רות בועז חידש שיהיו שואלים בשלום חבירו בשם (1 צופה)

[געגועים]

וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְיָ

אי' במשנה (ברכות פ"ט מ"ה) התקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, שנאמר וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְיָ. ומבואר שם בגמרא (סג.) שבועז התקין זאת.

ובמלבי"ם כותב שזה נרמז בפסוק, כי כל מקום שנאמר וְהִנֵּה מורה על דבר חדש, שאז חידש בועז חידוש שיהיו שואלים בשלום חבירו בשם.

ואפשר כי אז היה בין פסח לעצרת, שאז הוא ימי ליבונה של מלכות כדאי' בזוה"ק, וכתב הרב המקובל ר"ש הלוי אלקבץ זי"ע בספר ברית הלוי שלפי שאז ימי ליבונה של מלכות מן הראוי להרבות שלום כדי לעורר תיקון גדול לחבר תפארת ומלכות, ותלמידי ר"ע לא נהגו כבוד זה בזה ולכן מתו בין פסח לעצרת (עיי"ש, והבאתיו ברמזי ספירת העומר), ולכן בועז חידש דוקא בין פסח לעצרת שיהיו שואלים בשלום חבירו בשם.

ואפשר לפי שבועז הוא בחי' הוד, כדאי' לגבי ב' העמודים שעשה שלמה בבית המקדש, יכין ובועז בשם נקראים, שהם בחי' נצח והוד מהם נמצאים, והוד הוא מידת אהרן הכהן אוהב שלום ורודף שלום, ולכן דוקא בועז התקין שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם.

ונרמז בפסוק (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, ה' עוז לעמו יתן זה ביום מתן תורה (זבחים קטז.), ה' יברך את עמו בשלום זה ביום שהתקין בועז שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם.

וזה גם נרמז בשמו"ע שמסיים "ברוב עז [נרמז אותיות בועז] ושלום, ברוך אתה י"י המברך את עמו ישראל בשלום", שזהו הברכה שמברך את עמו ישראל, שיהיה אפשרות לשאול בשלום חבירו בשם, על דרך אורייתא קוב"ה וישראל חד הוא (זוהר ח"ג עג.), ודו"ק.​