פסח, חודש ניסן בדיקת חמץ/ רמזים

[געגועים]

בדיקת חמץ​

בספר בן איש חי (הלכות, שנה א' פרשת צו סי' ו') ופה עירינו בגדאד נוהגין [בשעת בדיקת חמץ] להניח בקערה מעט מלח, והטעם דהשטן וגונדא דיליה מתקנאין במצות בדיקת החמץ הרבה, ולכן מוליכין עם הבודק מלח לדחות המשטינים והמקטרגים, ע"ד שאמרו בהשמת המלח על השלחן.

והנה הרא"ש מקשה למה לא אומרים שהחיינו על מצות בדיקת חמץ, ואפשר לתרץ דרך רמז על פי הבן איש חי הנ"ל שהמצוה של בדיקת חמץ יקרה מאוד עד שהמקטרגים מקנאים בנו על מצוה זו, ולכן גם אין אומרים שהחיינו כדי שלא להרגיז את המקטרגים שרואים שאנחנו שמחים שהגענו לזמן היקר הזה.

ובמדרש קהלת רבה (פרשה ח) שומר מצוה לא ידע דבר רע זו אסתר, שהיתה עסוקה במצות ביעור חמץ, לכאורה איך רואים בפסוק שמיירי דוקא במצות ביעור חמץ, ואפשר עפ"י הבן איש חי הנ"ל שהמצוה של בדיקת חמץ יקרה מאוד עד שהמקטרגים מקנאים בנו על מצוה זו, ולכן נותנים מלח להגן בעד המקטרגים, ולפי"ז לכן דרשו שומר מצוה לא ידע דבר רע, היינו מצוה כזו שמקנאים בנו וכדי שלא נחשוש שמא יקרה דבר רע, מבטיח לנו הפסוק שומר מצוה לא ידע דבר רע. (אמנם עדיין נהגו בבגדד להניח מלח מחשש רגע אחד שלא יעסוק במצוה לשמה אלא ירצה להרויח אגב הבדיקה את הנקיון).

ובספר מגן אברהם (טריסק) כתב: ונראה לי זה סוד מה שמניחים פיתותי חמץ על החלונות בעת הבדיקה, בכדי לבטל בחי' עלה המות בחלוננו לסתום חלוני רקיע ח"ו, ובעת בדיקת החמץ שבודקים לבטלו עי"ז גורמים שיפתחו חלוני הרקיע שיתעלו תפלות ישראל. עכ"ל.

אפשר לרמז זאת בפסוק הנ"ל "שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם", שהחכם ידע איך לעשות את המצוה כדי שלא ידע דבר רע, כגון להניח בחלונות ולהניח מלח. ידע לב חכם אותיות ידעך במלח, שידעך הקנאה שלהם ע"י מלח.

[ואולי העשרה פתיתים שמניחין מרמז לעשרה ניצוצות שנתפזרו ליוסף הצדיק, ומניחים בחלון על שם דמות דיוקנו של אביו נראתה לו בחלון].​

 

[געגועים]

ואפשר לומר עוד טעם להנחת המלח, עפ"י מה שכתב הר"ש אלקבץ ז"ל בספרו ברית הלוי בטעם שבודקין את החמץ "לאור הנר", לפי שנר מרמז למידת מלכות, ואור מרמז למידת תפארת, ולפי שבבדיקת חמץ מכריתים את כוחות הרע ועי"ז נעשה יחוד תפארת עם מלכות, לכן מחברים האור עם הנר לרמז הנ"ל, ומוסיף שא"כ קשה למה לא בודקין לאור הלבנה, הלא גם הלבנה מרמז למידת מלכות, ומתרץ שאור הלבנה אינו מרמז על החיבור, לפי שכמה שהלבנה מתקרבת אל השמש (תפארת) מתמעט אורה, לכן בודקין דוקא לאור הנר שמסמל את החיבור בין תפארת למלכות, עכ"ד.

והנה מלח מרמז ג"כ למידת מלכות, כדאי' ברקאנטי בפ' ויקרא, ואי' מלח בגי' ג' פעמים שם הוי"ה, והנה שם הוי"ה מרמז לתפארת, הרי שבמלח יש חיבור תפארת עם מלכות, ולכן מניחין את המלח בשעת הבדיקה לסמל את החיבור שנעשה באותו זמן בין תפארת למלכות. ואפשר שנרמז דוקא ג' פעמים שם הוי"ה במלח, לפי שמלכות כלולה בג' זמנים, כדכתיב הוי"ה מֶלֶךְ הוי"ה מָלָךְ הוי"ה ימלוך, בהווה בעבר ובעתיד, ולכן נרמז במלח שהיא מלכות ג' פעמים שם הוי"ה, והבן. ורמז לזה בתהלים (ס, ב) "ויך את אדום בגיא מלח", אדום מרמז לכוחות הרע, גיא בגי' י"ד, שבאור לי"ד מכים את אדום כוחות הרע, ונעשה יחוד תפארת ומלכות קוב"ה ושכינתיה הנרמז בתיבת מלח כנ"ל.​

 

[געגועים]

ועוד טעם אחר כתב הבן איש חי דעושין כן לסימנא טבא שנזכה לשנים רבות לבדוק בכל שנה ושנה, דהמלח הוא סימן לקיום, דכתיב ברית מלח, שהוא דבר המתקיים. ואפשר לפי שבניסן יהיה תחיית המתים בעת שיהיה רצון מלפני הבורא כדאי', ואם החודש הזה מסוגל לתחייה כ"ש שגורם שלא ימותו כדוגמת המלח שאינו נפסד.​

 

[געגועים]

ואפשר לומר עוד טעם להנחת המלח בבדיקת חמץ, ע"פ מ"ש בספר גלגולי נשמות: עידית אשתו של לוט אין לה גלגול עד היום הזה, ובמשנה ג"כ הרואה אשתו של לוט מברך כו', כי נשמתה היא דוממת, וכל מה שמלחכים ממנה הבהמות חוזרת לקדמותה הראשון (פרקי דר"א פרק כ"ה), ותיקונה הוא על כל קרבנך תקריב מלח, וכן על השלחן שהוא מזבח צריך מל"ח מח"ל לח"ם.

והנה מעשה אשת לוט היה בפסח, ואולי לכן מקדימין לפני פסח לתקנה על שלא נתנה מלח לעניים, ואנחנו עושים היפך התנהגותה ואומרים כל דכפין ייתי וייכול, ואולי מהטעם הזה טובלין כרפס במי מלח. ושם אשת לוט היה עדית (עם האותיות) בגימטריא כרפס מי מלח.

ועיין עוד כאן​