מלחמת היצרים:

מגיל אפס יודע כל זאטוט כי ישנה מלחמה בין היצר הרע ליצר הטוב, ועליו לבחור בטוב- ולגבור על הרעה.
כל חייל לוחם יודע שישנם מספר כללים חשובים לניהול טקטיקת מלחמה, הראשון, דע את האויב: מה חזקותיו ומה חולשותיו, השני, מה החוזקות שלך ומה חולשותיך, והשלישי, מה היא מטרת המלחמה, היכן יש צורך להתאמץ יותר, ואיפה פחות.
בעז"ה במאמר זה נעסוק בכוחות היצר הטוב והיצר הרע, במטרת הלחימה ומה הקב"ה רוצה מכל חייל הלוחם בשורותיו.



א. נשמה, הנפש האלוקית והנפש הבהמית:
ישנם מספר עניינים שחשוב לדעת עוד טרם הכל. העניין הראשון מי הם היצר הרע והיצר הטוב, חשוב לדעת, הם אינם מלאכים כלל, הם שני נשמות הנמצאות בגוף האדם- איש ישראלי,(גוי לא זכה לכך)
ישנה נשמה בסיסית- חיונית, תפקידה להחיות את הגוף ולדאוג להמשך קיומו, היא יוצרת רצונות לאכול ולשתות וכן שאר הצרכים הגופניים, נשמה זו נמצאת בכל דבר חי, מבהמה ועדי הודי, ועל כן היא נקראת: "הנפש הבהמית", אך, ישנה נשמה נוספת שרק יהודי זכה לה והיא נקראת "הנפש האלוקית" היא נפש שתפקידה לקיים את רצון האלוקים, לאהבו וליראתו, דהיינו להשליט את הגוף לרצון השי"ת.
לפני חטא עץ הדעת שני הנשמות האלו יכלו לחיות יחד בשותפות ללא שום סתירה. אך לאחר החטא שחטאו אדם וחוה, נוצרה נפילה גדולה בעולם והסתר גדול, עד שהנפש הבהמית יכולה לרצות דברים מנוגדים לרצון הש"ית, נפש זו נפלה לכוחות הרע והפכה לכלי במערכת הרוע הזאות.

ב. כוחות הנפש האלוקית ותכונותיה
הנפש האלוקית שוכנת במוח, דהיינו כוח הפיקוד שיש בגוף נמצא אצלה. כוחה העיקרי הוא לפקד ולנהל את הגוף בהתאם לרצונו של הקב"ה.
דרך הפעולה של הנפש האלוקית היא להתבונן בגדולת השי"ת, ולעורר על ידי ההתבוננות הנ"ל את האהבה והיראה מהש"ית ,
כאשר כלים אלו מופעלים אין לנפש הבהמית אחיזה בגוף.
משום שהכוח העיקרי שהשי"ת נתן לנפש האלוקית הוא הכלל: " מוח שליט על הלב" דהיינו , כל מסקנה שהמוח מסיק היא תחלחל אל הלב ותשלוט עליו, ולכן כשהנפש האלוקית משכילה במעלות השי"ת ובכמות החסדים שהוא משפיע עלינו, הלב נכנע למוח.
אמנם להיות בכזו דרגה שלאהבת השי"ת בכל רגע זהו דרגה גבוהה שרק צדיקים זוכים לה, אך על איש בינוני מוטלת חובה לעורר הרגשות הללו במשך היום מספר פעמים, וכך גם אם הרגש הנ"ל לא מופעל המוח זוכר את גודל אהבתו להקב"ה , וממילא לא נותן לו לשלוט עליו.

ג. כוחות הנפש הבהמית ותכונותיה.
הנפש הבהמית, שוכנת בלב. ולכן עיקרה הוא רצון וחשק, ודרכי הפעולה שלה היא לעורר חשקים ותאוות, והרצון הבהמי עולה למוח להרהר כיצד מקיימים את רצון זה.
דוג'. הלב מתעורר לחשוק כבוד, הוא מעלה למוח את החשק הנ"ל עם כל הגירויים שיעוררו את המוח לקיים את החשק הבהמי (הגירויים הם שמזכיר למוח כמה נהנה הגוף בהנאה זו אשתקד)
וכעת אם הנפש האלוקית נמצאת בפעולה היא מיד דוחה את החשק הזה ומסלקת אותו מהמוח. אך אם הנפש האלקית ישנה ונמה בשלווה, נהפך המוח לכלי שרת בידי הנפש הבהמית, והוא מחפש דרך להרבות לאדם כבוד,
והנה, בשעה שאדם מאפשר למוחו להרהר ברע (כבוד עדיין הוא מדברי רשות ואיננו איסור אבל בדברים אסורים) הרי הוא חוטא.
ועל כן חייב איש בינוני לסלק את מחשבה זו מיד כשהיא עולה להרהר במוח. אמנם לצדיק אין את חיסרון זה כיון שהוא אוהב את השי"ת בכל ליבו בכל רגע, וממילא הנפש הבהמית נכנעת לטוב ואינה מתאוות לרע כלל.

ד. מלחמה לא הוגנת (?)
הנה, אם נתבונן בחלוקת הכוחות , המצב לא הוגן, בשביל לייחס לנפש הבהמית נצחון, די שהאדם לא יגבר על היצר הרע ויהרהר ברע במודע , אבל בשביל שיקרא צדיק לא די שלא יחטא ולא יהרהר ברע, אלא צריך לאהוב את השי"ת כל הזמן, והנפש הבהמית תיכנע תחת השי"ת.
אך בשביל לקבל את התואר "רשע" אינו צריך לעמול כלל, תפקידו פשוט וברור, לתת לנפש הבהמית מעט מקום, מעט שליטה, וזהו נקרא רשע,
בשביל לקבל את התואר "בינוני" אסור שיחטא בכלל, ואף לא יהרהר ברע המודע, אלא כל הכוח של הרע מתבטא בכך, שיכול לעלות הרהורים רעים למוח.
ולא מין הנמנע שיווצר תחושה שהרע פותח מנקודות פתיחה הרבה יותר טובות, הרבה יותר חזקות, ולכאורה זה לא הוגן, דומה הדבר למשחק שחמט שיאמר אחד לשני, נכון, שנצחת אותי, אבל מכיוון שחייל אחד שלי נותר קיים יחסיי הכוחות שלנו שווים.

ה. מטרת הלחימה.
ובשביל להשיב קושיא זו יש להוסיף לשקלול הנתונים נקודה נוספת והיא "מטרת הלחימה" בעוד מטרתה של הנפש האלוקית ברורה, לשלוט ולהשליט את הגוף תחת השכינה הקדושה, מטרת הנפש הבהמית אינה שליטה על הגוף , כלומר, אינה חפצה בשמירה היאה חפצה בהפקרות, בחופש.
נקדים נקודה חשובה לצורך העניין, הווצרות הרע: שהשי"ת ברא את העולם הוא צמצם את אורו בלבושים ובהסתרים שונים, כדי שיווצר מזה עולם ומלאו, בחטא עץ הדעת נוצר מציאות שמצמצומים נוצרים דברים שהם נגד רצון השי"ת.
והנה, כל היווצרות של הרוע, מופרכת ומוזרה, ואכן זהו חידוש בפני עצמו, שהרע קיים, והרע הזה מלחמתו ותכונותיו היא להכריז על קיומו ולאותת, "הנה אני קיים" לרע הזה אין שום בעיה בקיומו של השי"ת, ולהפך הוא יודע כי השי"ת קיים , ויודי אין קיום לרע- לעצמו.

ו. בשדה הקרב, ניצחונות והפסדים
וכעת, ניתן לשוב לקושייתנו, כשהרע והטוב נלחמים, כל אחד רוצה שמטרתו תושג, ולכן, הנפש האלוקית שהיא מלחמת ברע, לא תסתפק כל עוד ישנו קיום של רוע באדם, ולכן, כל עוד ישנו אפילו מעט ממנו, עדיין לא יקרא צדיק. מכיון שהרע עדיין קיים, וקיומו מנוגד לרצון השי"ת,
אך הנפש הבהמית מטרתה אינה לסלק כל זכר מהשי"ת, אלא עצם הקיום והישות, כלומר שלא תהיה נכנעת לשום דבר ותוכל לעשות ככל רצונה, או לכל הפחות להרהר במה שרוצה להוציא מהכח אל הפועל, ולכך בכל פעם שהנפש הבהמית מצליחה להרהר ברע זה הנצחון שלה, שהרי רצתה להרהר ברע, והצליחה ברצונה.
אמנם השי"ת דורש מאיש ישראלי מה שביכולתו לעשות. ולכך אם מיד כשהבחין במחשבות פסול סילקה מיד ממחשבתו, ולא הבה להרהר בה שוב, נמצא שהרע לא גבר על הטוב במאומה, אמנם אף הטוב לא גבר על הרע במאומה, ולכך נקרא בינוני, שהיצר הטוב שכוחו לפקד ולנהל פועל בכל כוחותיו, והיצר הרע שכוחו להתאוות לרע פועל בכל כוחו, על כן נקרא בינוני.
וכעת. נמצא שהמלחמה בהחלט הוגנת, משום שמטרותיה שונות לחלוטין, ולציין שבגלל מטרות אלו יש בכוחה של הנפש האלוקית להכניע את הרע לגמרי, אבל לרע אין כוח כזה, והטוב נשאר חי וקיים.