מדור מאמרים

א. הזכרת שם שמים בברכות שאומר בדרך לימודו אמירת ברכות עם שם שמים כדי ללמד התינוקות א. כתב המחבר בהלכות ברכת הפירות (שולחן ערוך או"ח סימן רטו סעיף ג): מותר ללמד לתינוקות הברכות כתקנן, ואף על פי שהם מברכין לבטלה בשעת הלימוד. דעת המגן אברהם שאין לומר השם בפירוש כשאומר ברכות דרך לימודו ב. וכתב על כך מגן אברהם (שם ס"ק ה): אבל גדול בשעה שלומד הברכות בגמרא אומר בלא הזכרת השם, וכן מבואר בפירוש המשניות להרמב"ם בפרק הרואה (מסכת ברכות פרק ט משנה א), ובתוספות ריש פרק הרואה (שם דף נד ע"א ד"ה הרואה). ע"כ. וביאור ראייתו הוא שבמשנה בריש פרק הרואה (מסכת ברכות דף נד ע"א) שנינו: הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר 'ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה וכו''. וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה, וכן כתבו תוספות שם בשם רבינו שמעיה, שכל אותם המנויים שם שאומרים...

בגדר ביטול חמץ – חלק א | מצוות השביתה - שיטת רש"י בגמרא בפסחים (דף ד עמוד ב) מבואר שמן התורה יכול אדם לבטל את החמץ, קודם שיגיע זמן איסורו, וכך לא יעבור עליו בפסח בבל יראה ובל ימצא. ונחלקו הראשונים בגדר הביטול: רש"י (פסחים שם ד"ה בביטול) כתב "דכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה דלב היא השבתה", וכן כתבו ראשונים נוספים[א]. לדעה זו, ענין הביטול הביטול הוא "שיבטלו בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל, ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל" (רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ב הלכה ב)[ב]. וכתב הרמב"ן שהביטול מועיל להוציאו מתורת חמץ, ולהחשיבו כעפר שאינו ראוי לאכילה, [כיון שעשאו כמאוס עליו (מאירי פסחים דף ו עמוד ב)]. ורבינו מנוח (הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה ז) הוסיף, שזה כטח פניו בטיט, שזה נקרא בתורת עפר. וכמדומה שאחד...

מסורה במלכים ובנחמיה ה' פסוקים אית בהון ה' מלין מן ב' ב' אתין מונה חמשה פסוקים שבהם חמשה מילים שכל אחת מהן שתי אותיות בתוספת הערות "בן למסורה" מנאי הצעיר באלפי ישראל @געגועים במסורה במלכים: ה' פסוקים אית בהון ה' מלין מן ב' ב' אתין, וסימנך: וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת (בראשית ה, לב), אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן (וישלח לה, יז), עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ (שמואל א' כ, כט), גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ (מלכים א' ג, כו), אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב, דעזרא (נחמיה ב, ב). ואילו במסורה בספר נחמיה מובא: חד מן ה' פסוקים אית בהון ה' מלין מורדפין מן ב"ב אתין, וסימנך: אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן (וישלח לה, יז), נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת (בראשית ה, לב), עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן...

מסורה גדולה בדברי הימים ט"ו מלין דכתיבין חדא מלה, וקריין תרין מלין מונה ט"ו מילים שהכתיב שלהם מילה אחת והקרי שתי מילים בתוספת הערות "בן למסורה" מנאי הצעיר באלפי ישראל @געגועים נָחַר מַפֻּחַ (מֵאֵשׁתַּם) מֵאֵשׁ תַּם עֹפָרֶת (ירמיה ו, כט) במנחת שי: , מֵאֵשׁתַּם, מֵאֵשׁ תַּם קרי, והוא חד מן ט"ו מלין דכתיבין חדא מלה, וקריין תרין מלין, וסדורם בדברי הימים א' כ"ז במסורה גדולה [1]. ואלו הן [2]: א] וַתֹּאמֶר לֵאָה (בָּגָד) בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד (בראשית ל, יא) ב] וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְיָֹ (מַזֶּה) מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה (שמות ד, ב) ג] וַיֹּאמַר יְיָֹ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ (אֵשדָּת [3]) אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב) ד] (מַלָּכֶם) מַה לָּכֶם...

בדיקת שעטנז | מיעוט המצוי - חלק א' מפתח עניינים לחלק א מקור איסור שעטנז שיטת רש"י שיטת ר"ת שיטת הרמב"ם דעת הגר"א בביהכ"נ יש לי כרית לישיבה הממולאת בתערובת סיבים המכונה 'בלאי בגדים', והיא עטופה בבד שיש בו כמה נקבים; מישהו כתב עליה 'חשש שעטנז', ולאחר מכן העלים אותה, אך לענ"ד אין מקום לאסור לשבת עליה. וזה החלי. מקור איסור שעטנז שוע טווי ונוז: אומרת התורה (ויקרא י"ט י"ט) "וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ", וכן (דברים כ"ב י"א) "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו". שנינו (כלאים ט' ח') "אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג, שנאמר לא תלבש שעטנז - דבר שהוא שוע טווי ונוז", ומבארת הגמ' (נדה ס"א:) " אמר רב אחא בריה דרב ייבא משמיה דמר זוטרא: האי מאן דרמי חוטא דכיתנא בגלימיה דעמרא ונתקיה, ולא ידע אי נתיק אי לא...

מסורה הגדולה תחילת דברים מונה עשרה דברים נקראים ולא נכתבים בתוספת הערות "בן למסורה" מנאי הצעיר באלפי ישראל @געגועים י' מלין דקריין ולא כתבן, וסימנך: בְּנֵי, ועתה תנו את האנשים תנינא דפסוק. פְּרָת, ויך דוד את הדדעזר דשמואל. אִישׁ, ועצת אחיתפל אשר יעץ. כֵּן, ויאמר לו יואב לא איש. בָּנָיו, ויהי הוא משתחווה דמלכים. צְבָא-וֹת, כי מירושלים תצא (דישעיה). בָּאִים, הנה ימים באים נאום ה' ממגדל. לָהּ, השמיעו אל בבל רבים. אֵלַי, ותאמר אליה כל אשר תאמר. אֵלַי, ותאמר שש השערים. בן למסורה א] בְּנֵי, ועתה תנו את האנשים תנינא [1] דפסוק - וְעַתָּה תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא אָבוּ בְּנֵי בִּנְיָמִן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (שופטים כ, יג) ב] פְּרָת...

כללי ההנהגות בספק ממון חלק ה' - אומדנא מאמרים קודמים בסדרה יסודותיהם של משפטי הממון חלק א' - סדרת מאמרים כללי ההנהגות בספק ממון - חלק ב' - סדרת מאמרים ההנהגות בספק ממון - הודאת בעל דין - חלק ג' - סדרת מאמרים ההנהגות בספק ממון - עדים - חלק ד' - סדרת מאמרים אנן סהדי: סוגית האומדנא בממון, היא סוגיא ענקית המתפרסת על הרבה סוגיות, ויכפר הקל שמקוצר הזמן לא עיינתי בכולם כראוי, אשר על כן אביא מס' נקודות מרכזיות בענין ואת היסוד האמור מזה. ענין זה מצינו בכמה אופנים ובכמה מקומות. א. קול ושמועה שאיתא בציבורא דלא חוששים שאויב הוצאים בכוונה אז הדברים נחשבים כ"אנן סהדי" [ריטב"א בכתובות טז:]. ב. עד אחד נאמן להעיד במילתא דעבידא לאיגלויי דהא "אנן סהדי" דכי האי גווני לא משקרי אינשי [כך הראני ת"ח אחד בקוב"ש ב"ב תכה]. ג. אדם שגירש את אשתו וראום עדים...

חבורה בענין משלוח מנות ובמצות מתנות לאביונים תוכן העניינים: א. מאי שנא משלוח מנות דבעינן שתי מנות לאיש אחד ולא סגי במנה אחת כמו במתנה לאביון? ב. ב' טעמים למצות משלוח מנות איש לרעהו, וכמה נפ"מ. ג. מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים ביום ולא בלילה, מנא לן? ד. מצות משלוח מנות שני מיני אוכלין ומשקין אבל לא בגדים וכלים, באיזה משקין יוצא אדם יד"ח, ומה הדין במשלוח קפה לחבירו? ה. מהו גדר שתי מנות בשר שיוצאים בו יד"ח? האם אפשר לחתוך חתיכה גדולה לשנים? ו. שני מיני פירות שפיר יוצא ידי חובת משלוח מנות, האם גם שכל אחת פחות מפרוטה? ז. צריך שיהיו ב' המנות ראויין לאכילה מיד, מנא לן? ומה הגדר בזה? ח. מהו שיעור כל מנה למצות משלוח מנות? ט. שלח לחבירו משלוח מנות והלה אינו רוצה לקבלם או מוחל לו מהו? י. המזמין את חבירו לסעוד אצלו את סעודת הפורים...