיקו לדאוג לו, אתה לא משלים עם כך שאתה איש שחי את החיים, וחייב לתרום להם, כי כך ברא ה' את העולם, אי ההסכמה הזו מטרידה אותך, כי אינך מבין מה רוצים ממך, ויתכן, שאכן יהיה לך קשה הרבה בהתחלה לעבור ממקום מחוק שכזה, לחיי פריחה ושגשוג.

התקוה שלך בכל הענין הזה, היא הידיעה על מה שהולך לקרות, עכשיו רק ברור לך דבר אחד, שככה אי אפשר להמשיך, לכן אתה פונה ומבקש סיוע ועצה, אבל עדיין לא טעמת את חיי הסיפוק של אדם שיודע למה לקום בבוקר, בהתחלה תעשה את זה בלי חשק, פשוט תלחם, תכריח את עצמך, תנהל טבלאות ומחמאות עצמאיות, כי אתה יודע שאתה בדרך לתיקון, כשאתה תעשה את מה שאתה צריך ויכול לעשות, תוכל גם להנות מזה ולחיות את החיים טוב יותר.

רבנו ז"ל אומר, שעל ידי אמונה החיים חזקים יותר. האמונה ביכולות שלך, קשורה אל אמונה בהשי"ת שהוא הנותן לך כח לעשות חיל, הפסוק הזה הוא לא רק התעוררות למי שיש לו שלא יחשוב שבכוחו גבר איש, אלא גם חיזוק למי שאין לו, שידע שהקב"ה נותן את הכוחות וצריך פשוט להאמין בזה ולהמשיך הלאה.

אסור לאדם להמשיך את עצמו אל העצבות והמרה שחורה, כי אלו יגרמו לו להפסיק הכל, עוד לפני שאתה מוצא עבודה, תחיה בלב שמח ובבטחון שאתה תמצא משהו שמתאים לך ותהנה מזה.

בשעות הקשות של הרדיפות אחר גמחי"ם ובזיונות גדולים של אי פרעונות, חשוב אז, כמה היה טוב אם לא היית חי בצורה כזו אלא מתפרנס בכבוד, תתבונן בעצמך מה יותר קשה לך, העבודה או החובות? ותרשום את זה בפנקס מיוחד, מחשבות אישיות כאלו, כשתרגע, תתבונן בזה, כשיציעו לך עבודה – תחזור על המציאות הזאת, עם הזמן תתרגל לחיי מעשה תקינים.

המעתיר בעדך ומבקש ממך שלא תשכח את התפלה הפשוטה והתמימה לה' המפרנס לכל בריה.​

 

[הייליג]

​

חיזוק אחרי הפלה​

שאלה:​

"אשתי עברה הפלה, מאד רצינו את התינוק, והאכזבה היתה גדולה, אנו שבורים קצת, ואני רוצה לדעת איך מתנהגים בזמן כזה, איך מחזקים את האשה"​

תשובה:​

בצלאל היקר.

שלום רב!

הצטערתי לשמוע מאד על מה שעבר עליכם, אתם עברתם חויה קשה מאד, שהיא כניסיון מן השמים, וכגודל השמחה והציפיה, כן גודל העצב והאכזבה, ולפעמים דבר כזה יכול להוריד את מצב הרוח, ובמיוחד כאשר זה כרוך בייסורים קשים, שנראים שהכל על חנם, ואפשר חס ושלום, ליפול למיעוט כלשהו של שמחת החיים.

בזמן כזה, אתה צריך להיות לעזר לאשתך, הן בעניני עזרה פיזית בבית ובכל המצטרך, והן בענינים שברוח, לחזקה ולאמצה בכל מיני חיזוק, ותדבר אליה דברי אהבה שמרגיעים את הנפש, ותאמר לה את האמת, שלא כולם אוהבים – שיש הקב"ה בעולם, ושהוא רחמן אמיתי יותר מאשר אנו מרחמים על עצמנו, ומי יודע מי נפל ולמה נפל, וכמה שזה לטובה גמורה, כי לפעמים יכול להויולד בן לא בריא, שהחיים נהרסים ממש כאילו בגללו, וברוב רחמי ה' ובחסדיו הגדולים – זה נמנע, ועוד הרבה דברים שייתכנו, אבל מה שברור ופשוט, שהקב"ה עשה לך פעולה של רחמים רבים, שאין להם קץ, כי כמו שהוא אין סוף, כך רחמיו המרובים הם אינסופיים, ואפילו דברים שנראים לנו צער עצום – במקום האמיתי זה להיטיב לנו, ועל כן, אם קשה לך לומר תודה והודאה על זה, תעמיק במה שקרה לך, ותתחזק מאד, שלא להשבר כלל, וכן תחזק את זוגתך בכל מיני מטעמים המשיבים את נפש, ותדבר על לבה, שעוד יבואו זמנים טובים, ועובר חדש בע"ה, והכל יהיה לטובה, כי יש ענין שנתהפך הכל לטובה. ואין יסורים בעולם שהם סתם, כי הם כולם באים להיטיב לאדם. ואחר שעברו כבר היסורים והאי נעימות, אפשר לומר זאת בפה מלא וזה יתקבל.

ותדע, שדיבורים טובים של התחזקות – הכל אוהבים, ואפילו שלפעמים הכל מכירים את הדיבור של התחזקות ואינך מחדש דבר, אבל כוח הדיבורים הוא גדול כל כך, שזה קונה שביתה בלב, והאדם מתחיל להרגיל מחשבתו במחשבות חיוביות, וזה יגרום לך לשכוח את כל העבר לגמרי, וכן אשתך, שתחיה ברוגע ובישוב הדעת, מבלי שום שייכות למה שהיה, ובכל פעם שזה מתעורר – עליך לשבת מולה, ולדבר דיבור רך של נעימות גדולה מאד, שאנו ביד ה', והוא עושה טוב, לא בדרך של להט ותבערה שמעצבנת את מי ששבור, אלא בדרך של אור ודעת, בשקט ובישוב הדעת, ואם היא בוכה וכו', שלא להזהיר אותה שאם יש לה אמונה הרי שלא תבכה, כי הבכי לפעמים משחרר, אבל לא להתקשות יותר מדאי. וערום יעשה בדעת, לזכור מתי צריך לומר את המילה האחרונה ומתי לשתוק ולהיות עם האשה בשתיקה ובקבלת הענין באהבה.

זכור, שאין זה דבר פשוט, כי לפעמים האשה או הבעל אין מחצינים את מה שמתחולל בלבם, והם יכולים להוציא זאת במקום אחר בלי שום קשר, כי מרגישים שלא התחזקו מספיק, ואף שאצלך אינך רואה זאת, ואתם עברתם את זה די בגבורה, אעפ"כ עליך לדעת, כי הערך של דיבורי אמונה וחיזוק כאשר חווים משבר קטן או גדול – הוא עוצמתי מאד, ורבינו ז"ל שיבח את הדיבורים לאחר, שבודאי פועלים. ותשתדל שתהיה שמחה אצלך בבית, שמחה פשוטה על כל דבר וענין, ואל תתן לקשיי החיים להרוס לך אותם. אלא קשיים לחוד, וחיים טובים ונעימים לחוד.​

 

[הייליג]

פער בין בני זוג בעניני רוחניות​

שאלה:​

"אנו זוג בעלי תשובה, אני רציתי את בעלי כי חשבתי שהוא יותר חסיד וחזק, ולאחר הנישואין התברר לי שהרמה הדתית והרוחנית שלי עמוקה משלו, וזה ממש לא נעים לי, כי יש לנו כל מיני קונפליקטים על הנושא, אני רוצה בית רוחני וזה מעצבן אותו, ויש לזה גם השלכות מעשיות, וספקות כיצד לנהוג בכל מיני מצבים, מה עלי לעשות כדי שבכל זאת ישרה השלום בתוך ביתי ולא אצטרך להתווכח על נושאי רוחניות, ובכלל, האם זה תפקיד האשה לעורר על רוחניות? זה די נמאס לי."​

תשובה:​

שלום רב.

ההתמודדות שלך, בגדול, היא בעצם ההתמודדות של פער בין בני זוג, שצריך המון חוכמת חיים, איך לזהות את המחבר ולא את המפריד, בקרב זוגות רבים יש את הפער הזה, כי אין אדם דומה לחבירו, ולכל אחד יש תדר אחר בחיים, הבנה שונה וגישה יחידנית המותאמת רק לו. אם נבנה את הבית שלנו רק על החלטה אחת, שכולנו חושבים אותו דבר, ותמיד, זה יהיה נידון לכישלון, היופי האמיתי הוא שהפערים הם המיטיבים אתנו, כאשר אנו מתאחדים למרות הפער, ואף על כל הקשיים שמתגלעים בעקבות כך.

כאשר האשה יותר רוחנית מהבעל, היא עשויה לראות את עצמה אבודה, כי בחווייה שלה הבעל אמור להיות המוביל בכל עניני דת, אך כיון שהמציאות היא הבית ספר שלנו, עלינו להבין, כי ההבנות האלו מי אמור להיות המוביל, ומי חייב יותר – אלו רק כיוונים שהלב שלנו אומר, ולא ברור שהוא צודק, משום שאם הקב"ה הפגיש בין בני זוג, שאחד מהם הוא כך והשניה היא כך, הרי שזו זירת הפעולה שלהם הרצויה מן השמים, ואי אפשר לטעון אבל… בבתים אחרים זה אחרת, לי נראה אחרת, אנו יותר צודקים מריבונו של עולם?!

וצריך לזכות משהו מהותי, כי אין לנו באמת מושג על עומק הרמות, יש כאלו שעושים מעט וזה שרשי יותר מאלו שעושים הרבה, יש שמדברים המון על רוחניות והם נותנים ביטוי לגשמיות יותר מאלו שלא מדברים בכלל, ויש אמצע, ויש שילובים ויש הכל, רק יודע תעלומות יודע כל מעשי בני אדם וכל מחשבותיהם, והוא יוצר בעבורם את המסלול השייך לשורש נשמתם, ואם הבית שלך הוא בית של ה', עלייך לסמוך עליו יתברך, שזה מה שהוא רוצה מהבית הזה. בדיוק ככה.

עם זאת, גדול כוחה של האשה להחדיר בדרכי נועם את התדר המיוחד שלה, הרי לא בחנם העניקו לך את הצד היותר רוחני, כנראה שזה מה שנדרש ממך, או יותר נכון – הזכות שלך, להיות האור של המשפחה, עם הבנה ללבו של בעלך, כלומר, אפשר להביא את התדר המיוחד של הרוחניות מבלי לדרוס את כבודו של האחר, בלי להוכיח, בלי להתווכח, בלי להתנשא… כי ה' אוהב שפלות וענוה, אמת וצניעות. כל אדם שמניח את הנחותיו בדרך הזו – דברים מתקבלים ונשמעים, כמו שכתוב דברי חכמים בנחת נשמעים, לא כן כאשר זה מלווה בכעס ובטרוניה – אין את הקדושה המיוחדת העוברת ללבו של האדם.

לפעמים המטלה הזאת נראית כמו יאוש, מה אני חייבת כל הזמן, כשאין לי עזרה… אבל כשמביטים על זה מזוית אחרת, רואים דברים אחרים, ההיפך, אם מן השמים סיבבו שאני אהיה הדומיננטית בעניני דת ויהדות, אזי סימן שגם יעניקו לי את הכח לזה, איזו זכות היא זו! פשוט מתנה מן השמים, נתנו לך את הכח והיכולת לחנך את הילדים שלך, שיהיו אנשים טהורים מלאי רוחניות, וזה ישפיע על הדורות הבאים. כלומר, יש בידים שלך איזה מימד נצחי, שרק את יכולה לעשות את זה, אז במקום להתלונן, לראות את הדברים כחוויה עמוקה של הנפש.

ועוד, הרבה פעמים חוסר הנכונות להתחבר לרוחניות, באה ממקום שזה הוחדר בו בדרך לא נעימה, הרי שלא הרוחניות היא פה הסיפור, אלא הדרך בה היא מועברת, אז הנה המקום לחוויה מתקנת, להתחבר אל הקב"ה ממקום שמח ואהוב, ללמוד את הדת האמת מתוך אהבה וחיבה, ואף שהאשה לא תלמד את בעלה תורה, היא יכולה, בדרך של דוגמה אישית, להעביר את האור המיוחד שלה בבית, וכבר אמרו חכמים: בינה יתירה ניתנה לנשים יותר מהאנשים. וזה לא נדיר לגלות שלפעמים האשה יותר רוחנית מהגבר בבחינה מסויימת, ויש לזה שורש בפנימיות התורה.

ואולי כדאי שתתייעצי עם אשת מקצוע שקרובה ללבך, איך מיישמים את הקשר המיוחד הזה עם בעלך, למרות כל הפערים שביניכם, כי רצון ה' שתשכון שלווה בבתי ישראל, ואין עוד דבר יותר גדול מזה.

המאחל לך הצלחה גדולה וענקית בהשראת השכינה בביתך, וה' יהיה עמך תמיד.​