אמורא לא חולק על תנא, דין או סברא?

[עול תורה]

יש לעיין מה הסיבה שאין בכוחו של אמורא לחלוק על תנאים, האם זה דין, רבי ור"נ סוף משנה, והיינו שהדורות אח"כ [האמוראים] לא יכולים לחלוק על הקודמים להם,
או בגלל סברא, שראו חכמי הדור דאז שירדה חולשה לעולם, ודור האמוראים התמעטו כ"כ וכבר לא יכלו לחלוק על הקודמים להם אפ' מהדור הקודם להם,

הקושי בסברא , שהרי התנאים המאוחרים חלקו על ראשוני התנאים גם במרחק של ארבע דורות, ואלו דור הראשון של האמוראים לא חלקו על אחרוני התנאים
שקדמו להם בדור אחד בלבד. איך זה יתכן?

 

[איך]

הקושי בסברא , שהרי התנאים המאוחרים חלקו על ראשוני התנאים גם במרחק של ארבע דורות, ואלו דור הראשון של האמוראים לא חלקו על אחרוני התנאים
שקדמו להם בדור אחד בלבד. איך זה יתכן?

כי אז יצא חיבור המשניות - שהוא בעצם החיבור הראשון והמסוכם על דיני תורה שבעל פה, ומאז זה התקבל כתורה כתובה שאין עליה עוררין - האמוראים המשיכו לדון בה אבל לא ראו בהם יכולת להתווכח על זה.

 

[הצעיר שבחבורה]

יש לעיין מה הסיבה שאין בכוחו של אמורא לחלוק על תנאים, האם זה דין, רבי ור"נ סוף משנה, והיינו שהדורות אח"כ [האמוראים] לא יכולים לחלוק על הקודמים להם,

הרי אמרו "רב תנא ופליג"?

 

[צריך עיון]

כונתו לד' הכס''מ והחזו''א הנודעים, או דבר נוסף?

 

[עול תורה]

כי אז יצא חיבור המשניות - שהוא בעצם החיבור הראשון והמסוכם על דיני תורה שבעל פה, ומאז זה התקבל כתורה כתובה שאין עליה עוררין - האמוראים המשיכו לדון בה אבל לא ראו בהם יכולת להתווכח על זה.

תינח משניות בריתות מאי איכ"ל ?
אולם כעין דבריך כתב הקוב"ש ב"ב תרל"ג בשם הרמב"ן, דהדין שאמורא לא חולק על תנא הוא רק על בריתות ובמשניות, אך על מימרא של תנא יכול לחלוק, והקוב"ש ביאר שם שחיבור המשנה היה מוסכם על כל החכמים דאז, ולכן יש לזה תוקף יותר,
דא עקא שעדיין ישאר קשה מדוע דוחים דברי אמורא מברייתא. [ובמיוחד מבריתות שלא נשנו בביהמ"ד של רבי אושעיא ורבי חייא]

הרי אמרו "רב תנא ופליג"?

אדרבא לכאורה מזה יש ראיה שזה דין,
דהרי רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן, ואלו רב תנא ופליג, ורבי יוחנן לא.
ש"מ דזה לא סברא אלא דין, דמי שהיה בזמן התנאים יכול לחלוק על התנאים ואח"כ לא.

 

[צריך עיון]

כונתו לד' הכס''מ והחזו''א הנודעים, או דבר נוסף?

מכיון שאני רואה שהת''ח לא חובבי רמזים וציונים אפרט

הרמב''ם רפ''ב ממרים פוסק דא''א לסתור רק את דברי בי''ד הגדול, והקשה הכס''מ ואם תאמר, א''כ אמאי לא פליגי אמוראי אתנאי דהא בכל דוכתא מקשינן לאמורא ממתני' או מברי'...?. ומתרץ הכס''מ ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים, וכן עשו גם בחתימת התלמוד שמיום שנחתם לא ינתן רשות לשום אדם לחלוק עליו. עכ''ל.

בפשוטו נראה בד' הכס''מ שבאמת היה שייך שיחלקו אלא קיבלו על עצמם לא לעשות כן, וזצ''ב מ''ש לקבל ע''ע כזה דבר.

וכ' מרן זללה''ה באגרותיו, אבל האמת בזה שדור שאחד המשנה ראו את מיעוט הלבבות נגד בעלי המשנה וידעו לבטח שהאמת לעולם עם הראשונים, ואחרי שידעו אמתת הדבר שאי אפשר שישיגו הם האמת מה שלא השיג אחד מן התנאים, לא היו רשאים לחלוק והיו רק שוגים את כל דברי התנאים שקדמום, וגם מחתימי התלמוד בטלו דברי אמורא שאמר מחמת העלמת י דברי התנא. ורק רב ברחב לבבו לא נתבטלו דבריו. וכל הסכמותיהם הי׳ בהשגחת הבורא יתברך ובהופעת רוח הקדש וכבר הסכים הקב״ה על ידן כדאמר ב״מ ס״ו א׳ רבי ור״נ סוף משנה וכן הי׳ בדור של חתימת התלמוד׳ וכן אמרו רבינא ור״א סוף הוראה. ומש״כ מרן [הכס''מ שהועתק לעיל] שקבלו כן. לא טובה וחסד עשו עם הראשונים אלא האמת חייב אותם, כי איך נעשה על דעתנו אם ידענו שדעתנו קצרה והאמת אין אתנו׳ וכה אנו עושין נגד הראשונים ז״ל,
ובאמת הלא כל התורה בסיני נתנה אפי׳ מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, והתנאים החזירו מד. שנשכח, ועד זמן רבי לא נתגלה הכל אבל בסוף משנה כבר נתגלה כל מה שראוי להתגלות ולא יתגלה דבר מחודש אלא נרמז הכל באחד מדברי התנאים, וכן נתגלה המשנה מדור ראשון של אמוראים עד דור האחרון. ועלינו חלקנו רק במה שנזכר בדברי האמוראים, והי׳ הדבר מקובל בידם כדאמר בבבא מציעא שם, ואמרו ע״ז ט׳ א׳ שני אלפים תורה ורמזו על התנאים שכל האלפים דשם תופשים מעט משנים שאחריהם. עכ''ל החזו''א.

 

[השר מקוצי]

לא הצלחתי להבין (לא היה לי כח להתרכז) מדברי החזו''א האם זה נוגע רק לתנאים ואמוראים שאסור לחלוק או גם לראשונים.
למעשה החזו''א עצמו כידוע חולק על הראשונים אבל אולי זה בבחינת ''רב תנא ופליג''.

 

[דוד רוטנברג]

יש לעיין מה הסיבה שאין בכוחו של אמורא לחלוק על תנאים, האם זה דין, רבי ור"נ סוף משנה, והיינו שהדורות אח"כ [האמוראים] לא יכולים לחלוק על הקודמים להם,
או בגלל סברא, שראו חכמי הדור דאז שירדה חולשה לעולם, ודור האמוראים התמעטו כ"כ וכבר לא יכלו לחלוק על הקודמים להם אפ' מהדור הקודם להם,

הקושי בסברא , שהרי התנאים המאוחרים חלקו על ראשוני התנאים גם במרחק של ארבע דורות, ואלו דור הראשון של האמוראים לא חלקו על אחרוני התנאים
שקדמו להם בדור אחד בלבד. איך זה יתכן?

בגמ' מבואר בגלל כח הסברא מעיילא פילא וכו'

 

[צריך עיון]

לא הצלחתי להבין (לא היה לי כח להתרכז) מדברי החזו''א האם זה נוגע רק לתנאים ואמוראים שאסור לחלוק או גם לראשונים.
למעשה החזו''א עצמו כידוע חולק על הראשונים אבל אולי זה בבחינת ''רב תנא ופליג''.

החזו''א כותב שה''ה אנחנו לגבי ראשונים
מש''כ אהא דהחזו''א חולק על הראשונים, זה באמת נושא שצריך אריכות בפנ''ע.

 

[הצעיר שבחבורה]

דהרי רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן, ואלו רב תנא ופליג, ורבי יוחנן לא.

חידושי הריטב"א כתובות ח ב

כי תניא ההיא בברכת המזון. ומדלא פרקינן לר' יוחנן כדפרקינן לרב שמעינן דרב תנא הוא ופליג ור' יוחנן לאו תנא הוא, והא דקיי"ל (ביצה ד' א') רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, משום דר' יוחנן חכים טפי אלא דלא אסתייעא ליה מילתא לאסמוכיה בתנאי, ורב נמי לא הוי תנא דחשיב, והיינו טעמא דאיכא דוכתא דאיכא לשום אמורא פירכא ממתניתין אף על גב דאית ליה סייעתא מדרב ולא אמרינן הוא דאמר כי האי תנא, תוספות.​

 

[עול תורה]

הקושי בסברא , שהרי התנאים המאוחרים חלקו על ראשוני התנאים גם במרחק של ארבע דורות, ואלו דור הראשון של האמוראים לא חלקו על אחרוני התנאים
שקדמו להם בדור אחד בלבד. איך זה יתכן?

יש לחדד את השאלה: [אם נאמר סברא, ולא דין]
כתוב בגמ' עירובין נ"ג אמר רבי יוחנן: לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל - ואנו כמלא נקב מחט סידקית וכו' איכא דאמרי: ראשונים - רבי אלעזר בן שמוע, אחרונים - רבי אושעיא בריבי. ואנו כמלא נקב מחט סידקית.
ולכאורה ההבדל בין אולם להיכל אינו הבדל כ"כ גדול, כמו ההבדל בין היכל לנקב מחט. ואם ר"א בן שמוע נמשל לפתח של אולם ורבי אושעיא לפתח של היכל, ורבי יוחנן למלא נקב מחט, ש"מ דההבדל בין רבי אושעיא לרבי יוחנן, היה הרבה יותר גדול לעומת ההבדל בין רבי אושעיא לר"א בן שמוע, ואיך יתכן דרבי יוחנן ושאר האמוראים חלקו על רבי אושעיא שהוא אמורא, ואלו רבי אושעיא ודורו לא חלקו על ר"א בן שמוע. [יתכן דהיה נחשב כתנא ופליג, אך אכתי האמוראים חלקו עליו בשופי, ואילו על רבי אושיעא הגמ' מק' תיובתא מברייתא]