סדרת מאמרים בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק א' 'מקור הדין וטעמו'

בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק א' 'מקור הדין וטעמו'​

במאמרים הבאים נעסוק בדין סמיכת גאולה לתפילה, מקורה, טעמיה, ובמה כן מותר להפסיק ביניהם.

מקור הדין הוא מהגמ' בברכות דף ד: וז"ל:

"דאמר ר' יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית".

ר' יוחנן פליג על ריב"ל שם שס"ל שקריאת שמע היא אחר שמונה עשרה, אבל להלכה אנו סוברים כר' יוחנן.

וברש"י שם:

"זה הסומך - וכל שכן דשחרית דעיקר גאולת מצרים בשחרית הוה כדכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל (במדבר ל"ג) וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תהלים דכתיב ה' צורי וגואלי (תהלים י"ט) וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה (שם כ') ואמרי' בברכות ירושלמי (פ"א) מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך ומצאו שהפליג אף הוא הפליג אלא יהיה אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים והוא מתקרב אליו ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו".

היינו שרש"י אומר שר' יוחנן בא להוסיף שאף בערבית בעינן לסמוך, אבל בשחרית פשיטא שצריך.
ומביא רמז לדבר מתהילים ומקורה בירושלמי, ועיין לקמן שנעסוק ברמז זה.
ועוד אומר רש"י בשם הירושלמי, שטעם הדבר הוא שמרצים לו להקב"ה בדברי שירה ושבח על יציאת מצרים ואז אפשר לבקש צרכיו.

ולכאורה יש להקשות מדוע כיוון שסמך גאולה לתפילה הוא זוכה לחיי העולם הבא – היינו מה נתייחד דבר זה שזוכים לשכר גדול כל כך.

ובפירוש תלמידי רבינו יונה על הרי"ף בברכות דף ב: מבאר דבר זה וז"ל:

"הסומך גאולה לתפילה מראה את עצמו כמי שמכיר שהוא עבד לה' מפני שגאלו, וע"י כן הוא עובדו ועושה רצונו ומצוותיו. בברכת גאל ישראל האדם מזכיר את החסדים והניסים שעשה ה' לנו שהוציאנו ממצרים להיות לו לעבדים, וכשמתפלל הוא עובד את ה' כמו שאמרו בבבא קמא (צב ב) "ועבדתם את ה' אלוקיכם - זו תפילה", וכשמראה את כל זה שהוא עבד לה' ועושה מצותיו זוכה ע"י כן לחיי העוה"ב".

היינו, שע"י שמתפלל מיד אחר שמזכיר גאולת ישראל ממצרים מוכיח שהוא עבדו של הקב"ה שזו היא דרך עבודתו – שהרי לכן הוציאנו השי"ת ממצרים – כדי שנהיה עבדיו.

ועוד טעם מובא שם:

"מפני שכשמזכיר גאולת מצרים ומתפלל מיד הוא מראה שבוטח בה' בתפילה, כיוון שמבקש ממנו צרכיו, שמי שאינו בוטח בו לא יבקש ממנו כלום. וכן נראה באלה שמות רבה בפרשת בא אל פרעה שאומר לשם שכשראו ישראל הניסים והנפלאות שהיה עושה עמהם הבורא שלא כטבעו של עולם בטחו בו ועל זה נאמר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' וגו'. וכיון שמזכיר עכשיו אותה הגאולה שבטחו אבותינו בה' והצילם ומתפלל מיד נמצא שגם הוא בוטח בו שיענה אותו כמו שענה לישראל בעבור שבטחו בו, ומפני זה מזכיר אותה ומתפלל מיד. והביטחון הוא עיקר היראה והאמונה, ולפיכך זוכה בסיבתו לחיי העולם הבא".

היינו שבכך שסומך גאולה לתפילה הוא מראה שהוא סמוך ובטוח שהקב"ה יעזור לו כמו שעזר וגאל את אבותינו במצרים.

ואילו בשיטה מקובצת נוקט דרך אחרת כדי לבאר דבר זה, וז"ל (ברכות דף ד:):

"אמר מר קורא קריאת שמע ומתפלל מסייע ליה לר' יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית יש לשאול, וכי מפני שסומך גאולה לתפלה יהי לו שכר כל כך שיהיה בן העולם הבא, ויש מפרשים דלא שיהיה בן העולם הבא בדבר זה בלבד, אלא הכי קאמר - איזהו בן העולם הבא כל הזהיר בדברי חכמים לדקדק בהן ולקיימן שאף בזו הוא זהיר לסמוך גאולה לתפלה אפילו בלילה".

היינו שאין זו הסיבה בגינה הוא זוכה לחיי העולם הבא, אלא זה הסימן שהוא זהיר בדברי חכמים, וממילא הוא זוכה לחיי העולם הבא.

ובפירוש ר' יהונתן מלוניל על הרי"ף בברכות דף ב: מבאר טעם אחר וז"ל:

"איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית. שכיון שסומך גאולה לתפלה בוודאי מתכוין בתפילתו, ומי שמתכוין בתפילתו מודה שיש לו אלוה יודע מצפונו ונגע לבבו, ולפיכך הוא ירא כל היום מחטוא לו".

ואין זה מבורר לי כל צרכו מדוע ס"ל שמי שסומך גאולה לתפילה בוודאי מתכוון בתפילתו, ומי שיכול לבאר דבר זה אשמח מאד.
ולהשלמת הענין נביא את דברי הגמ' בברכות דף ט: וז"ל:

"העיד ר' יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו".​

 

[געגועים]

ואין זה מבורר לי כל צרכו מדוע ס"ל שמי שסומך גאולה לתפילה בוודאי מתכוון בתפילתו, ומי שיכול לבאר דבר זה אשמח מאד.

אולי כפי שכתב רש"י בשם הירושלמי:

מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך

וכיון שהוא סומך גאולה לתפילה הרי שהוא זוכר שהוא עומד על פתחו שלך מלך ובוודאי מתכוין בתפילתו

 

[אחד יחיד]

וכיון שהוא סומך גאולה לתפילה הרי שהוא זוכר שהוא עומד על פתחו שלך מלך ובוודאי מתכוין בתפילתו

זה נכון למי שעושה כן מעצמו, שאז מוכח שהוא מבין מה הוא מתפלל ואיך להתפלל.
אבל מי שעושה כן כי כך הוא הדין, עדיין מנא לן שהוא מתכוון בתפילתו, וממילא מדוע הוא בן עולם הבא.

 

[געגועים]

אבל מי שעושה כן כי כך הוא הדין, עדיין מנא לן שהוא מתכוון בתפילתו, וממילא מדוע הוא בן עולם הבא.

כי יודע גם את טעם הדין ויודע גם את ההלכה דע לפני מי אתה עומד ואחר הפעולות נמשכים המחשבות

 

[אחד יחיד]

כי יודע גם את טעם הדין ויודע גם את ההלכה דע לפני מי אתה עומד ואחר הפעולות נמשכים המחשבות

בהכרח?

 

[געגועים]

בהכרח?

שאחר הפעולות נמשכים המחשבות?

 

[אחד יחיד]

שאחר הפעולות נמשכים המחשבות?

לא, התכוונתי האם זה בהכרח שהוא יודע את טעם הדין.