סדרת מאמרים בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק ד' 'הפסקים שהם חלק מהתפילה בתפילת ערבית בחול'

הגמ' בברכות דף ד: אחר שהיא מביאה את דברי ר' יוחנן שצריך לסמוך גאולה לתפילה, שואלת וז"ל:

"ואי אמרת בעי לסמוך הא לא קא סמך גאולה לתפלה דהא בעי למימר השכיבנו אמרי כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא דאי לא תימא הכי שחרית היכי מצי סמיך והא אמר רבי יוחנן בתחלה אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי אלא התם כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח כתפלה אריכתא דמיא הכא נמי כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא".

היינו, שמצאנו ב' הפסקים בין הגאולה לתפילה בערבית – ברכת השכיבנו ופסוק 'ה' שפתי תפתח'.

והגמ' עונה, שזה נחשב כגאולה אריכתא. וזה טעון ביאור.

ורבינו יונה מבאר מדוע השכיבנו נחשב כגאולה אריכתא, וז"ל (בפירושו על הרי"ף בברכות דף ב:):

"ואע"ג דצריך לומר השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא. והטעם שאינו הפסקה מפני שהשכיבנו מעין הגאולה הוא שבשעה שעבר השם לנגוף את מצרים היו מפחדים ומתפללין לבורא לקיים דברו ושלא יתן המשחית לבוא אל בתיהם שדרך הצדיקים שיראים תמיד שמא יגרום החטו וכנגד אותה התפילה התקינו לומר השכיבנו שיצילנו השם מכל דבר רע וישמור צאתנו ובואנו וכיוון שהתקינו לאמרו כנגד מה שהיה בשעת הגאולה אמרו דלא הוי הפסקה דכגאולה אריכתא דמיא".

אמנם זה מבאר רק מדוע השכיבנו נחשב כגאולה אריכתא, ולא הפסוק 'ה' שפתי תפתח'.

ובמאירי (דף ד:) מבאר טעם אחר על השכיבנו, מפני שיש בה גאולה ממזיקים, וז"ל:

"ואעפ"י שיש לו לומר השכיבנו הואיל ותקנוהו סמוך לגאולה הרי היא כגאולה והרי גאולת מזיקים נזכרה בה 'והסר מעלינו' וכו'".

ובאבודרהם כתב כרבינו יונה והוסיף עוד טעמים, וז"ל:

"וכתב אבן הירחי: למאן דאמר תפילת ערבית חובה ובעי למסמך גאולה לתפילה אמרינן בפרקא קמא דברכות כיון דתקינו רבנן למימר השכיכנו בגאולה כגאולה אריכתא דמיא הטעם הוא דבהשכבנו יש בה 'פרוש עלינו מוכת שלומך' שהוא לשון גאולה כמו ואפרוש כנפי עליך וכתיב ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה והראב"ד כתב דהיינו טעמא דעבדינן גאולה אריכתא בערבית יותר משחרית משום דמחצות הלילה התחילה גאולת מצרים ונמשכה עד הבקר והויא אריכתא אבל גאולת הבקר תיכף הויא וכי תקינו השכבנו כדי לשמרם מן השטן המשחית במצרים שנאמר בהאג שבור שטן מלפנינו' וכו'".

היינו שאומרים בהשכיבנו 'ופרוש עלינו סוכת שלומך' שהוא לשון גאולה, וגם כי גאולת מצרים נמשכה עד הבוקר ולכן הוה גאולה אריכתא, וגם טעם רבינו יונה שתפילה זו נתקנה כנגד התפילה שהתפללו היהודים במצרים שלא יפגע בהם השטן המשחית.

והנה יש עוד הפסק, שיש שנהגו לומר פסוקים של 'יראו עינינו' לפני שמונה עשרה, וכן אומרים קדיש.

ותוס' שם (ד"ה דאמר ר' יוחנן) מבאר וז"ל:

"ואנו שאומרים יראו עינינו ופסוקים אחרים אחר השכיבנו נראה הואיל ותקינו להו רבנן הוה ליה כגאולה אריכתא דתקינו לומר זה שבתוך כך יתפלל חבירו גם הוא ולא ילך מבית הכנסת עד שיגמור כל אחד תפילתו, וגם יש באותם פסוקים י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות דשמונה עשרה ואגב שתקנו לומר אותם פסוקים תקנו לומר חתימה של יראו עינינו".

היינו שהוה נמי כגאולה אריכתא, וסיבת התקנה משום שלא יישאר אחד לבדו בבית הכנסת או משום שיש בהם י"ח אזכרות.

ועל הקדיש מביא תוס' את ר' עמרם גאון, וז"ל:

"ומיהו בסדר רב עמרם פי' מה שאנו אומרים קדיש בין גאולה לתפלת ערבית לאשמועינן דלא בעינן למסמך גאולה דערבית לתפלה משום דתפלת ערבית רשות ולא נהירא דאם כן ר' יוחנן סבירא ליה תפלת ערבית חובה דפלוגתא היא דרב ור' יוחנן והלכה כר' יוחנן ונכון להחמיר ולהזהר מלספר בינתים".

אך תוס' דוחה את פירושו, ואם כן לא נתבאר ענין הקדיש שאנו אומרים קודם שמונה עשרה, ועל זה מבאר רבינו יונה שם, וז"ל:

"ויש לשאול על מה סמכו העולם להוסיף ולומר אחר כך פסוקים של ברכת המולך בכבודו שעל זה לא אמרו כגאולה אריכתא דמיא והוי הפסקה, ומקצת החכמים היו נמנעים מלאמרם וכך היה מנהגו של מורי הרמב"ן נר"ו. אבל מורי רבינו יונה קרובו נתן טעם למנהג שנהגו כל העולם לאמרם שבתחילה שהיתה תפילת ערבית רשות היו אומרים אלו הפסוקים שיש בהם י"ח הזכרות כנגד י"ח ברכות וחותמין עליהם ואומרים קדיש ויוצאין, ואח"כ אע"פ שקבעוה חוב נשאר הדבר כמו המנהג הראשון ולא הוי הפסקה בין גאולה לתפילה דכיון שמתחילה אדעתא דהכי קבעוה חובה לא מקרי הפסקה".

היינו שהתקנה לומר הפסוקים וקדיש היתה כשתפילת ערבית היתה עדיין רשות, כיוון שבפסוקים האלו יש י"ח הזכרות כמנין ברכות שמונה עשרה וביאור השני בתוס' ואחריהם אמרו קדיש כמו שאומרים אחר התפילה, וכיוון שנקבע כך המשיכו לאמרו אף אחר שתיקנו חובת תפילת ערבית.

אמנם הוא מביא שהרמב"ן אכן נהג שלא לאמרם, ויל"ע אם אמר קדיש או לא.

ואצלנו – בני ארץ ישראל נשאר רק הקדיש.

מצו"ב קישור למאמר הקודם:

סדרת מאמרים - בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק ג' 'האם גם ביום טוב אין צריך לסמוך' | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il