בסוגית שיעורי הנפח: הרמב"ם מתייחס ל"משקל דרהם", שהוא שונה מ"מטבע דרהם"

לפני כשלשים שנה נדפסו הספרים 'מדות ומשקלות של תורה' של הרב גרשון וייס שליט"א, ו'מדות ושיעורים של תורה' של הרב חיים בניש, ובהם ביארו שהיות והרמב"ם (ביכורים ו' ט"ו) כתב ששיעור חלה הוא "משקל חמש מאות ועשרים זוז מזוזי מצרים בזמן הזה", ובפיה"מ (עדויות א' ב') כתב "וכבר עשיתי אני מדה בתכלית הדיוק שיכולתי, ומצאתי שהרביעית האמורה בכל התורה מחזקת... מן המים קרוב לעשרים ושבעה דרהם... ומצאתי שעור חלה באותה המדה חמש מאות ועשרים דרהם בקירוב מקמח החטים - וכל הדרהמים האלו מצריים", והיות והניחו שידוע בבירור שהמשקל הממוצע של מטבעות הדרהם מתקופת הרמב"ם היה כ-2.83 גרם [עפ"י ההנחה של הרב וייס שדרהם-המשקל ממערכת המשקלות של מצרים היה שני שליש מדינר הזהב המסחרי של בבל או מצרים] הרי שהסיקו ששיעור הרביעית הוא כ-76.5 גרם מים; בזאת חלקו על מסורת הגר"ח נאה שכתב שמשקל הדרהם הוא כ-3.2 גרם, וממילא שיעור רביעית הוא כ-86.5 גרם; והמשיכו לבאר שהגר"ח נאה הניח בטעות שהדרהמים התורכים שהוא הכיר הם במשקל הדרהמים שהיו לרמב"ם [ולדעתם צ"ל שטעו כל גדולי א"י ותורכיה בכל הדורות מגירוש ספרד ואילך מן הבית יוסף והמהרשד"ם והר"ש סיריליאו והמלאכת שלמה והבית דוד וכו'].

אמנם, יש לדחות את דבריהם, הגר"ח נאה לא הכיר מטבע דרהם של ממון, אלא רק מטבע דרהם של משקל, והיא היתה כבדה מדרהם הממון הכספי שבימי הרמב"ם, אך מאידך הוא הכיר היטב את מסורת המשקל והנפח המקובלת מזה מאות שנים ללא שינוי, אלא שטעה לחשוב שאותם 'דרהמים' שהתכוון אליהם הרמב"ם היו מעות הדרהם שהיו בתקופתו, בעוד האמת היא שהרמב"ם לא התכוון למשקל של מטבעות ממון - אלא ליחידות משקל בשם זה, שהיו כבדות במעט מהמטבעות 'דרהם' הממוני של זמנו, וכפי שיבואר בהמשך.

המושכל ראשון הוא שכלל אין הדרך לשקול משקלים באמצעות מטבעות, וזאת הן מפני שמשקלן משתנה מחמת השחיקה הנובעת מהשימוש, הן כי לא סביר לתלות את המשקל בערך של מטבעות שעשוי להשתנות ע"י הממשלה, והן כי לא סביר להשתמש במתכות יקרות [כסף וזהב] לשימוש יומיומי של משקל. וכבר מצאנו בכמה מערכות משקלות ומטבעות שיש להן לעתים שם זהה, כגון הפֶּני הבריטי.

[הרמב"ם עצמו נתן מידה שונה לשיעור דרה"ם, שכשדן בדרהם הממוני (לגבי פדיון הבן, פיה"מ בכורות ח' ח') כתב ששיעורו 61 שעורות, ואילו כשדן בדרהם המשקלי (לגבי הפרשת חלה, ביכורים ו' ט"ו) - מוכח מדבריו ששיעורו 64 שעורות [שכתב ש-520 דרהם הם 86.7 סלעים, כלומר ששה דרהמים הם סלע, ובשקלים א' ב' כתב שכל סלע הוא 384 שעורות - הרי שהדרהם הוא 64 שעורות].

גם בכפתור ופרח פרק ט"ז [תלמיד מביהמ"ד של הרשב"א והרא"ש], למרות שכתב שבזמנו בא"י היה יוצא מטבע כסף מסחרי שהיה נקרא דרהם נוקרא [פירושו בלה"ק מטבעת כסף] ומשקלו היה ס"ד שעורות כדרהם-הכיל שהיה חלק ממערכת המשקלות, מ"מ כתב בפירוש ש"יחידת המשקל" שהיתה נקראת "מיתקאל" בספרי הרפואה הוא משקל של כ"ד חרובין [בארץ ישראל יש עמנו היום מטבע יוצא במשקל, והוא לבן ושמו דרהם נוקרא... והוא הדרכמון המצרי שמזכיר הר"ם ז"ל... משקלו לעולם לא ישתנה והוא י"ו גרעיני חרוב, והגרעין הזה קורין חבה או קירט, וקירט הוא לשון רבותינו ז"ל, כל קירט משקלו ד' גרעיני שעורה, אם כן שעורות הדרהם הם ס"ד, וכן הזכיר הרופא אבן סינא בספר הקנון הגדול בענין המשקלים והמדות].
אבל הדינר זהב שיצא אז בגלילות א"י - שקל רק כ"ג חרובין למרות שכמה בנ"א מכנים גם את דינר הזהב מיתקאל עיי"ש ["יש פה בארץ כנען מטבע זהב וקורין לו בערבי דינר, משקלו לעולם דרהם וחצי פחות קירט שהם כ"ג קירט... וכן קורין היום בערבי למשקל הדינר של זהב אלמתקאל"].

גם במאמר על המדות והמשקלות פרק א' להר' יוסף בן יהודא עקנין, נינו של רבנא יעקב הלוי דיין מברצלונא [הודפס בספר גנזי נסתרות תרכ"ח, ומזה שהביא את הר"י מגאש בלשון ז"ל נראה שהיה בזמן הרמב"ם, ושמעתי שהיה גר באפריקה הצפונית] מבואר בבירור בדברי הר' יוסף בן יהודא עקנין שכתב בפירוש, ש"משקולת הדרהם כַּיִל" בארצו היה משקלם ס"ד שעורות, ואילו "דרהם כסף ממון" שבארצו היה שוקל רק כ"ח שעורות, ולצורך חמשה סלעים לפדיון הבן צריך ליתן ס"ח דרהם וד' שביעיות מדרהמי כסף האלו, עיי"ש חשבונו גם לכתובת אשה, ורואים מכאן שהיה הפרש ניכר באותו מקום בין יחידת המשקל ובין המטבע [ואין שום נ"מ אם היא נקראת דרהאם או דראמא וכל כיו"ב].

וידוע שבירושלים ובכל הדרום היה סדר המשקלות, אֶבֶן רוטל של י"ב אַבְנֵי אוקיא של 75 דרהם-משקל [כל אוקיא] כמבואר כבר בכפתור ופרח פרק ט"ז, ורוטל ואוקיא אלו היו מקובלים ונהוגים בפועל עד תש"ח, ובתורכיה היה הרוטל משקל של מאה דרהם - כך שאבן האוקיא היתה של 8.33 דרהם-משקל, כמבואר בספרי גדולי ספרד מגירוש ספרד ואילך, והיה מפורסם שהדרהם-משקל הטורקי היה 3.20 גרם בקירוב, וגם הדרהם המצרי של מערכת המשקלות היה לפחות 3.12 גרם כמו שהעידו צורפי הזהב להגר"ח נאה, וכך גם מבואר בכתבי הגויים המדויקים, ומזה יוצא ש-27 דרהם מצרים הוא רביעית מים של 84.24 מ"ל וגרם, וקרוב ל-27 דרהם מים הוא משקל 84 גרם ומ"ל בנפח, והאגודל הוא 1.98125 ס"מ והאמה הטבעית היא הממוצעת של 47.55 ס"מ ממוצע של כל האמות הטבעיות שהם בין 45 ל-50 ס"מ כידוע למודדים, וקומת האדם הבינוני עד הכתף היא 142.64 ס"מ וכפי המציאות שגובה כזה נכנס בגדר 'קומה בינונית' לעיני האדם [וכי תימא שההולכים למקום אחר נשאו אתם תמיד מאזנים מדויקים ואבני משקלות מדויקות של ארץ מוצאם וידעו בדיוק לתרגם בדיוק על השערה משקלות תורכיה ומצרים!!??] [אבל דרהם-המשקל של הרמב"ם בבירור לא היה 2.83 גרם שחידשו מחברי זמנינו ממשקל דרהמי הכסף הבלתי קבועים כלל, ומדינרי הזהב של ממון הנמצאים - שמעולם לא דיבר הרמב"ם מהם, ומעולם לא הזכיר בדבריו "דינר זהב המצרי" כלל, והרביעית היוצאת מזה היא 76.41 מ"ל - שבאה מאגודל של 1.92 ס"מ, של אמה קצרה של 46.08 ס"מ, וקומת האדם נמוך עד הכתף 138.24 ס"מ - שזה הוא ודאי אדם "נמוך" ולא בינוני, ומדוע שנאמין שזו מסקנת הרמב"ם אחרי דיוק בכל היכולת, בתכלית הדיוק שהיה יכול?? אדם נמוך, ואמה קטנה וקצרה?? אך ורק כדי שיתאים לאיזו ביצה בינונית במסחר השוק שבדו הגוים באירופה?], אך למעשה טענו גדולי ספרד כמטה יוסף (שאלוניקי תקמ"ג) והשלחן גבוה (שאלוניקי יון תקי"ד) תלמידו של הבית דוד, שהדרהם ששוקלים בכל ערי תוגרמא [=תורכיה] שהיה לא פחות מן 3.2 גרם - הוא הדרהם של הרמב"ם.

גם יש להוכיח מהרוטל, דהיינו הפאונד העיקרי של שׂפאניא [=ספרד] שהיה מחולק לט"ז אונקיא של ט"ז דרהם של ל"ו שעורות, שהרמב"ם בעצמו מביא להלכה את כל החלוקה הזו לענין משקל המנה של התורה וחז"ל [שהוא משקל מאה דינרי חז"ל של צ"ו שעורות] בפירושו (שביעית א' ד' [עי' במקור הערבי] "...יש בכל רוטל שש עשרה אוקיה, וכל אוקיה שש עשרה דרהם, וכל דרהם שלשים וששה גרגרי שעורים"), וכך היה נחלק בארץ ספרד בכל הדורות בחלוקה הזו שהרמב"ם הביא, כמובא בכתבי הגוים, עד שהוחדרה אצלם השיטה המטרית, והרוטל היה שוקל בכל הדורות 460.25 גרם כמובא בכל ספרי הגוים, ומזה יש להוכיח שהשעורה של הרמב"ם היתה קצת יותר מ-49.94 מ"ג, כך שדרהם מצרי של ס"ד שעורות כאלו שקל 3.19616 גרם - קרוב מאוד לדרהם הטורקי.