הרמ"א (סימן רס"ה הלכה י"ב) "עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר, נכנסים אצל התינוק לטעום שם, והוא גם כן סעודת מצווה".
והטעם (כתב בתרומת הדשן והובא בט"ז שם), שאז הכל מצויים בבתיהם, והוי הודאה להקב"ה שנמלט ממעי אמו.
עוד טעם מובא בדרישה (שם) מתשובות מהר"ר מנחם, מה שנוהגים בשבת לבקר אצל התינוק הנולד שהוא אבל על תורתו ששכח, ובאים לנחמו על כך.
ברמ"א מבואר שנכנסים אצל התינוק, משמע רק שנמצא שם, וכך הגר"ח קניבסקי והובא בספר ברית אפרים (עמוד שמ"ג) שלפי כל הטעמים צריך לעשות את השלום זכר במקום שהתינוק נמצא שם, ואם לא כן הוי רק זכר לשלום זכר ולא שלום זכר ממש.
ובספר אוצר הברית (פרק ג' סימן ב' סעיף ז') כתב: אם התינוק אינו בביתו כגון שהוא עדיין בבית חולים וכדומה, מ"מ נהגו העולם שעושים הסעודה אף אם התינוק אינו בביתו, והטעם לכך כפי שהביא בספר תרומת הדשן שהוי הודאה א"כ מוטלת חובת ההודאה על האבא.
וצ"ע למה לא נהגו אם התינוק בביה"ח (למשל כשנולד ביום חמישי או שישי) לעשות עכ"פ עוד 'שלום זכר' אחרי שיהיה בבית.
והטעם (כתב בתרומת הדשן והובא בט"ז שם), שאז הכל מצויים בבתיהם, והוי הודאה להקב"ה שנמלט ממעי אמו.
עוד טעם מובא בדרישה (שם) מתשובות מהר"ר מנחם, מה שנוהגים בשבת לבקר אצל התינוק הנולד שהוא אבל על תורתו ששכח, ובאים לנחמו על כך.
ברמ"א מבואר שנכנסים אצל התינוק, משמע רק שנמצא שם, וכך הגר"ח קניבסקי והובא בספר ברית אפרים (עמוד שמ"ג) שלפי כל הטעמים צריך לעשות את השלום זכר במקום שהתינוק נמצא שם, ואם לא כן הוי רק זכר לשלום זכר ולא שלום זכר ממש.
ובספר אוצר הברית (פרק ג' סימן ב' סעיף ז') כתב: אם התינוק אינו בביתו כגון שהוא עדיין בבית חולים וכדומה, מ"מ נהגו העולם שעושים הסעודה אף אם התינוק אינו בביתו, והטעם לכך כפי שהביא בספר תרומת הדשן שהוי הודאה א"כ מוטלת חובת ההודאה על האבא.
וצ"ע למה לא נהגו אם התינוק בביה"ח (למשל כשנולד ביום חמישי או שישי) לעשות עכ"פ עוד 'שלום זכר' אחרי שיהיה בבית.
