בגודל מעלת התפילה דוקא בבית הכנסת ובציבור ח"א

א. ברכות ו' א' תניא אבא בנימין אומר אין תפילה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר לשמוע אל הרינה ואל התפילה, במקום רינה שם תהא תפילה.

פירש רש"י: במקום רינה – בבית הכנסת ששם אומרים הציבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב, ע"כ, כונת רש"י לבאר בזה מה הראיה של אבא בנימין מהך קרא דאין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת?

על זה ביאר רש"י שבמקום שהציבור אומרים שירות ותשבחות בנעימות קול – בבית הכנסת, שם תהא תפילה – כי שם נשמעת התפילה.


ומה באמת ענין תפילה להיות נשמעת דוקא במקום רינה? כתב המבי"ט בספרו בית אלוקים [ספר על עיקרי האמונה] ליישב דענין רינה הוא שבח ותהילה לקל יתברך, ואין מקום אמירתה אלא בבית הכנסת כי הוא מקדש מעט, וכמו שבמקדש הלויים היו משוררים ומשבחים לא-ל בדוכנם, כן ראוי להיות שבחו יתברך נאמר בבית הכנסת שהוא מקום קיבוץ בני אדם לשבח אותו בדבר שהקדושה אינה בפחות מעשרה, כי רוב הדברים הצריכים עשרה הם בענין שבחיו יתברך, וכיון שאינם נאמרים בפחות מעשרה צריך שיתקבצו העשרה במקום אחד והוא בית הכנסת, וכיון שהשבח צריך להיות בבית הכנסת, גם התפילה הנמשכת אחר השבח ראוי להיותה ג"כ בבית הכנסת במקום רינה, ע"כ.

מעתה זהו ביאור הפסוק המלא שאמר שלמה המלך במלכים א' פרק ח' כ"ח ופנית אל תפילת עבדך ואל תחינתו ד' אלוקי "לשמוע אל הרנה ואל התפלה" אשר עבדך מתפלל לפניך היום.



ב. למדנו א"כ על מעלת התפילה אימתי היא נשמעת? דוקא בבית הכנסת, ולכאורה לפי האמור אין לנו אלא שיחיד הבא להתפלל ביחידות מורין לו להתפלל בבית הכנסת כדי שתפילתו תהא נשמעת, אבל מעלת תפילה בציבור או מעלת תפילת היחיד בשעה שהציבור מתפללין אכתי לא למדנו?


תדע, דאכן איתא בשו"ע סי' צ' סעי' ט' וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד אעפ"כ יתפלל בבית הכנסת.


והמקור לזה ציין בביאור הגר"א ז"ל ברכות ו' א' תניא אבא בנימין כו', הרי שכאן נתבאר בגמ' דיחיד יש לו להתפלל בבית הכנסת כדי שתפילתו תהא נשמעת, לאפוקי מבאר הגולה שם שציין דהמקור הוא רבינו יונה בשם הגאונים ז"ל, וכנראה שהבאר הגולה פירש אחרת את הגמ' תניא אבא בנימין אומר הנ"ל.


כיוצא בזה כתב הרמב"ם פ"ח מה' תפילה הלכה א' ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפילתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת.

וציינו הכס"מ והלח"מ דהמקור לזה הוא גמ' ברכות ו' א' אבא בנימין אומר אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת.

והוסיפו ז"ל לבאר דה"פ דאע"פ שאין הציבור מתפללין בבית הכנסת והוא מתפלל ביחיד מ"מ צריך שיכנס להתפלל בבית הכנסת.

ברם יש לברר מה כונת הרמב"ם ז"ל במה שהוסיף יתר על לשון אבא בנימין שבגמ' שאין תפילתו של אדם נשמעת "בכל עת" כו'.


ונחלקו בזה הכס"מ והלח"מ: הכס"מ מבאר את כונת הרמב"ם דה"פ לעולם אפשר שתשמע תפילת היחיד גם מחוץ לבית הכנסת, אבל "בכל עת" אינה נשמעת אלא בבית הכנסת.


והלח"מ ביאר ד"בכל עת" היינו דלעולם גם אם מתפלל היחיד בביתו בכונה תפילתו תהא נשמעת, דאין סברא שאם האדם מתפלל בביתו בכונה שלא תהיה נשמעת תפילתו, מיהו דוקא ב"עת רצון" לאפוקי מ"בכל עת", ומהו עת רצון – כלומר בשעה שהציבור מתפללין, אבל כשהיחיד מתפלל בבית הכנסת אפי' שאינו בשעה שהציבור מתפללין ג"כ תפילתו תהא נשמעת.



ג. בהגהות חכמת מנוח על הגמ' הנ"ל בברכות ו' א' תניא אבא בנימין אומר אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, הקשה בשם ספר שערי אורה וא"כ נמצא דכל התפילות שלא בבית הכנסת לבטלה?


והנה לפי האמור מדברי הכס"מ והלח"מ מיושב הך קושיא, דלכן הוצרך הרמב"ם ז"ל להוסיף "בכל עת" לאורויי דבאמת גם שלא בבית הכנסת יתכן שתהא תפילתו נשמעת אבל לא "בכל עת" לדרכו של הכס"מ, או שדוקא בשעה שהציבור מתפללין לפי דרכו של הלח"מ.

אבל בספר שערי אורה [אפשר שחיברו רבינו יוסף גיקיטליא ז"ל שהיה בזמן רבינו יהודה בן הרא"ש] תירץ דה"ק אין תפילתו נשמעת עד שיתפלל אח"כ תפילה הגונה וראויה בבית הכנסת ובציבור, ואז תשמע תפילתו הראשונה ג"כ עמה, וכן הדין בכל תפילה שלא בציבור או שלא בכונה, ע"כ.


שנינו כאן חידוש, דמצד אחד תפילת היחיד שלא בבית הכנסת אינה מתקבלת, אך עדיין גם אינה לבטלה, אלא מילתא תלי וקאי, וכשמתפלל אח"כ כראוי בבית הכנסת ובציבור גם תפילותיו הראשונות שהיו שלא בבית הכנסת מתקבלות, וכן הדין בכל תפילה שלא בציבור או בתפילה שלא בכונה.


מעתה עולה ג' פירושים בגמ' תניא אבא בנימין אומר אין תפילה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת:

א. שתפילת היחיד מתקבלת בבית הכנסת בכל עת.

ב. שתפילת היחיד מתקבלת בבית הכנסת גם שלא בשעה שהציבור מתפללין.

ג. שאין תפילת היחיד מתקבלות כשמתפלל בביתו אלא אח"כ כשמתפלל תפילה אחרת בכונה בבית הכנסת גם תפילותיו הראשונות שהיו בביתו מתקבלות.

ד. אך עדיין יש להעיר כאמור לעיל אות ב' דלמדנו כאן רק מעלת היחיד שתפילתו תהא נשמעת בבית הכנסת, אבל היכן למדנו מעלת "תפילה בציבור" או עכ"פ תפילת היחיד בשעה שהציבור מתפללין?

תשובה: בגליון הש"ס להגרע"א ז"ל שם בברכות ו' א' ציין לתו' בגמ' עבודה זרה ד' ב' ד"ה כיון כו' דגרסי בגמ' אין תפילתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור.

וזה לשון תו' שם דתפילה אינה נשמעת אלא במקום שהציבור מתפללין כדאמרינן בפ"ק דברכות ו' א' אין תפילתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור, ע"כ.


כלומר המעלה שתפילתו של אדם תהא "נשמעת" הוא בדוקא בתפילה עם הציבור.


ויל"ע אם אכן זו גירסת התו' בגמ' ברכות שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור, איך נפרש מאי דאבא בנימין מייתי עלה קרא שנאמר לשמוע אל הרינה ואל התפילה, הרי לא על בית הכנסת קאי, אלא על תפילה שמועלת עם הציבור, וזה יכול להיות בתפילה עם הציבור בכל דוכתא, ולאו דוקא בבית הכנסת?

ויש לבאר דה"פ במקום שהציבור אומרים שירות ותשבחות בנעימות קול – בבית הכנסת, שם תהא גם תפילה עם הציבור – כי בכך נשמעת תפלתו של אדם.

ברם עדיין יש לדקדק בלשון תו' דבריש דבריהם ז"ל פתחו ואמרו דתפילה אינה נשמעת אלא "במקום" שהציבור מתפללין דמשמע שאין קפידא שתפילת אדם תהא נשמעת דוקא עם הציבור, אלא סגי לן "במקום" שהציבור מתפללין, והיינו בבית הכנסת, ומאידך סיימו תו' עם לשון הגמ' דגרסי שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור, דמשמע שצריך להתפלל דוקא עם הציבור ומהיכי תיתי שיהא דוקא בבית הכנסת?

אבל כנראה מדברי הגרע"א ז"ל שהבין לפי גירסת תו' דהכל חדא מילתא היא, שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור ודוקא "במקום" שהציבור מתפללין.


אבל אכתי יל"ע כאמור, דלכאורה כונת הגרע"א ז"ל לומר בשם תו' דלא גרסי כלל "בבית הכנסת" כגירסת הגמ' שלפנינו בברכות, אלא גרסי "עם הציבור" בלבד.

וא"כ זו המעלה היחידה שאמר אבא בנימין דהיינו שאין תפילתו של אדם נשמעת ביחיד אלא עם הציבור ובמקום שהציבור שם, אבל לעולם אפשר אף שלא בבית הכנסת.


ברם אפשר שאין כונת הגרע"א ז"ל בשם תו' לומר דלא צריך מעלת בית הכנסת כלל, אלא גם לפי גירסת תו' שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא "עם הציבור" הכונה עם הציבור בבית הכנסת, וצ"ע.



ה. שו"ר שנסתפק הצל"ח לפי גירסת הגמ' שלפנינו מהו כונת אבא בנימין שאמר "אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת" האם המקום גורם ואפי' אין הציבור מתפללים עכשיו, כגון שנתאחר וכבר השלימו הציבור תפילתם והוא מוכרח להתפלל ביחיד, אפ"ה ילך לבית הכנסת ששם תפילתו בודאי נשמעת, או"ד הכונה לציבור שמתפללים שם בבית הכנסת.


וצדדי הספק הם: שלפי צד קמא דהמקום גורם ואפי' אין הציבור כעת מתפללין שם, הרי שדוקא אם עומד להתפלל ביחידות אמרינן ליה דמוטב להתפלל בבית הכנסת מלהתפלל חוץ לבית הכנסת, אבל אם נזדמן לו ציבור בי עשרה המתפללים חוץ לבית הכנסת ויש לו ברירה להתפלל עמהם בעשרה או ללכת לבית הכנסת שהוא מקום קבוע תמיד לתפילה אבל שם לא ימצא עשרה כי כבר השלימו הציבור תפילתם, בודאי עדיף לו להתפלל בעשרה חוץ לבית הכנסת.

ובזה גם מדוקדק לשונו של אבא בנימין, דקאמר אין תפלתו של אדם נשמעת וכו', והוה ליה למימר סתם אין תפלה נשמעת אלא בבית הכנסת, אלא ודאי דקמ"ל בזה דדוקא תפילתו של אדם "יחידי" אינה נשמעת אלא בבית הכנסת, אבל תפילת הציבור בכל מקום נשמעת.

אבל מדברי תו' בע"ז הנ"ל דקדק הצל"ח ממה שכתבו "אינה נשמעת אלא במקום שהציבור מתפללים" כדאמרינן בפ"ק דברכות אין תפילתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור, יעוי"ש, לפי"ז נראה שהתו' מפרשים דברי אבא בנימין דבית הכנסת הכוונה לציבור שמתפללים שם בבית הכנסת.

הנה משמע דגם לדברי תו' בע"ז לא היה סבור הצל"ח דגרסי "אלא עם הציבור" בלא לקיים כלל תיבות "בית הכנסת", אלא שכך פירשו תו' את המימרא של אבא בנימין שלפנינו ד"אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת" היינו עם הציבור בבית הכנסת, וכן מוכח גם מדבריו ז"ל בסמוך.



ו. ועכ"פ מסיק הצל"ח דלעולם תרתי בעי, עם הציבור ודוקא בית הכנסת, דאל"כ למה הזכיר אבא בנימין "בית הכנסת" הוה ליה למימר אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בציבור.

אלא ודאי דבעי ג"כ בית הכנסת, וכן משמע לשון התו' בע"ז שם שהתחילו במקום שהציבור – וסיימו עם הציבור, ולפי"ז גם תפילת הציבור אינה נשמעת אלא בבית הכנסת.

ברם הקשה הצל"ח א"כ למה קאמר אבא בנימין אין תפילתו של אדם נשמעת כו', הוה ליה למימר אין תפילה נשמעת אלא בבית הכנסת שהרי גם ציבור בכלל המעלה דוקא בבית הכנסת.



לכן הוסיף ז"ל דנראה דתפילת הציבור גם לדעת תו' נשמעת בכל מקום שמתפללין, ותפילה של יחיד כשהוא לבדו אפי' בבית הכנסת אינו בטוח שתהא נשמעת, אבל אם היחיד מתפלל בבית הכנסת בעת שהציבור שם, אף שנתאחר וכבר סיימו הציבור תפילתם, אלא שהם עדיין עוסקים בשירות ותשבחות כמו אשרי ובא לציון וכדומה, והיחיד מתפלל שם, תפלתו נשמעת.


והיינו "לשמוע אל הרנה ואל התפלה" הואיל והקב"ה שומע אל הרינה של הצבור, שומע ג"כ תפלה של היחיד, וקל וחומר אם מתפלל בבית הכנסת שחרית בשעה שהציבור מתפללים מוסף.


לסיכום: סובר הצל"ח דתפילת הציבור נשמעת בכל מקום שמתפללין גם אם היא שלא בבית הכנסת, ואילו תפילה של יחיד כשהוא לבדו גם בבית הכנסת אינו בטוח שתהא נשמעת, אבל אם היחיד מתפלל בבית הכנסת בשעה שהציבור עוסקין אפי' בשירות ותשבחות כמו אשרי ובא לציון וכל כיוצא בזה תפילתו נשמעת, וכל שכן אם מתפלל בבית הכנסת שחרית בשעה שהציבור מתפללים מוסף דחשיב בשעה שהציבור מתפללים וגם תפילתו נשמעת.

​

מתלמיד חכם אחד​