אחד יחיד

אין אומרים "תחנון" מתחילת חודש סיון עד י"ב בחודש (כולל), וכן אין אומרים "יהי רצון" שאחר קריאת התורה. אין מתענים בימים אלו, ואף מי שיש לו יאהרצייט – לא יתענה. אין אומרים בשבת שלפני שבועות במנחה "צדקתך צדק". במוצאי שבת אין אומרים "ויהי נועם" "ואתה קדוש", אבל אומרים "ויתן לך". (הרב יוסף זילברפרב)

"חג השבועות" – אל תיקרי בקמ"ץ תחת השי'ן אלא בשו"א, חג שנעשו בו שתי שְבועות: שבועה אחת – שנשבע הקב"ה שלא ימיר אותנו באומה אחרת. שבועה שניה – שנשבענו להקב"ה שלא נחליף אותו באל אחר. (האור החיים הקדוש)

יש מחלוקת תנאים ידועה (מובאת בגמ' בפסחים דף סח ע"ב וכן במסכת ביצה דף טו ע"ב), כיצד יש לנהוג ביום טוב: לפי ר' אליעזר, אדם יכול ביו"ט לנהוג באחת משתי דרכים – או שינהג בצורה של "לה' ", דהיינו, יעביר את היום בתורה ובתפילה וכד', או בצורה של "לכם", דהיינו, יתענג באכילה ושתיה וכדומה. ואילו לפי רבי...

״כה תברכו את בני ישראל אמור להם״ (במדבר ו,כג). ממידותיו של אהרון להיות אוהב שלום ורודף שלום. ו״כה תברכו״ — ברכת כוהנים היא שישראל יתברכו במידותיו של אהרון, שאף הם יהיו רודפי שלום ואוהבים זה לזה. (החוזה מלובלין)

"מגפן היין, מחרצנים ועד זג, לא יאכל" (במדבר ו,ד). פרשת הנזיר היא היחידה בכל התורה שהתורה רואה צורך לעשות סייג למצווה: אף־ על־פי שהנזיר לא אסר על עצמו אלא "יין ושכר" בלבד, היא מחמירה עימו שאף "מחרצנים ועד זג לא יאכל". (הגאון מווילנא)

הנזיר נחשב חוטא, והחטא הוא — שבונה במה לעצמו, היינו שפורש מכל העולם לנהוג איסור בדבר שהכול נוהגים בו היתר. לכך נאמר "כי יפליא" — שרצונו להיות מובדל ומופרש מזולתו. (כלי יקר)

"איש או אישה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'" (במדבר ו,ב). "כי יפליא" — לשון פלא. זו תופעה פלאית, כי רוב העולם הולכים אחרי תאוותם, וזה נוהג להפך ואוסר על עצמו דברים מותרים. (אבן־עזרא)

שאל הרה"ק בעל החידושי הרי"ם זי"ע – מפני מה נקרא חג השבועות "זמן מתן תורתנו" ולא "זמן קבלת תורתנו"? אלא הסביר ואמר: מפני ש"זמן מתן תורתנו" היה רק פעם אחת, לפני אלפי שנים , ואילו "זמן קבלת תורתנו" לא פסק מעולם… כי בקבלת התורה חייב יהודי לעסוק מידי יום ביומו… (ליקוטי שמואל)

אמר רבי יצחק: ראויים היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שתינתן להם התורה מיד, אלא אמר הקב"ה עדיין לא בא זיום של בני, שיצאו עכשיו משעבוד טיט ולבנים, ואין יכולים לקבל את התורה מיד, משל למלך שעמד בנו מחוליו אמר לו מורו למלך ילך בנך לבית הספר שלי, אמר עדיין לא בא זיו פניו של בני ואתה אומר לו לילך לבית הספר...

לפי שהוא בעונת מלאכה, וחס הכתוב לבטל ישראל ממלאכתם, משא"כ פסח וסוכות שאינם בעונת מלאכה (ספרי דברים פ' ראה פיסקא קמ). ולכן גם נקרא עצרת יותר משאר המועדים, אע"פ שלשון עצרת נזכר בתורה גם על שמיני עצרת ועל שביעי של פסח לפי שנעצרים בו מלאכה, משא"כ פסח וסוכות שאינם באיסור מלאכה. (דרשו)

התורה לא הזכירה ששבועות הוא יום מתן תורה, לפי שאין צורך להזכיר את יום קבלת התורה מאחר שאם אין תורה אין בכלל מצוות, וכמו שלא רצו למנות מציאות הבורא בכלל המצוות שאם אין בורא אין מקום למצוות (מטה משה תרצ). טעם אחר: לפי שלא רצה הבורא ליחד יום, לפי שבכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו היום...

הטעם שאומרים "זמן מתן תורתנו" [לשון רבים], בשלמא בחג פסח ובחג סוכות שהם ז' ימים, אומרים זמן חרותנו שמחתנו, ואילו בר"ה ויו"כ שהם יום אחד בלבד אמרינן יום תרועה, יום סליחה, וא"כ לפי"ז היה ראוי לומר יום מתן תורה. לפי שיום זה אינו ממש יום מתן תורה, לפי שלא ניתנה כולה ביום זה אלא בשמונה זמנים ניתנה...

הטעם שנקבע שבועות בתאריך ו' בסיון – נחלקו בגמרא (שבת פו, ב) מתי ניתנה התורה, ר' יוסי אומר בז' סיון, ורבנן סוברים בו' בסיון, וקימ"ל כר' יוסי (מג"א תצד א). לפוסקים כרמב"ם הפוסק כמו חכמים, ולא כמו ר' יוסי אתי שפיר (מג"א שם) ועדיין צ"ב לשיטות החולקות. טעם אחר: לפי שאין אנו חוגגים את היום בו נתן...

א. חג הקציר: כדכתיב (שמות כג, טז) "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה". הטעם בשם זה: על שם עונת החיטים, שחג השבועות חל בה, שמהם מקריבים את שתי הלחם, ראשית כל ביכורי הפירות. ב. חג שבועות: דכתיב (שמות לד, כב) "וחג השבועות תעשה לך בכורי קציר חיטים". הטעם בשם זה: על שם שבעה שבועות שסופרים לפניו...

האוכל 'גבינה קשה' צריך להמתין שש שעות לפני אכילת בשר, ונחלקו הפוסקים בנוגע לגבינה צהובה שבזמננו: יש אומרים שאין דינה כגבינה קשה אם משום שלא, משום שגבינה קשה היא כזו ש'עמדה' במשך שנה, או כזו שניתן לחותכה רק במגרדת, או כזו שיש בה נקבים מחמת יושנהּ; ואילו הגבינה הצהובה שבזמננו, אינה עומדת במשך שנה...

לדעת הרמ"א ופוסקים נוספים, בימים שלאחר אסרו חג שבועות אומרים 'תחנון'. ויש הנוהגים שלא לומר תחנון בחמשת הימים שלאחר אסרו חג, דהיינו, עד י"ב בסיון, משום שבזמן המקדש היה ניתן להשלים את קרבנות החג – עולת ראיה ושלמי חגיגה – בימים אלו. והנוהגים שלא לומר תחנון עד י"ב בסיון – יש שכתב שבחוץ לארץ ינהגו...

נהגו ישראל לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, וטעמים רבים ניתנו לדבר. ומותר לאכול בסעודה אחת מאכלי חלב ולאחריהם מאכלי בשר, אך יש לקנח את הפה ולשוטפו במים לפני אכילת הבשר, וכן יש לוודא כי הידים נקיות משאריות מאכלי החלב. אולם, האוכל 'גבינה קשה', צריך לברך ברכת המזון ולהמתין שש שעות לפני אכילת הבשר...

ישנו מנהג עתיק יומין לעמוד בשעת קריאת 'עשרת הדברות' בציבור, כזכר לעמידת בני ישראל בשעת קבלת הדברות בהר סיני, כפי שנאמר: "ויתיצבו בתחתית ההר". הרמב"ם נשאל האם מנהג זה ראוי, והשיב בשלילה, מטעם שהמון העם עלול לטעות ולחשוב שיש יתרון לפסוקי הדברות על יתר פסוקי התורה, ומחשבה זו היא קלקול האמונה בתורה...

בזוהר הקדוש כתוב שחסידים הראשונים היו נעורים במשך כל ליל השבועות ועוסקים בתורה, וכבר נהגו כן רוב לומדי התורה. ומנהג זה הוא 'תיקון' לכך שישראל היו ישנים כל הלילה, והוצרך הקב"ה להעירם כדי לקבל התורה. ומי שלא ישן כלל במשך הערב והלילה, יברך בבוקר את ברכת 'על נטילת ידים' לאחר עשיית צרכיו, יחד עם...

בארבעת הימים שבין ראש חודש סיון לחג השבועות – מב' עד ה' בסיון – אין אומרים 'תחנון', משום שבב' בסיון החל משה לדבר עם בני ישראל בנוגע לקבלת התורה, ושלושת הימים שלאחריו הם 'ימי ההגבלה', בהם התכוננו בני ישראל לקבלת התורה. ואין לצום בימים אלו; ונחלקו הפוסקים אם חתן וכלה הנישאים בימים אלו יצומו ביום...