'שלום זכר' בלי תינוק?

[מתוחכם]

הרמ"א (סימן רס"ה הלכה י"ב) "עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר, נכנסים אצל התינוק לטעום שם, והוא גם כן סעודת מצווה".
והטעם (כתב בתרומת הדשן והובא בט"ז שם), שאז הכל מצויים בבתיהם, והוי הודאה להקב"ה שנמלט ממעי אמו.
עוד טעם מובא בדרישה (שם) מתשובות מהר"ר מנחם, מה שנוהגים בשבת לבקר אצל התינוק הנולד שהוא אבל על תורתו ששכח, ובאים לנחמו על כך.

ברמ"א מבואר שנכנסים אצל התינוק, משמע רק שנמצא שם, וכך הגר"ח קניבסקי והובא בספר ברית אפרים (עמוד שמ"ג) שלפי כל הטעמים צריך לעשות את השלום זכר במקום שהתינוק נמצא שם, ואם לא כן הוי רק זכר לשלום זכר ולא שלום זכר ממש.
ובספר אוצר הברית (פרק ג' סימן ב' סעיף ז') כתב: אם התינוק אינו בביתו כגון שהוא עדיין בבית חולים וכדומה, מ"מ נהגו העולם שעושים הסעודה אף אם התינוק אינו בביתו, והטעם לכך כפי שהביא בספר תרומת הדשן שהוי הודאה א"כ מוטלת חובת ההודאה על האבא.
וצ"ע למה לא נהגו אם התינוק בביה"ח (למשל כשנולד ביום חמישי או שישי) לעשות עכ"פ עוד 'שלום זכר' אחרי שיהיה בבית.

 

[אחד יחיד]

יש הנוהגים שכשמתאחר הברית עקב צהבת וכדו', משתתפים בכל שבת בהוצאות של שלום זכר שמישהו אחר עושה.
ולגופו של ענין, גם לי זה היה תמיד מוזר, בפרט שאצלנו תמיד עושים את השלום זכר בבית הכנסת - ואם כן תמיד זה לא במקומו של התינוק.
וצ"ע.

 

[מתוחכם]

שאצלנו תמיד עושים את השלום זכר בבית הכנסת

באיזו קהילה?

 

[אחד יחיד]

באיזו קהילה?

צ'אלמרים.

 

[חלקינו בתורתך]

באיזו קהילה?

בכל חסידות בדרך כלל זה כך.
שעושים השלום זכר בטיש.

 

[הצעיר שבחבורה]

תשובות והנהגות כרך ב סימן רב

ומיהו נראה שעיקר הטעם שמשום בשבת הוא ע"פ מה שמבואר בזוה"ק שכל השבוע מתברך משבת קודש, ולכן יש חשיבות לשבת שלפני הנשואין או לפני מילה או אפילו לפני יאהרצייט כי אז הזמן שהשפע כבר מוכן, רק יורד כל דבר בזמנו, ולכן בשבת מודה אבי הבן ומשבח לה' על השפע וברכה דמילה שבא כבר אז בשבת, וכל אחד בא ומברך אותו, ומסייע זכות הרבים לזכות בברכה ושפע, ומודים ושמחים ומשבחים אלקינו ית"ש על חסדיו, וא"כ ניתן לעשות השלום זכר גם במקום שאין התינוק שם, וכן המנהג.​