ספירת העומר אבילות על ה' התלמידים (4 צופים)

[יאשע בער]

עם ישראל כולו נוהג מנהגי אבילות בימי הספירה כיון שמתו כ"ד אלף תלמידי ר"ע, והנה, מתלמידים אלו לא זכינו לקבל תורה ובכ"ז אנו מתאבלים עליהם, וא"כ לכאו' מן הראוי היה שק"ו ב"ב של ק"ו שנתאבל על פטירת חמשת התלמידים שנותרו שהעמידו את כל התורה שבעל פה, ואילו אנו נוהגים בדיוק להיפך, שמחים בהילולא דרשב"י, חוגגים את הילולת ר"מ, הלא דבר הוא?

 

[אחד יחיד]

עם ישראל כולו נוהג מנהגי אבילות בימי הספירה כיון שמתו כ"ד אלף תלמידי ר"ע, והנה, מתלמידים אלו לא זכינו לקבל תורה ובכ"ז אנו מתאבלים עליהם, וא"כ לכאו' מן הראוי היה שק"ו ב"ב של ק"ו שנתאבל על פטירת חמשת התלמידים שנותרו שהעמידו את כל התורה שבעל פה, ואילו אנו נוהגים בדיוק להיפך, שמחים בהילולא דרשב"י, חוגגים את הילולת ר"מ, הלא דבר הוא?

לחץ כדי לכווץ...

הם מתו בעונש ולכן אנו מתאבלים.

 

[שלמה דייטש]

הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין מבאר בספרו פוקד עקרים באריכות ועמקות את הענין שאצל רשב"י יום פטירתו הוא יום שמחה, ואילו אצל משה רבינו ושאר צדיקים הוא יום אבל.

וזל"ק (עדיף ללמוד גם את האריכות שכתוב לפני ואחרי כדי להבין את הענין בשלימות)
וזהו ענין יומא דהלולא שבפטירת הצדיקים כידוע מפטירת רבי שמעון בר יוחאי. ומצינו איפכא בשבעה באדר פטירת משה רבינו ע"ה מתענין, וכן כל תענית צדיקים שנזכרו במגילת תענית ובשלחן ערוך הם יום מיתת צדיקים. אבל כולם מדורות הנביאים, כי הנביא שמת לא נשאר מנבואתו בעולם הזה, וכן במשה רבינו ע"ה שהוא שורש התורה שבכתב - דבר זה אי אפשר להיות נשאר בלבבות בני ישראל. כי מה שהוא בלבב חכמה של חכמי ישראל, שהוא חכם דעדיף מנביא, זהו חכמת תורה שבעל פה. אבל תורה שבכתב, שהיא חכמת הקב"ה, ונובלות מחכמה העליונה שבא משה והורידה לארץ - משמת משה רבינו ע"ה נגנזו מעיינות חכמתו, ועל זה שמח משה רבינו ע"ה כששמע ששאלו לרבי עקיבא זו מנא לך ואמר להם הלכה למשה מסיני. כי כל יקר שראתה עינו של רבי עקיבא מה שלא ראה משה רבינו ע"ה הוא חכמת תורה שבעל פה, שרבי עקיבא היה שורש לה כמשה רבינו ע"ה לתורה שבכתב כידוע, וחכם עדיף מנביא, דבחכמת התורה שבעל פה יכולים להשיג כל יקר, אבל הכל בהסתכלות דרך אספקלריא שאין מאירה, שאינה אלא מהשגת לבו, ויוכל השואל לשאול זו מנלך ושמא אתה טועה. [וכמו שאמרו ז"ל ביחזקאל גם בהשגת הנבואה, שגם הם נגד משה רבינו ע"ה - הם כן, ומדריגת כלל השגת הנבואה גם בנביא היותר קטן נגד השגת החכמה דתורה שבעל פה הוא כחילוק שבין נבואת משה רבינו ע"ה לשאר נביאים, שנחשב גם לגבי דידהו כרואה דרך הבדלת כמה מראות]. ועל כן יש מחלוקת בתורה שבעל פה, שזה מצד חכמתו משיג בענין אחר, והכל דברי אלקים חיים, כי אין דעתן של בני אדם דומה זה לזה, וכך ברא הש"י חילוק בהשגת חכמה של התחתונים. מה שאין כן כשמשיב הלכה למשה מסיני, שהוא הסתכל באספקלריא המאירה בחכמה העליונה, שבזה אין טעות ושינוי וחילוף ומחלוקת כלל. וכן בהשגת כל הנביאים ובעלי רוח הקודש שחיברו הכתובים, אף שנגד משה רבינו ע"ה גם ראייתם נחשב באספקלריא שאין מאירה, מכל מקום נגד השגת חכמי תורה שבעל פה בחכמתם חשיבה כמאירה, ולא שייך בהם מחלוקת כלל, ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע ולא לשנות כלל. ועל כן במיתתם קבעו תענית, כי במותם נגנזה חכמתם. ומה שאין כן חכמי תורה שבעל פה - אדרבא, במיתתם נקבע חכמתם כדרבונות בלבבות בני ישראל, ויוכלו להוסיף עוד.

ועל כן מה שנקבעו תעניות צדיקים על חכמי תורה שבעל פה היה רק אותם שנהרגו כרבן שמעון בן גמליאל וחביריו. ורבי עקיבא, שהוא יסוד תורה שבעל פה, אלמלא שנהרג היה יום פטירתו יומא דהלולא רבא, שאז היה שורש הקביעות דתורה שבעל פה בלבבות בני ישראל. ולפי שהיה בן גרים, שגרם לזה קללת הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה, הוכרח גופו שהוא חלק אבותיו ליהרג. וכך עלה במחשבה לפניו יתברך, שיהיה השורש דתורה שבעל פה מתגלה בעולם בגוף כזה, שצריך לשלימות הזדככותו ליהרג על קידוש השם. דמסתמא הכל במשפט, וכמו שכתבתי כי הגוף של בן גרים שהגיע למעלה עליונה כמוהו, שאמר עליו משה רבינו ע"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי, לא היה אפשר שיזדכך להיות גם הוא קדוש בקדושה עליונה כל כך, להיות מוכן למעלה ומדריגה זו, אלא על ידי שנהרג על קדוש השם.

 

[אוהב ספר]

עם ישראל כולו נוהג מנהגי אבילות בימי הספירה כיון שמתו כ"ד אלף תלמידי ר"ע, והנה, מתלמידים אלו לא זכינו לקבל תורה ובכ"ז אנו מתאבלים עליהם, וא"כ לכאו' מן הראוי היה שק"ו ב"ב של ק"ו שנתאבל על פטירת חמשת התלמידים שנותרו שהעמידו את כל התורה שבעל פה, ואילו אנו נוהגים בדיוק להיפך, שמחים בהילולא דרשב"י, חוגגים את הילולת ר"מ, הלא דבר הוא?

לחץ כדי לכווץ...

אינני מבין הקושיא, אדרבה, היא הנותנת,
דבחמש התלמידים שקיבלנו ולמדנו תורתם אין מה להצטער במיתתם, דסוף כל אדם למיתה ומעולם לא חשבנו שיחיו עד ימינו, ואדרבה זכינו לנצל בחייהם מה שאפשר וזכינו לאור תורתם עד ימינו אנו,
ואילו כל כ''ד אלף התלמידים שנלקחו מעמנו בלא עתם ולא זכינו לאור תורתם - על דא קא בכינא!