מדור מאמרים

בס"ד בענין בי"ה שמ"ו בראש עמוד ובו י"א סעיפים חידה בענין בי"ה שמו יודוך בראשית, ויש אומרים יהודה. ונעלמה השישית, ויש אומרים ואעידה. מהו הטעם הפנימי לבי"ה שמ"ו/ האם כל הפוסקים הסכימו לכך/ איזה בעיות יכולות להיווצר מחמת זה/ מי הוא הסופר שהתחיל לעשות וו"י העמודים/ מהו הוי"ו של בי"ה שמ"ו א] בי"ה שמ"ו צריך להיות בראש הדף. בי"ת בראשית (בראשית א, א). יו"ד יהודה אתה יודוך (שם מט, ח). ה"א הבאים אחריהם בים (שמות יד, כח). שי"ן שמר לך (שם לד, יא). מ"ם מה טובו אהליך (במדבר כד, ה). וי"ו ואעידה בם את השמים (דברים לא, כח), על שם כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו, ד). [בעל הטורים ויחי] ב] הבאים אחריהם בים. משפט ספר תורה להיות ששה בריש דפין, והסימן הוא בי"ה שמ"ו. ואלו הם בראשית, יהודה אתה יודוך, הבאים אחריהם, שמור ושמעת (דברים יב, כח), מוצא שפתיך (שם...

במאמר הקודם - גדרי המצוות - נתבאר החשיבות בהגדרת כל מצווה ממצוות התורה לאיזה חלק היא שייכת, והצורך המהותי שיש בכך ע''מ לדעת באופן הבסיסי ביותר כיצד לגשת למצווה. כעת נעסוק בהגדרת דיני ממונות שגם להם יש גדר מיוחד, והחסר בהבנתו מעקר את היכולת לגשת לסוגיות רבות ברמת ההבנה הפשוטה. מאמרים בסדרה גדרי מצוות בגדר דיני ממונות בסוגיות דנזיקין בגדר דיני ממונות כמה הערות בסוגיות דנזיקין המכריחות יסוד מהותי נוסף. בגמ' ב''ק נה: אמרי' גבי גרמא דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, וכן בפרק המפקיד לז. הכא בבא לצאת ידי שמים, ובעוד מקומות. ולכאורה הדבר תמוה מאוד מה שייך לצאת ידי שמים בסוגיא הלכתית, דמה שנזכר כן בפוסקים הוא מפני שיש ספק מה ההלכה או משום הידור במצווה שראוי להחמיר, וכבר דנו בזה באחרונים ואכמ''ל. אבל בגמ' ובראשונים הדרך לפסוק את עצם הדין ושם...

מאמרים קודמים בסדרה גדרי מצוות בגדר דיני ממונות בסוגיות דנזיקין ביאור הלשון חסרון ממון הנזכר תדיר בגמ' ובראשונים. הנה א''א לומר דפירוש המילה נזק בלשוה''ק הוא חסרון ממון, מלבד שהוא דוחק דהשובר כלי של חבירו וכי מה חיסרו כאן והרי הכלי קיים ועומד רק שהוא שבור, ולומר שחיסרו הממון ששווה הכלי גם זה דוחק לומר דאם מזיק דבר שאינו שווה ממון אינו קרוי מזיק אף שפטור מתשלומין אבל בודאי ישנו שם מזיק וכמ''ש מזיקי עלמא. אולם יותר מכך הרי באחרונים (קה''י ב''ק סי' א ועוד) למדו איסור מזיק מבל תשחית ופשוט שאיסור בל תשחית שייך גם באילן של הפקר דאינו מחסר ממון מאיש, ועוד דהרי ידוע שגדר החיוב בתשלומין היא להשלים את הדבר עצמו שהזיק ורק במקום שא''א משלם ממון, ולכן א''א לומר שחסרון ממון זה פירוש המילה עצמה של נזק. אך עפ''י היסוד הנ''ל הרי כל סוגיות דנזיקין...

מלאכת זורה [בורר] ומרקד מהו הגדרת שלשת המלאכות - זורה בורר ומרקד א. מהו מלאכת הזורה: לאחר שלמדנו את מלאכת הדישה שעל ידה נתפרקו גרעיני החיטה מהשיבולים, נוטלים את גרעיני החיטה עם הפסולת שהם "הקש והמוץ" ומניחים אותה בתוך רחת [הקרוי מזרה] ובעזרת הרחת מפריחים את הכל לאויר על מנת שהרוח תפזר את המוץ והקש הקלים לכל ארבע רוחות השמים, ולעומתם גרעיני החיטה שהם כבדים יותר יפלו חזרה למטה, ובכך מתבצעת ההפרדה שבין האוכל והפסולת, וזהו שכתב רש"י במשנה "הזורה" – ברחת לרוח. ב. מלאכת בורר: בשלב מאוחר יותר לפני טחינת החיטים כאשר גרעיני החיטה עדיין מעורבים עם צרורות ואבנים דקות מוציאים בידים את הצרורות והאבנים החוצה, ונותרים גרעיני חיטה נקיים מכל פסולת חיצונית, וזהו שכתב רש"י במשנה "הבורר" – פסולת בידיו. ג. מלאכת מרקד: לאחר טחינת החיטים מתקבל...

מלאכת "מעמר" הגדרת מלאכת מעמר: אסיפת גידולי קרקע המפוזרים לאחר שנתלשו לערימה אחת, כן כתב המ״ב בסימן ש״מ ס״ק ל״ה ל״ז. אב מלאכה: איסוף שיבולים לערימה אחת, וכן אם מקבץ יחד עומרים לקשרם יחד לעשות מהם "גדיש", כן כתב המאירי שבת ע״ג א׳ וכן נראה בחידושים המיוחסים ע״ש הר״ן ובשו״ת מהר״ח או״ז סימן רי״ד. תולדת המלאכה: המקבץ פירות זה לזה ומדביקם יחד, אי נמי כשעשה נקב בפירות [כגון בתאנים] והשחיל בהם חוט עד שנתקבצו ונעשו לגוף אחד, הרי אלו תולדת מעמר, כן מפורש בשו״ע סימן ש״מ סעי׳ י׳ והוא העתק לשון הרמב״ם. במשכן: אחר שקצרו את צמחי הסממנים היו אוספים לערימה לצורך הכנת הצבע לצמר ולעורות. שיעור חיוב מעמר בג׳ אופנים: כתב הרמב״ם פ״ח מה׳ שבת הל׳ ה׳ המעמר אוכלין אם לאכילה שיעורו כגרוגרת, ואם עימר לבהמה שיעורו כמלוא פי גדי, ואם להסקה שיעורו כדי לבשל ביצה...

מאמרים בסדרה גדרי מצוות בגדר דיני ממונות בסוגיות דנזיקין גדרי המצוות הנה נודעו דברי בעל חובות הלבבות בהקדמה לספרו שחלוקים חובות האיברים מחובות הלבבות. ואמנם בדרך כלל רגילים ללמוד זאת כדבר השייך למוסר, אלא דיש בזה נפק''מ גם למעשה. ואף שמצאנו חקירות רבות בגדרי מצוות כמו אם היא מצווה חיובית או קיומית וכדו', הרי בחקירות אלו הנפק''מ רק כיצד לקיים את המצווה באופנים מסוימים, משא''כ כאן הנפק''מ שאם לא מבין נכון את גדר המצווה אינו יוצא ידי חובה. ולמשל בדין כוונה במצוות דגם לפי מה שקי''ל בדיעבד כמ''ד מצוות אין צריכות כוונה זה רק בחובות האיברים ולא בחובות הלבבות, דגם למ''ד מצוות אין צריכות כוונה זה רק כאשר ברור שאין סיבה אחרת מלבד המצווה לעשות את המעשה, אבל בחובות הלבבות מצד הגדרתם יש סיבות רבות למה יעסוק אדם לתקן את ליבו ואף גויים עושים כן...

בס"ד מדאורייתא או דרבנן??? מה הדין לכתחילה ומה הדין שמעכב??? מה דין טלית קטן שהתלכלך??? כשקיים את המצוה אם יש דין בתוספת הידור??? אם ההידור הוא חלק מהמצוה או מצוה נוספת??? האם מצות אגד בלולב היא חלק מהמצוה??? עד כמה צריך לשלם להידור??? גזל אתרוג מהודר האם יכול להחזיר כשר??? 'ואנוהו' התנאה לפניו במצוות. זה א-לי ואנוהו עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹקֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ. (שמות טו, ב) רש"י (שמות טו, ב) כתב, דבר אחר 'ואנוהו' לשון נוי, אספר נויו ושבחו לבאי עולם, כגון (שיר השירים ה ט - י) מה דודך מדוד דודי צח ואדום, וכל הענין. הובא במכילתא דרבי ישמעאל (בשלח פרשה ג) ואנוהו, ר' ישמעאל אומר וכי אפשר לבשר ודם להנוות לקונו אלא אנוה לו במצות אעשה לפניו לולב נאה סוכה נאה ציצית נאה תפלה נאה...

מאמר - בעניין חילופי אותיות הנה מצאנו בשבת קד. כמה סוגים של חילופי אותיות, כגון א"ל ב"מ, א"ת ב"ש, וכן אח"ס בט"ע, וכן מצאנו עוד סוגים במקומות נוספים. ובמספר מקומות חילופים קשה להסביר אותם, כגון שנו"ן מתחלפת ברי"ש, עי' ערכין לג. ברש"י ורבינו גרשום, הביאו נבוכדנצר ונבוכדרצר. ויל"ד אם אפשר להסביר ע"ד מה שהובא בעלון באר בשדה (לפני מספר שנים) שיש מושג להחליף אות באות ולהחליף את האות שהתקבלה בעוד חילוף, והנה לעשות כן אין לדבר סוף, אבל אפשר לדון לעשות כדלהלן: שהנה כל אות מאל"ף בי"ת שנחליף אותה בא"ת ב"ש ונחליף את מה שנקבל בא"ל ב"מ, נגיע לאותה תוצאה אם נחליף את האות הראשונה בא"ל ב"מ ואת החילוף בא"ת ב"ש. והנה, כשנחליף ר' בא"ת ב"ש נקבל ג', ו-ג' בא"ל ב"מ נהיה נ', וכן להיפך ר' בא"ל ב"מ נהיה ט', ו-ט' בא"ת ב"ש נהיה נ'. פנינה: המן נהיה זשר, כאותיות...