מדור מאמרים

בדין גזל חמץ ועבר עליו הפסח - חלק א - ראיית הגמרא מדין זה דייאוש לא קני א. ב"ק סו. אמר רבה שינוי קונה כתיבא ותנינא וכו' מיהו לא ידעינן אי דאורייתא אי דרבנן אי דאורייתא מידי דהוה אמוצא אבידה מוצא אבידה לאו כיון דמייאש מרה מינה מקמי דתיתי לידיה קני ליה האי נמי כיון דמייאש מרה קני ליה אלמא קני או דלמא לא דמיא לאבידה אבידה הוא דכי אתאי לידיה בהתירא אתיא לידיה אבל האי כיון דבאיסורא אתאי לידיה מדרבנן הוא דאמור רבנן ניקני מפני תקנת השבים ורב יוסף אמר יאוש אינו קונה ואפילו מדרבנן: איתיביה רב יוסף לרבה גזל חמץ ועבר עליו הפסח וכו' וילה"ק דהא אי נימא דיאוש קונה רק מדרבנן לכאו' לק"מ, דודאי יכול לומר דאינו רוצה בתקנה כיון דנעשה רק לטובתו כבכל תקנה דרבנן שיכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים, ובספר כוס הישועות כתב בזה בתרוצו הא' דאיה"נ דמקשי' רק להצד דהוה...

נתבאר במאמרים הקודמים ענין 'משפט אלוקי הארץ', שהשי"ת בחר לו לנחלה את ארץ ישראל, ששם הוא שוכן, ומנהיג את כל ענייני הארץ בעצמו, בשונה משאר ארצות שאינו אלא 'אלוקי השמים', שאינו שוכן בארץ ואינו מנהיג אותן אלא על ידי שליחים וממונים. ונתבאר שכל ענין המצוות תלוי בדבר זה, עד שאמרו חז"ל שקיום המצוות בחו"ל אינו אלא כדי שלא ישתכחו מהם כאשר יחזרו, ולולי שהיו עתידים לחזור לארץ לא היה טעם בקיום המצוות בחו"ל. הבנה זו יוצקת משמעות חדשה במהות ענין המצוות, כי לפי תפיסתנו בפשטות, לא אמור להיות חילוק בין המקומות, ואם אנו רואים שמקום המצוות הוא רק בארץ, מתבאר שתוכן המצוות הוא לא כפי שאנו תופסים אותו, אלא יש לו משמעות אחרת. והדבר צריך פירוש. 'לבבתני אחותי כלה' והנה נתבאר מדברי חז"ל [ספרי פרשת עקב, מג] שהטעם שהמצוות אינן שייכות אלא בארץ, הוא מפני שהמצוות...

למעבר לחלק א' הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ב' - ביעור חמץ מפי הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א שנת ה'תשע"ח בתוספת מקצת הערות ממני הקטן ז] בביטול חמץ אנו מדקדקים שלא לומר "ליבטל וליהוי הפקר בעפרא דארעא", (בתוספת וא"ו – וליהוי), שמלשון זה משמע שכוונתו לבטל החמץ וגם להפקירו [ושההפקר יהא כעפרא דארעא], והרי בהפקר אין יוצאים המצוות עשה, והמצווה הוא לבטלו כעפר ולא להפקירו כעפר וכמבואר בראשונים, ולכן ראוי לומר "ליבטל – ליהוי הפקר כעפרא דארעא" בלא וא"ו, שבזה משמע שגוף עשייתו הוא ביטול ולא הפקר, אלא שע"י הביטול נעשה ממילא הפקר. ח] ראוי שמי שאינו מבין ארמית שיאמר התרגום המדויק בלשון הקודש או בשפה המדוברת, וראוי להודיע ש"חמירא" היינו שאור ו"חמיעא" הוא חמץ, [וכמבואר בתרגום אונקלוס], ולא להיפך כמו שנדמה לרבים. ט] ראוי להוסיף כשמבטל ביום...

בגדר חמץ שאינו ידוע חלק ב' מאמר קודם בסדרה בגדר חמץ שאינו ידוע חלק א' והנה כל ד' המהרש"ל להעמיד בד' תוס' דמיירי דהוי ספק אם כלל איכא חמץ אין זה כפשטות ד' תוס' דמד' שם נראה מבואר דאיסור ב"י וב"י אמור בחמץ ידוע אולם בחמץ שאינו ידוע היכן הוא אינו עובר עליו משום ב"י שאינו ידוע ולפ"ז כל שנופל ספק במציאות החמץ אם בכלל קיים או לאו אינו עובר אב"י וב"י משום דאינו מצוי. וכך נקטו כמה מהאחרונים בדעת תוס' עיין בפרי חדש סי' תלא שנוקט בדעת תוס' שאין ב"י וב"י בחמץ שאינו ידוע "דאע"ג דאיכא חמץ ידוע כיון שאינו ידוע היכן הוא אינו עובר משום דכתיב לא ימצא והרי זה אינו מצוי" וכ"כ הפמ"ג במשב"ז סי' תלה סק"א בדעת תוס' שאין ב"י וב"י בחמץ לא ידוע "דאי אפי' חדר שתשמישו כל השנה כיון שא"י היכן הוא מ"ה אין עובר כל שלא הטמין בידים". וכן נוקט שם בדעת רש"י עיי"ש. וכן...

כמה דרכים בגדר חמץ שאינו ידוע בדעת תוס' בגמ' פסחים כא. - למה לי למיתנא בהמה למה לי למיתנא חיה צריכא דאי תנא בהמה דאי משיירא חזי לה אבל חיה דאי משיירא קמצנעא לה אימא לא ואי תנא חיה משום דאי משיירא מיהת מצנעא אבל בהמה זימנין דמשיירא ולא מסיק אדעתיה וקאי עליה בבל יראה ובבל ימצא אימא לא צריכא עיי"ש. ובתוס' שם כתבו וז"ל ואי אשמעינן חיה משום דמצנעת לה - ואין עובר משום בל יטמין דבל יטמין נפקא לן מלא ימצא ואין זה מצוי כיון שאין ידוע היכן הוא וכן משמע בפ"ק (דף ו:) דפריך וכי משכחת לה ליבטלה משמע דכל כמה דלא משכחת לא עבר בבל יראה. הק' רשב"ג היכי שרי להאכיל לחיה שדרכה להטמין הא תנן בפ"ק (דף ט:) מה שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא תטול חולדה בפניו ויהא צריך בדיקה אחריו וכ"ש שאסור ליתן בפניהם ויש לחלק בין חיה לחולדה המגדלים בבתים דההיא לא מצנעא כולי...

במאמרים הקודמים הבאנו מה שנאמר במלכים [ב, פרק יז] על הכותים שכאשר באו לארץ לא ידעו את משפט אלוקי הארץ, והעניש אותם ה' ושלח בהם את האריות. והבאנו מדברי הרמב"ן בביאור ענין 'אלוקי הארץ' שפירושו שבשונה מכל הארצות שה' מנהיג אותם באמצעות מערכת כוכבים ומזלות, את ענייני ארץ ישראל השי"ת מנהיג בעצמו. ונתבאר עומק הענין מדברי הרמב"ן שמהות הבחירה בארץ ישראל היא שתהיה מיוחדת לשמו יתברך, וענין שמו נתבאר בדברי הגר"א שרצון השי"ת להתגלות בעולמו, ולשם כך האציל הבורא יתברך אור אלוקי שיכול לחדור אל העולם לפי הכלים המוגבלים של העולם, וכך הוא יתברך יוכל להופיע בו. אלא שכדי שיהיה לו גילוי כאן, יש מן הצורך במקום פרטי שרק בו השי"ת יופיע ולא בכל העולם, משום שאם יפעל בעצמו בכל מקום לא יהיה ניכר בבריאה. ולכן בחר השי"ת ארץ מיוחדת ששם תהיה הנהגה מיוחדת שלו, ולא ע"י...

בדין ביטול ואיסורי הנאה א. פסחים ו: בגמ' - וכי משכחת ליה לבטליה דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל דאמר רבי אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה. וכתב שם רש"י ע"ד הגמ' "לאו ברשותיה קיימא" - אינו שלו עיי"ש. והיינו טעם הדבר דאין יכול לבטל חמצו אחר זמן האיסור, דהחמץ פוקע מבעלות האדם ואינו שלו כלל. מאידך בד' הגמ' ב"ק מה. בדין שור הנסקל איתא "משנגמר דינו מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש" ופירש שם רש"י אינו מוקדש - דלאו ברשותיה דמריה קאי לאקדושיה: עיי"ש. הרי שנקט הטעם דלא מועיל להקדיש "דלאו ברשותיה" ומ"מ עדיין בעלים הוא על שור הנסקל וצ"ע מה שנא דתרוייהו אסורים בהנאה ומ"ט נקט בחדא שאינו ברשותו ובחמץ שאינו שלו. וראיתי שכך העירו בס' דברי חיים ובס'...

בדין ביטול ואיסורי הנאה חלק ב' מאמר קודם בסדרה בדין ביטול ואיסורי הנאה חלק א' ג. ובעצם מה שהערנו ע"ד הקצוה"ח סי' רע"ג וסי' ת"ו דס"ל דאיסורי הנאה יש להם בעלים ואין מפקיע בעלות האדם אלא דאינו ברשותו, ומד' רש"י הנז' מבואר דחמץ בזמן איסורו אינו של האדם כלל וסותר לד' הקצוה"ח. ראיתי במרחשת ח"א סי' א' העיר ע"ד הקצוה"ח כקושייתנו וכתב לבאר הטעם דס"ל לרש"י דאיסו"נ אין להם בעלות כלל. וז"ל: ונראה שמה שהכריח לרש"י ז"ל לפרש כן הוא משום שאזיל לטעמיה למעלה ה: שכ' שטעם ביטול חמץ הוא משום דכתיב תשביתו והשבתה הוא בלב וכמו שביאר הרמב"ן בחי' שם וכן הר"ן בפסחים שם דכיון שמבטלו בלבו ומחשיב אותו כעפרא דארעא ואינו רוצה עוד בקיומו שוב אינו עובר עליו. ולפ"ז אם חמץ הי' שלו אף לאחר זמן איסורו הי' יכול לבטל אותו כיון ששלו הוא והוא בעליו בכחו לבטלו ולהחשיב אותו...