שיעבוד

שמעתי ממו"ר בשם רבו ר' שמואל, שבכל שיעבוד ישנם ב' דינים, א' קנין למשעבד בהנכסים המשועבדים, וזהו אף בלקוחות מפני שהנכסים שייכים לו במקצת [חצי קנין וכש"כ הריטב"א], ב' חובת גברא על הלווה לפרוע, וזהו איננו זכות להמלווה בהנכסים, אלא דזהו חובה עצמית ללווה לפרוע. ואת זה אין בלקוחות משא"כ ביורשים דאית...

מבואר בכמה מקומות, שאם פלוני חייב מנה לאלמוני, ואותו אלמוני חייב לו ג"כ, הדין הוא שזה מתקזז וכלשון הגמ' "אפוכי מטרתא למה לי" ולכאו' צ"ע איך זה מתקזז, הן אומנם שאם אני חייב לו והוא חייב לי אין עניין שיהיה חוב, אך קשה מאן מפקע שיעבודיה. אשמח אם גאוני הפורום שליט"א יעזרו לי בהבנת הדברים.