מהות הקניין בקידושין ח"ב

שווה כסף מסברא או גזה''כ

כת' התוד''ה בפרוטהה ''ומנא לן דשוה כסף ככסף דהא לקמן מיבעיא לן בעבד עברי ישיב כו' עכ"ל.
ובפנ"י: נראה לכאורה דהא דהוצרכו לאתויי מעבד עברי היינו כי היכי דלא נימא דמסברא אמרינן דשוה כסף ככסף, והיינו דקשיא ליה למהרש"א ז"ל דלמסקנת התוספות למה הוצרכו לפרש דילפינן מעבד עברי ונזקין בפשיטות הוה להו לפרש דמסברא ידעינן דשוה כסף ככסף והא דאיצטריך קרא בעבד עברי ונזקין היינו משום דבהנהו איכא סברות להיפך, עיין מהרש"א שהניח בקושיא . .
מה סברא יש לומר דלעניין קידושין שוה כסף ככסף כיון דקידושי כסף בדינר או ברוטה אינן אלא גזיה"כ
והנראה לענ"ד דמעולם לא עלה על דעת התוס' שיהיה שום סברא בקידושין דשוה כסף ככסף …"

והנה נראה בהשקפה ראשונה שזה תלוי בהמח' אם קניין הקידושין ממון או איסור.
דיש שהסבירו שזהו קניין ממוני והוא ככל דרכי הקניינים כשדהו שורו וחמורו, ובשיטה זו הביאו את דברי התוס' ריש כתובות וז"ל: "מציא אמרה ליה נסתחפה שדהו. ואינו יכול לטעון דאדרבה מזלה גרם דכיון דלא מיפקדא אפריה ורביה לא מיענשא כדאמרינן בהבא על יבמתו (יבמות דף סד:) ועוד.

ויש שסברו שזהו קניין איסורי - היינו שקניין זה שונה מאר הקניינים שהרי בו האיש אוסר את אישה זו על כלל העולם.

דאם נאמר שקניין הקידושין הוא מסברא יהיה זה קניין ממוני השייך לדעת קונה ומקנה ומונח בסברא, ובאם זהו קניין איסור יהיה מוכרח שזה רק בגזיה"כ.

אמנם באמת יתכן לאמר להיפך ממש שלדעות שסבורות שקידושין הוא קניין ממוני, הרי זו גזיה"כ שיהיה קניין באישה בעניין האישות, דהרי קודם מ"ת היה אדם פוגע אישה בשוק. וא"כ הרי נתחדש ע"י התוה"ק שבאישה יהיה שייך קניין לעניין האישות וזהו גזיה"כ ממש. דהרי אין לו' שאישה תיקנה לבעלה שאמה עבריה ע"י קניין זה וא"כ אין זה קניין ע"ד הרגיל כלל.

ולהדעה שזהו עניין של איסור, הרי לאחר שנתחדש האיסור הרי יש כאן קניין שנעשה להחיל את האיסור לכולא עלמא ולחדש הקשר עם המקדש העושה את הקניין וא"כ יש כאן סברא שלאחר שנתחדש האיסור יהיה צורך בקניין, ע"ד ובדוגמת היתר פירות לאכילה ע"י הפרשת מעשר.

והנה בכדי לבאר זה נחזור שוב למה שהובא בלקו"ש חי"ט לפר' ויצא בעניין הממון והאיסור שבקידושין.

ושם: שבלימוד מהפס' "כי יקח" מודגשת פעולת האיש שנותן כסף ומשם משמע שהכסף הוא העילה והקידושין והאיסור הם העלול ואילו מהפס' "ויצאה חינם אין כסף" משמע שהעיקר הוא הפעולה בה והיא פעולת האיסור. ושניהם אמת וא"כ שניהם עניינים הנפעלים ובמובנים מסויימים הם 'באין כאחד' ממש [ולעניין הלימודים מהפס' יתכן נפק"מ בין אופני הביאור בין הנלמד מפס' זה לבין הנלמד מפס' זה, אך לעניין עצם הקידושין וודאי ששניהם מתקיימים לאחר הקידושין]

והמורם: שבכסף יש צד איסורי - היינו זה שהכסף יכול לגרור אחריו איסור, ואין זה רק כמו ע"ד כסף של הקדש שקנה חפץ להקדש שאז ע"י קניין הכסף יחול על חפץ שם הקדש, שאז וודאי שהקניין הוא קניין ע"ד הרגיל, אלא שקנה להקדש. אלא שבנתינת הכסף עצמה יש צד של איסור והוא שבנתינת הכסף נעשית פעולה שאינה רק קניין כדרכי הקניינים אלא נתינה שפועלת איסור ויש בה צד רוחני.

ויודגש בזה שאישה נקנית בפרוטה, היינו מינימום הנק' כסף [-ויש להאריך בזה במאמר נפרד בעניין מחלוקת ב"ה וב"ה לגבי גובה הסכום בו נקנית והסברות בזה]

ועפכ"ז יובן שלכל הדעות יתכנו גם הסברת המהרש"א שזה מסברא וגם הסברת הפנ"י שזה בגזיה"כ אמנם ע"פ ביאור זה נוכל לבוא להכרעה בנפק"מ שהובאו בין הדיעות אם קידושין ממון או איסור.

אין קידושין תופסים באשת איש - האם זו סברא שאין לאשה יד לקבל קידושין מאחר כי קנויה לבעלה, או שצריך גזירת הכתוב (אבני מילואים מד-ד, ובפני יהושע).

דעת האשה להתקדש - האם זו גזירת הכתוב, או סברא כמו שבקניינים צריך דעת מקנה (רש"י קידושין מד. ויבמות יט: בזה).

הבא על ארוסתו - האם חייב מיתה כדין אחר הבא עליה, או לא. שאם זהו איסור, אפשר שהאיסור חל גם על הארוס עצמו, אך אם כל דין אשת איש הוא מפני שקנויה לארוס - א"כ הארוס עצמו בוודאי פטור (שיטה מקובצת כתובות ז: (ד"ה ז"ל) מביא רא"ה ורשב"א שחייב כארוסת אחר).

דמאחר שנאמר שגם להדעה שקידושין הוא קניין ממוני ממש - אין זה ממון ע"ד הרגיל ונפעלת כאן פעולה שלא עפ"י שכל האדם על ידי ממון זה.

ובזה יבואר גם דברי הרשב''א גבי ארוס שבא על ארוסתו יהיה חייב דלכאורה היא קנויה לו ולא לאחר, אך אם זה עניין של איסור, הרי קודם הנישואין אסורה עליו ג"כ אלא שמותרת לו בנישואין. ובזה הביא השטמ"ק כתובות ז ע"ב שהרשב"א מחייב כארוסת אחר - ובאם הרשב"א סבור שזה קניין ממוני היה קשה לכאורה, אמנם כעת יתורץ.