הבעל הטורים מצטט הרבה מ'המסורה', המסורה זה דקדוקי סופרים, כל מיני סימנים לזכור ולדייק בתורה באותיותיה שלא יהיו טעויות בכתיב המדויק של תיבה בתורה. כתיב מלא או כתיב חסר וכדומה.
"לפיכך נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה", על משקל זה נקראו אלו שבאו כמה דורות אחריהם - מסרנים או מוסרים, הם בעלי המסורה.
בעלי המסורה עדיין לא התעסקו ב
דקדוק, אלא התרכזו בעיקר בתיעוד אופני הקריאה והנוסח, ולמעשה יצרו מעין "הקלטה" של נוסח התורה כפי שהיה בזמנם. החכמים שערכו את המסורה, בעלי המסורה התחילו בתקופת
הסבוראים ועבודתם התפרסה על כעשרה דורות, אמנם תופעות ראשונות של הערות כאלו ואחרות מופיעות בזמן
חז"ל וקודם להם, אך השימוש בהערות לצורך שימור הנוסח הפך לכלל שיטה רק בתקופת בעלי המסורה. מפעל עצום זה לא היה עבודה פשוטה כלל ועיקר, והיא עברה מדור לדור עד השלמתה בשלהי תקופת הגאונים.
הם התחילו את מפעלם בבבל שהיה מרכז פועלם של האמוראים, ולאחר מכן המפעל הועתק והמשיך בטבריה. כן היה גם זרם, שולי יחסית, שפעל בדרומה של
ארץ ישראל, המכונה גם המסורה הארצישראלית. בתוך כל זרם היו חלוקות משנה. המסורה הטברנית נחשבה למדויקת יותר, והיא זו שהתקבלה בסופו של דבר בעם ישראל.
המסורה הבבלית הקרויה על שם קבוצת חכמים שעסקו במסורה בבבל, היא הענף העתיק יותר מבין שאר ענפי המסורה. מסורה זו נדחתה משימוש, ושרידים ממנה נתגלו ב
גניזת קהיר. הענף המקביל של המסורה הבבלית הינו המסורה הטברנית. במקרים רבים ניכר כי המסורה הטברנית שאבה את מקורותיה מהמסורה הבבלית.
יש בזה גם הרבה השוואות כמו גזירה שוה, כמה פעמים נמצאת תיבה פלונית ואלמונית.
יש 'מסורה גדולה' ומסורה קטנה' - המסורה הקטנה כוללת הערות קצרות, מדגישה אותיות משונות (גדולות קטנות וכדומה) ומילים שונות הנכתבות במקומות שונים בתנ"ך באופן שונה (למשל בכתיב מלא ובכתיב חסר). המסורה הגדולה מסודרת לפי א-ב, ומפרטת את הנכתב במסורה הקטנה.
(נעזרתי בהמכלול)