בגודל מעלת התפילה דוקא בבית הכנסת ובציבור ח"ב

ז. כתב המגן אברהם בהל' תפילה סימן צ' ס"ק י"ז דמשמע בגמ' עבודה זרה ד' ב' דאם מתפלל אדם מוסף בעת שהציבור מתפללים שחרית לא מיקרי בשעה שהציבור מתפללים.

וכתב הצל"ח לפי דבריו ז"ל לעיל, שכל דברי המ"א היינו דוקא כשאינו מתפלל עמהם בבית הכנסת, אבל אם מתפלל עמהם בבית הכנסת לא זו שאינה נדחית, אלא אפילו נשמעת, ע"כ.

ודברי הצל"ח הללו הובא להלכה במ"ב שם ס"ק ל' גם בשם המגן גיבורים, דאם מתפלל מוסף בשעה שהציבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהציבור מתפללין, אבל אם מתפלל עמהם בבית הכנסת מיקרי תפילת הציבור.



ח. וצ"ע מה שסיים המ"ב דמיקרי "תפילת הציבור", דלא איירינן עד השתא מענין מעלת "תפילה בציבור ממש" כי אם משבח המתפלל בשעה שהצבור מתפללין לענין שתהא "תפילתו נשמעת", וגם הצל"ח לא הזכיר מידי מענין "תפילה בציבור".

לכן נראה פשוט דאה"נ מה שסיים המ"ב דאם מתפלל עמהם בבית הכנסת מיקרי "תפילת הציבור" אין הכונה למעלת תפילה בציבור ממש, אלא למעלת תפילת הציבור דאע"פ שהוא מתפלל תפילה אחרת ממה שהציבור מתפלל מ"מ למעלת "תפילתו נשמעת" סגי לה ליחשב כתפילת הציבור, בשונה מאם היה יחיד שמתפלל בבית הכנסת ואין הציבור עוסקין בתפילה אחרת או אפי' בשירות ותשבחות דאין בטוח שתפילתו תהא נשמעת.


תדע שכן מפורש במ"א סימן רל"ו סק"ג והובא במ"ב שם ס"ק י"א עם ביאור הפמ"ג דבמקומות שמקדימין להתפלל ערבית מבעו"י ובא אדם לבית הכנסת בשנה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנחה, יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה, ואח"כ יתפלל ערבית עם הצבור, ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה.

אכן אם יהיה לו לתפלת ערבית מנין בלילה ימתין בתפלת מנחה להתפלל "בשעה שהצבור מתפללין" ערבית, ותפלת ערבית יתפלל אח"כ כדינה עם צבור" בלילה, ע"כ.


נמצא לפנינו ב' מעלות זו למעלה מזו: תחילה מעלת "בשעה שהציבור מתפללין" הוא כדי שתהא תפילתו נשמעת, וזה אפי' אם הוא מתפלל תפילה אחת והציבור תפילה אחרת, ודוקא בבית הכנסת, ולא בבית, אבל יש עוד מעלה גדולה הימנה של "תפילה בציבור", וזה דוקא להתפלל אותה תפילה עם הציבור.



ט. סיכמנו לעיל סוף סק"ו מדברי הצל"ח לפרש מימרא דאבא בנימין "אין תפילה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת" דתפילת היחיד נשמעת דוקא בבית הכנסת ובשעה שהציבור מתפללין, אבל תפילת יחיד ממש גם בבית הכנסת אין מובטח לו שתפילתו תהא נשמעת, ואילו תפילת הציבור נשמעת היא בכל מקום שמתפללין גם אם היא שלא בבית הכנסת, ע"כ.

וזה דלא כמו שהבאנו לעיל בשם הכס"מ והלח"מ בדעת הרמב"ם, וגם לא כפי מה שהביא החכמת מנוח בשם ספר שערי אורה, וכן שלא כביאור הגר"א ז"ל שציין על השו"ע ברכות ו' א' אבא בנימין כו' כנ"ל.

וכעת יש להוסיף דגם אם בגמ' ברכות ו' א' אנו מפרשים על דרך גירסת תו' בעבודה זרה ד' ב', אכתי מדברי רבינו יונה בשם הגאונים ז"ל מבואר דלא כמסקנת הצל"ח, מפני שכתבו דאפי' כשאין הציבור מתפללין יש לו לאדם להתפלל דוקא בבית הכנסת מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפילת הציבור, וזה מה שציין הבאר הגולה על השו"ע שם.



י. טור סימן צ' לא יתפלל אדם אלא בבית הכנסת עם הצבור דא"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, פירוש עם הצבור.

וציין הב"י שהמקור הוא גמ' ברכות ח' א', והנה לפנינו בגמ' שם ליתא מכל זה, והכי איתא אמר ר' יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב ואני תפילתי לך ד' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין. אלא שבהגהות הגר"א כתב דהרי"ף והרא"ש גרסי אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר ואני כו' תפלתי לך ד' עת רצון.

והיינו דמפרש הב"י את דברי הטור דבבית הכנסת דקאמר היינו עם הציבור, ומוסיף הב"י לדקדק מלשון הטור דמשמע שאם אינו מתפלל עם הציבור, אין הפרש היכן מתפלל היחיד אם בבית הכנסת או שמתפלל בבית אחר.

אבל ה"ר יונה כתב בשם הגאונים שאפי' כשאין הציבור מתפללין יש לו לאדם להתפלל בבית הכנסת מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפילת ציבור.


הרי שהבין הב"י דהטור ורבינו יונה חולקים, דדעת הטור לפרש מימרא דר' יוחנן שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת בציבור, אבל שלא בציבור אין ענין מיוחד היכן יתפלל היחיד אם בביתו אם בבית הכנסת, וע"ז חולק רבינו יונה בשם הגאונים דגם כשאין הציבור מתפלל בבית הכנסת יש לו ליחיד להתפלל דוקא בבית הכנסת מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפילת ציבור.


משמע דהב"י אליבא דהטור לא גרס בגמ' אלא בבית הכנסת בלבד, והטור הוא שהוסיף מדיליה מהו המעלה והשבח של תפילה בבית הכנסת פירוש עם הציבור, וכל זה כשלעצמו מתבאר שפיר.


אבל צ"ע שהרי"ף והרא"ש מייתי תרתי, חדא לגמ' ברכות ו' א' תניא אבא בנימין אומר אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת כו' וכן למימרא דר' יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא שם ח' א' שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנא' ואני תפילתי לך ד' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין.


וכנראה שהטור לא גרס כל זה, אלא גרס גם מדברי ר' יוחנן ח' א' דומיא דתניא אבא בנימין אומר לעיל ו' א' שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, ופירש הטור דהכונה עם הציבור.

ברם בביאור הגר"א על השו"ע בסעי' ט' העתיק את כל לשון הטור הנזכר לעיל, וכתב דהוא כגירסת הרי"ף והרא"ש שם ח' א' דא"ר יוחנן אין תפלתו כו' שנא' ואני תפלתי כו' אימת עת רצון כו', ע"כ, וצ"ע, וגם יל"ע עוד במעדני יו"ט סי' ז' אות ה'.


עוד דין כתב הטור בסמוך דאפי' אם האדם אנוס שאינו יכול לילך לבית הכנסת טוב לו לכוין השעה שהציבור מתפללין בה דכתיב ואני תפילתי לך ד' עת רצון, ודרשינן אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין, וזה ג"כ עפ"י דרשת הגמ' הנ"ל.



יא. יש לברר מהו באמת מעלת "תפילת היחיד בבית הכנסת" מאשר להתפלל בביתו: נתבאר ברבינו יונה בשם הגאונים ז"ל מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפילת ציבור, טעם זה הביא המ"ב בסי' צ' ס"ק ל"ג.

והרחיב בכך המבי"ט בספרו בית אלקים [תפילה ה] בזה הלשון, ואחר שהוקבע המקום לתפילה הרי הוא מוכן ומושפע להיות נענה כל המתפלל בו, ואפי' הוא יחיד, בזכות הרבים המתפללים ונענים בו.

אבל במאירי ברכות ו' א' ביאר דכל שאדם יכול להתפלל בבית הכנסת יעשה מפני ששם כונת הלב מצויה.



יב. ופשוט דתפילה בציבור שמתפללין שלא בבית הכנסת עדיף על תפילת היחיד בבית הכנסת, ואפי' אם יכול אח"כ לשמוע קדיש וברכו אפי' הכי תפילת ציבור עדיף, מ"ב סי' צ' ס"ק כ"ח בשם הפמ"ג.



יג. גמ' ברכות ח' א' ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא, כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא, רבי אמי ורבי אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי.



שאלה? לפי אביי שהעדיף להתפלל בביתו היכן שלמד ולא הלך להתפלל לבית הכנסת, להיכן נעלם כל ההלכה שנאמרה עד כה בשם אבא בנימין שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת?

ולפי רב אמי ורב אסי ג"כ יש לשאול שהיה להם י"ג בתי כנסיות ולא הלכו להתפלל בהן אלא נשארו להתפלל ביני עמודי דגרסי – ביחידות, כך מפורש בחלק מהראשונים, וגם לכאורה לא התפללו במנין בציבור, ולהיכן נעלם כל האמור על מעלת המתפלל בבית הכנסת?​