סדרת מאמרים ששה פסוקים שבהם חמשה מילים שכל אחת מהן שתי אותיות/ ט"ו פסוקים מתחילים ומסתיימים באותה המילה, ובראשן ו' החיבור

מסורה במלכים ובנחמיה
ה' פסוקים אית בהון ה' מלין מן ב' ב' אתין
מונה חמשה פסוקים שבהם חמשה מילים שכל אחת מהן שתי אותיות
בתוספת הערות "בן למסורה"
מנאי הצעיר באלפי ישראל
@געגועים​

במסורה במלכים:

ה' פסוקים אית בהון ה' מלין מן ב' ב' אתין, וסימנך: וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת (בראשית ה, לב), אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן (וישלח לה, יז), עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ (שמואל א' כ, כט), גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ (מלכים א' ג, כו), אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב, דעזרא (נחמיה ב, ב).

ואילו במסורה בספר נחמיה מובא:

חד מן ה' פסוקים אית בהון ה' מלין מורדפין מן ב"ב אתין, וסימנך: אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן (וישלח לה, יז), נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת (בראשית ה, לב), עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ (שמואל א' כ, כט), כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה (בשלח יז, טז), אֵינְךָ חוֹלֶה אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב (נחמיה ב, ב).

והנה לפנינו דבר פלא, שהמסורה בנחמיה משמיט את הפסוק - גם לי גם לך לא יהיה, ומביא במקומו את הפסוק - כי יד על כס י-ה, ואילו במלכים משמיט את הפסוק כי יד על כס י-ה, ומביא במקומו את הפסוק גם לי גם לך לא יהיה.

אם כן הלא יוצא שהם בעצם ששה פסוקים, של ה' תיבות סמוכות, משתי אותיות כל אחת מהן, וקשה אם כן ליערבינהו וליתנינהו.

וכמו שמובא באלשיך הקדוש בסוף פרשת בראשית, וזה לשונו: ובמסורה, ששה פסוקים של ה' תיבות סמוכות, משתי אותיות כל אחת מהן, א – נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם. ב – כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. ג – כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ. ד – עַל כֵּן לֹא בָא אֶל. ה – גַּם לִי גַם לָךְ לֹא. ו – זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב. (וכן מביא בספר היכל הברכה בפרשת וישלח, ועיין שם מה שכתבו לפרש בזה מוסר השכל בדרך רמז).

ובמנחת שי בפ' בשלח: כס יה, כתב רד"ק בשרשים שרש כסא, שהסמ"ך בשוא והיא מלה אחת, ולפי דבריו הכ"ף היתה ראויה להיות בסגול. ובחומש כ"י קדמון מצאתי, למערבאי כסיה מלה חדא, למדנחאי כס י-ה תרין מלין, למערבאי ידידיה מלה חדא, למדנחאי ידיד י-ה תרין מלין. ועיין מ"ש בירמיה כ"ג ע"פ אשר יקראו ה' צדקנו. ובגמ' פ' ערבי פסחים פלוגתא דאמוראי היא, לרב חסדא בשם ר' יונתן מלה אחת, וכן לרב, ולרבה ב' מלין. והרמ"ה ז"ל כתב כס יה בנוסחי דיקי ב' מלין, עכ"ל. וכ"כ המאירי ז"ל: מסכימים למציאות הספרים ולרוב נוסחי המסורות שמנו ו' פסוקים דאית בהו ה' מלין מן ב' ב' אתין וזה אחד מהם. ובמסורת כ"י: ו' פסוקים דאית בהון ה' מלין רצופין מן ב' ב' אתין, וחד פלוגתא דרב נחמן, וסימנהון: נח את שם את חם, כי גם זה לך בן, כי יד על כס יה - דין פלוגתא דרב נחמן, על כן לא בא אל שלחן, גם לי גם לך לא יהיה גזרו, אין זה כי אם רע לב. ובמסורה דילן נחמיה ב' איתא להאי סימנא בלא פלוגתא, ברם אית בה טעותא דבציר מינייהו חדא פסוקא, ומשום הכי ברירנא לה.

לכאורה משמע מדבריו שכוונתו לבאר, שבעל המסורה במלכים סבר כמ"ד כס י-ה מילה אחת, ולכן השמיט את הפסוק כי יד על כסיה, ובעל המסורה בנחמיה סבר כמ"ד כס י-ה שתי מילים, אלא שנשמט שם בטעות הפסוק גם לי גם לך לא יהיה.
​

***​

​

מסורה מעניינת במלכים​

​

ט"ו פסוקים רישיהון וסופיהון מלה חדא, רישא נסיב וי"ו, וסיפא לא נסיב וי"ו
[ט"ו פסוקים מתחילים ומסתיימים באותה המילה, אך בראשן יש ו' החיבור], וסימנך:​

א] וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת (שמות לב, טז)

ב] וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהֹוָה לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם (במדבר ח, יב)

ג] וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף וּמִכְסָם לַיהֹוָה שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים נָפֶשׁ (במדבר לא, מ)

ד] וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה (במדבר לב, א)

ה] וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר (במדבר לב, מא)

ו] וְחָצוֹר חֲדַתָּה וּקְרִיּוֹת חֶצְרוֹן הִיא חָצוֹר (יהושע טו, כה)

ז] וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח (שופטים יא, א)

ח] וַייָ יָשִׁיב לָאִישׁ אֶת צִדְקָתוֹ וְאֶת אֱמֻנָתוֹ אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְהוָה הַיּוֹם בְּיָד וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְיָ (שמואל א' כו, כג)

ט] וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן קָטָן וּשְׁמוֹ מִיכָא וְכֹל מוֹשַׁב בֵּית צִיבָא עֲבָדִים לִמְפִיבֹשֶׁת (שמואל ב' ט, יב)

י] וְעַתָּה קוּם צֵא וְדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדֶיךָ כִּי בַייָ נִשְׁבַּעְתִּי כִּי אֵינְךָ יוֹצֵא אִם יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד עָתָּה (שמואל ב' יט, ח)

יא] וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ (מלכים א' כב, מח)

יב] וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל יְהוָה בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ (מלכים ב' כג, כה)

יג] וְיִבְנְיָה [1] בֶּן יְרֹחָם וְאֵלָה בֶן עֻזִּי בֶּן מִכְרִי וּמְשֻׁלָּם בֶּן שְׁפַטְיָה בֶּן רְעוּאֵל בֶּן יִבְנִיָּה (דברי הימים א' ט, ח)

יד] וְהַנְּתִינִים יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל וְצִיחָא וְגִשְׁפָּא עַל הַנְּתִינִים (נחמיה יא, כא)

טו] וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ (אסתר ז, ז)
​

---

[1] במסורה כתוב ויכניה בן, והוא לכאורה ט"ס וצ"ל: וְיִבְנְיָה בֶּן.​